בית המשפט: זיכרון דברים יחייב למכור קרקע בת"א ב־100 מיליון שקל
בית המשפט: זיכרון דברים יחייב למכור קרקע בת"א ב־100 מיליון שקל
המחוזי בתל אביב קבע כי יש לאכוף עסקה לקרקע בעיר על סמך זיכרון דברים שחתמו היזמים, ואף שהסכם המכירה לא נחתם מעולם
ביהמ"ש המחוזי בת"א פסק על אכיפת הסכם למכירת קרקע בכ־100 מיליון שקל, אף שבין הצדדים נחתם זכרון דברים בלבד. זו קרקע של 3 דונם ברחוב חזק בסמוך לאצטדיון בלומפילד. הקרקע הוחזקה על ידי איש העסקים דוד סיני שבסוף 2019 ניהל מו"מ לעסקת תמורות וקומבינציה עם איש העסקים להב לוי.
השניים העבירו את הטיפול המשפטי לעורכי דין משני הצדדים, אך כבר בשלב התחלתי חתמו ביניהם על זיכרון דברים המפרט את עיקרי העסקה, שבמסגרתה לוי רוכש במזומן כשליש מהקרקע ועל היתרה תתבצע עסקת קומבינציה שלפיה סיני יקבל 48% מהדירות שייבנו על ידי לוי או חברה מטעמו, ולוי יקבל 52% מהדירות. במסגרת זיכרון הדברים לוי שילם לסיני מקדמה של 200 אלף שקל וכנגדה קיבל זכות לרשום הערת אזהרה על הקרקע, אך לא ניצל אותה בזמן אמת. על פי הערכות, ניתן יהיה להקים על הקרקע מבני מגורים משולבי מסחר.
לאחר החתימה על זיכרון הדברים הצדדים המשיכו לנהל מו"מ באמצעות עורכי דינם, אך כעבור כשמונה חודשים עורכי דינו של סיני הודיעו חד־צדדית על סיום המו"מ עקב אי־הגעה להסכמות. לוי לא השלים עם ההודעה ועוה"ד של הצדדים החלו להחליף מכתבי התראה.
סיני, שיוצג על ידי עוה"ד דנה שוורץ ודנה וקנין ממשרד וקסלר ברגמן, האשים את לוי בכישלון המו"מ בטרם התקשרות הצדדים בעסקה מחייבת, ואילו לוי, שיוצג על ידי עוה"ד תומר בר־נתן, יונתן גרינשטיין ויוגב כתר ממשרד ארנון, תדמור־לוי, טען באמצעותם כי העסקה גובשה והוסכמה על הצדדים גם אם הטיוטות לא נחתמו. תפנית במאבק נרשמה כאשר לוי הבין שסיני עומד להתקשר עם צד שלישי (חברת אופק בלומפילד) והחליט לממש את זכותו לרשום הערת אזהרה על הקרקע. רישום הערת אזהרה מנע מסיני להתקדם בעסקה עם אופק, ובתגובה סיני תבע את מחיקת הערת האזהרה ומתן צו הצהרתי המורה כי הצדדים לא התקשרו בעסקה מחייבת. מנגד לוי תבע את מימוש העסקה בהתאם לזיכרון הדברים ולטיוטות.
בפסה"ד כתב השופט גלעד הס כי אף שמדובר בעסקה מורכבת, זיכרון הדברים שנחתם היה מפורט דיו וכלל את כל המרכיבים העיקריים בעסקה, וכי נסיבות כריתתו מלמדות שהצדדים הבינו היטב כי הם מתחייבים האחד כלפי השני.
עוד נכתב כי סיני נסוג מהמו"מ שלא בצדק לאחר שהצדדים כבר הגיעו להסכמות סופיות גם במסגרת הטיוטות המעודכנות: "טיוטה זו משקפת את המתווה ואת ההסכמות בזיכרון הדברים, והיא למעשה מהווה את אותו ההסכם".
טענה נוספת של לוי ולפיה הסיבה האמיתית לנסיגתו של סיני מהעסקה היתה כי קיבל הצעה טובה יותר מאופק, התקבלה גם היא על ידי השופט. זה דחה את תביעת סיני על כל חלקיה וקיבל את תביעת לוי, והורה כי זיכרון הדברים בין לוי לבין סיני בתחילת המו"מ הוא הסכם מחייב לכל דבר ועניין. עוד קבע השופט גם כי הטיוטות הלא חתומות שנוסחו על ידי עורכי הדין בטרם התפוצצה העסקה, מחייבות את הצדדים, כך שמבחינת בית המשפט מדובר בעסקה גמורה וחתומה שניתן לאוכפה ולהוציאה אל הפועל.
