בלעדיעובדים שהגיעו מהודו לעבוד בבניין התגלו כחסרי הכשרה: "גייסנו רצף, הגיע מוכר בחנות"
בלעדי
עובדים שהגיעו מהודו לעבוד בבניין התגלו כחסרי הכשרה: "גייסנו רצף, הגיע מוכר בחנות"
חלק מהעובדים ההודים שהיו אמורים לספק פתרון למחסור בפועלים פלסטינים בענף הבנייה התגלו כחסרי הכשרה מתאימה. כדי למנוע משבר דיפלומטי ולהימנע מהחזרתם להודו, רשות ההגירה הסיטה אותם לעבודה בתעשייה
נוהל שגיבשה רשות ההגירה אפשר העברת פועלים הודים מענף הבניין לענף התעשייה, ובעקבות כך הועברו על פי הערכות אלפי פועלים מענף לענף. כותרת המסמך שגיבשה רשות ההגירה לתאגידי כוח האדם היא "התרת העסקת עובדי בניין זרים "בילטראליים" חדשים בעבודות תשתיות ושיפוצים/העברת עובדים זרים מענף הבניין לענף התעשייה לצורך פתרון משבר אי העסקת העובדים". המסמך נשלח בסוף חודש יוני אל תאגידי כוח האדם וחתום עליו משה נקש, ראש מינהל עובדים זרים ברשות ההגירה והאוכלוסין.
בחלקו הראשון של המסמך מנסים אנשי הרשות להסביר כיצד הגיעו למצב שבו עובדים שהגיעו לישראל לאחר מבחני התאמה לענף הבנייה נמצאו כלא מקצועיים. ברשות הסבירו כי כלל העובדים עברו מיונים ומבחנים בהודו על ידי אנשי מקצוע ישראלים, וכי בהמשך אף בוצעה בדיקה של הרשות ונמצא כי אותם אנשים שנבחנו בחו"ל הם אלה שהגיעו בסופו של דבר לישראל. עם זאת, עם הגעתם של ההודים ארצה החלו להישמע תלונות גם מעובדים הודים שטענו שפוטרו בימים הראשונים לאחר הגעתם, ומנגד התקבלו תלונות מקבלנים שאמרו כי העובדים לא מקצועיים. לאור זאת הרשות אפשרה כמה הקלות שימנעו את החזרת ההודים לארצם. הנוהל אפשר להעביר את העובדים גם לענף השיפוצים, במפעלים שמוגדרים כחיוניים בשעת חירום, ולתעשייה.
ברשות ההגירה הגדירו את ההחלטה שקיבלו כחריגה, ונימקו זאת גם ברצונם לסייע לתאגידים אך חשוב מכך, בנוהל נכתב כי אחת המטרות של העברת העובדים היא למנוע משבר עם הודו, "על מנת לא לפגוע ביחסים החשובים שבין ישראל להודו, וכן כדי לתת מענה לעובדים שלא מועסקים ולענפים החסרים בעובדים ונדרשים לסיוע מיידי", לשון הנוהל אשר הוגבל בשלב זה לשלושה חודשים.
הדיווחים על חוסר מיומנות של חלק מההודים שהגיעו לישראל החלו להתקבל כבר בימים הראשונים. קבלנים שקיבלו עובדים הודים טענו כי אצל חלק מההודים זה היה מאוד בולט, וכי לא היה מדובר בעובדים שהתמחו בשיטת בנייה שונה ואולי היה צריך לתת להם עוד כמה ימים של חסד. כך למשל, בחלק מהמקרים הקבלנים דיברו על חוסר מקצועיות קיצוני עד כדי כך שעובדים לא ידעו כיצד מחזיקים פטיש. אחד ממנהלי התאגידים עימו שוחחנו אמר כי מדובר בעיקר בעובדים שהגיעו במסגרת הגיוס הבילטראלי (G2G), בעוד שעובדים שגויסו בהליך הפרטי (B2B) היו מקצועיים יותר. "ההודים שהגיעו בבילטראלי היו ברמה נמוכה, הגיע עובד שהיה אמור להיות רצף וכשהכנסנו אותו לעבודה גילינו שהוא לא יודע לרצף וגם לא היה לו ניסיון בבנייה. כשתחקרנו אותו הוא סיפר שבהודו עבד כמוכר בחנות. אנחנו תאגיד ותיק ובעבר זה קרה לנו גם עם חלק מהסינים ואז לא היתה ברירה ואת חלקם לימדנו מאפס - תהליך ארוך של מספר חודשים, אך עבור התאגידים החדשים זו היתה הפתעה מוחלטת". לפי מנהל התאגיד, הוא אישית העביר כ־12 עובדים למפעלי תעשייה, אך הערכות בענף הן כי עד כה הועברו לתעשייה כמה אלפי עובדים.
בנוגע לעבודה בתעשייה, בעל התאגיד שממשיך להעסיק אותם אומר כי קיבלו על העובדים פידבקים טובים. "הם הגיעו עם מוטיבציה, הבעיה שהשמועה על כך שאפשר לעבור ענפים נפוצה בקרב ההודים ויש חשש שעוד עובדים ידרשו זאת כי לרוב זו עבודה קלה יותר ובתנאים טובים יותר".
עם פרוץ המלחמה זינק המחסור בעובדים בענף הבניין בשל ההחלטה שלא לאפשר את העסקת העובדים הפלסטינים שמספרם עמד על כ־80 אלף. הפתרון שנמצא הוא הבאת עובדים זרים נוספים, אך תהליך זה מתנהל עד כה בעצלתיים, ובמשך שנה שלמה הצליחה המדינה להביא לישראל רק כ־11 אלף עובדים זרים, ממוצע של כ־1,000 עובדים לחודש. כיום עובדים בענף הבנייה בישראל כ־36 אלף עובדים זרים, מרביתם מסין.
