המדינה והקבלנים הסתמכו על עובדים זולים במקום על טכנולוגיה. עכשיו הכל מתפוצץ
המדינה והקבלנים הסתמכו על עובדים זולים במקום על טכנולוגיה. עכשיו הכל מתפוצץ
מחקר של בנק ישראל מצא כי הבנייה המתועשת בארץ נסמכת על עובדים זרים ובלתי מיומנים במקום על טכנולוגיות חדשות - "מקור לחוסר יציבות בענף"; מנכ"ל חממה לחדשנות בבנייה: "הטמעת חדשנות בענף יכולה לקחת 10 שנים"
בימים שבהם הקבלנים זועקים לידיים עובדות, ובהיעדרם של העובדים הפלסטינים עליהם נסמך השוק הישראלי במשך שנים, דו"ח חדש של בנק ישראל בדק את הטמעת החדשנות בענף הבנייה בישראל ומצא כי ישראל מדשדשת במקומות האחרונים מבין מדינות ה-OECD. לפי הממצאים, היעדר הטמעת חדשנות בבנייה בישראל משתקפת היטב במדדים המעידים כי הפריון בענף נמוך יחסית. נכון ל-2018 התוצר לעובד בענף היה נמוך, בממוצע, בכ-15% מאשר בענפים המקבילים במדינות ה-OECD, זאת מעל ומעבר לפיגור בסך המגזר העסקי.
התנהלות שונה של מקבלי ההחלטות במספר משרדי ממשלה לפני כעשור יכלה לשנות את התמונה שאליה נקלענו היום. אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חברות ברזל שלאחריהם נעלמו מהענף כלל העובדים הפלסטינים (כ-80 אלף עובדים לא כולל כ-20 אלף שב"חים שעזבו גם הם), וכמה אלפים של עובדים זרים, הותירו את ענף הבנייה הישראלי ללא מענה, מבלי יכולת לבנות בהיקפים הנדרשים, ותוך יצירת נזקים מצטברים שהשלכותיהם טרם התבררו.
האינדיקציה למדידת רמת המיכון בענף הבנייה משווה את מלאי ההון לעובד בענף בישראל לרמתו במדינות OECD, ומההשוואה עולה שמלאי ההון לעובד בענף הבנייה בישראל נמוך ב-54% מרמתו הממוצעת במדינות שבמדגם, בעוד שהנחיתות של סך המגזר העסקי היא 11% בלבד. עדויות נוספות לפיגור של ענף הבנייה בתחום המיכון והחדשנות וההסתמכות על כוח עבודה זול נבחנו במחקר אחר של בנק ישראל, ולפיהם המיומנויות הבסיסיות של עובדים ישראלים בענף הבנייה נמוכות במיוחד בהשוואה למקביליהם במדינות OECD, והתלות בעובדים הלא מיומנים גבוהה מאוד. גם משרד הכלכלה והתעשייה הראה בעבר כי רמת השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות בענף הבנייה בישראל נמוכה משמעותית מאשר במדינות הייחוס. בניגוד למצב בפועל, בנייה מתועשת היא בעלת פוטנציאל רב בישראל, בין היתר בשל כך ששיעור התחלות הבנייה של יחידות הדיור בבניינים עד 9 קומות בהם ניתן להתייעל בקלות עמד בשנים 2020–2023 על כ-65%.
בשורה התחתונה, הבנק בדק האם דרושה מדיניות פעילה יותר לקידום אימוץ טכנולוגיות ותיעוש בענף הבנייה, או שמא צריך לתת לשוק ולקבלנים לפעול בתנאי שוק חופשי, כפי שהיה נהוג עד כה. כך למשל, בנוגע להיקף העובדים בענף נכתב כי "ייתכן שהזמינות של עובדים לא-ישראלים זולים ומחסור בעובדים מיומנים מסבירים את המוטיבציה הנמוכה של חברות לקדם השקעה בהון פיזי ובחדשנות. ואולם התלות בעובדים לא ישראלים היא מקור לחוסר יציבות בענף, שאותה יש להביא בחשבון במדיניות התעסוקה בו". עוד נכתב, כי "לממשלה יש תפקיד חשוב בהכשרת כוח אדם מיומן לענף, שאותה יש לתאם עם הפעלת כלי מדיניות אחרים בנושא".
בנוגע לחסמים, נכתב במחקר, כי לממשלה יש את היכולת להסיר חסמים באמצעות ביטול רגולציה עודפת, שמגבילה אימוץ חדשנות, או באמצעות נקיטת רגולציה חדשה. דרכים שבהן ניתן להאיץ את החדשנות הוא חובת אימוץ חדשנות על ידי הרשויות מקומיות, הנגשת מידע על שיטות בנייה חדשניות והסרת חששות של צרכנים, וגם יצירת ביקוש על ידי הממשלה לבנייה חדשנית, שיכולה לפחות בתחילת הדרך להוסיף סטנדרטים של חדשנות במכרזי מדינה לפרויקטים חדשים.
לפי נתוני הבנק, מדינת ישראל השקיעה עד כה בעידוד חדשנות בבנייה במספר דרכים שהמרכזיות שבהם: מכרזי תכנן ובנה שבהם עודדו בנייה מתועשת, הכשרת כוח אדם מיומן לענף, והקמת מיזמים ודרכים להטמיע חדשנות בבנייה. אך מבחינה כספית, משרד הבינוי והשיכון, הרשות לחדשנות, משרד הכלכלה ומשרדים אחרים השקיעו בסבסוד החדשנות בבנייה 19 מיליון שקל בלבד, סכום שאינו מספיק כדי לשנות ענף שמגלגל מיליארדי שקלים בשנה, והתוצאות נראות בשטח.
בבנק סבורים, כי יש לסבסד הטמעת חדשנות בפרט עבור חברות קטנות ובינוניות, ולשקול הרחבה של מדיניות הסבסוד הקיימת תוך הכרה בתמריץ העסקי של החברות לצמצם עלויות ולהגדיל את הפריון באמצעות טכנולוגיה, ותוך תיאום התמריצים עם מדיניות ההעסקה של לא-ישראלים. עוד נכתב, כי בחדשנות בבנייה יש גם תועלות חיצוניות שאינן נלקחות תמיד בחשבון כמו: צמצום בכמות פסולת בניין ונזקי רעש, הפחתת זיהום בקרבת האתרים ושיפור הבטיחות באתרים. "אלו מצדיקות סבסוד מסוים של חדשנות, לצד רגולציה שתביא להפנמת העלויות החיצוניות בפעילות חברות הבנייה".
לדברי יוגב קציר, מנכ"ל CivicLabs, - פלטפורמה בתחום החדשנות בבנייה (Built Environment) הנמצאת בבעלות משותפת של קבוצת ברן, Impulse Partners וקרן ההון סיכון SHIBUMI, בפיתוח התחום בישראל היה צריך להתחיל כבר אתמול. "התעשייה כאן שמרנית ואין כאן מספיק תמריצים שמעודדים שחקנים להשתמש בחדשנות, בעולם הקבלנות למשל יש שרשרת של קבלנים שכל אחד זורק את האחריות על השני ואולי נכון במקרה זה לתמרץ את היזם כדי שיכניסו כלים חדשניים לבניה. חדשנות היא גם חוסר ודאות ולכן לא פשוט לשכנע קבלנים ללכת בדרך הזו".
עוד אומר קציר, כי התלות בידיים עובדות וממדינות זרות קלעה אותנו במצב חסר תקדים, הרבה יותר מהקורונה. אם זאת לדבריו לא מדובר בפיתרון מהיר וגם אם נתחיל עכשיו את השינוי נראה בשטח בעוד זמן רב. "הטכנולוגיה והחדשנות הם לא פתרון של זבנג וגמרנו, זה שהמדינה הלכה לחפש עובדים עכשיו זה היה מהלך נכון, אבל אם מחר בבוקר יוצרים תוכנית חומש ומטמיעים אותה בצורה נכונה אפשר יהיה תוך עשור לשנות את התשתית שהתעשיה הזו עובדת ונוכל לראות הסתמכות יותר גדולה על מיכון ופחות על ידיים עובדות. יותר מרכיבים ייוצרו במפעל, יהיה שינוי גדול יותר בכלים דיגיטליים, נוכל לצמצם את בעיות הבטיחות בענף הבנייה. צריך כאן מאמץ משולב של רמ"י משרד השיכון והשלטון המקומי, יחד עם החיבור אל השוק הפרטי".
עוד אומר קציר, כי כיום רואים חדשנות רק בחלק מהחברות, למשל חדרי אמבטיה מוכנים שמיוצרים במפעל, "יש כניסה לעולמות של בנייה מתועשת, אבל זה כרגע רק בחברות הגדולות. אפשר בהתחלה להכניס את זה כקריטריון למכרזים של המדינה אפשר לתמרץ מפעלים בתחום ולהבטיח להם גידור למכירת המוצרים שלהם". קציר והחברה שבראשה הוא עומד זכו לאחרונה (דצמבר 2023) במכרז של רשות החדשנות כשמטרה מבחינתם היא להפוך את ישראל למרכז סארטאפים של חדשנות וטכנולוגיה בבנייה, ולוודא בסופו של דבר שהטכנולוגיות הללו גם יוטמעו בארץ.
