העלייה במחירי הדיור: בישראל זינוק של 81%, ב-OECD רק 20%
העלייה במחירי הדיור: בישראל זינוק של 81%, ב-OECD רק 20%
על פי דו"ח של ה־OECD מ־2005 ועד 2019 ישראל מדורגת שלישית בעליות המחירים. יותר ממחצית העניים מוציאים על דיור לפחות 40% מההכנסה הפנויה, רק 2.2% מהם זוכים לסיוע
שר האוצר הנכנס אביגדור ליברמן הדגיש אתמול (ב') כי בעיית הדיור נמצאת במקום גבוה בסדרי עדיפויותיו. “אנחנו במצב מאוד מורכב מבחינת יוקר המחיה ומחירי הדיור. נדהמתי לראות את הקפיצה במחירים בחודשים האחרונים. צריך לנהל את האירוע בצורה ממלכתית ואחראית”, אמר ליברמן.
שר האוצר קיבל עוד באותו יום רוח גבית לדבריו, כשארגון ה־OECD פרסם אתמול את הדו”ח השנתי על דיור ושיכון, וגם הפעם ישראל בולטת בו לרעה.
לפי הדו”ח, ישראל מדורגת במקום השלישי ב־OECD בזינוק הריאלי (בניכוי האינפלציה) במחירי הדיור כאשר מודדים מ־2005 ועד 2019. לפי הנתונים, שיעור העלייה הריאלית במחירי הדיור עמד באותה תקופה בישראל על יותר מ־81% אחרי קנדה (97%) וקולומביה (110%) שנכנסה לארגון לפני כשנה ונחשבת למדינה הכי פחות מפותחת בארגון. כלכלני ה־OECD מציינים כי ישנן רק 3 מדינות מערביות בהן מחירי הדיור עלו ריאלית ביותר מ־80%, ישראל היא אחת מהן כאשר העלייה הממוצע בארגון עומדת על 19.7%.
אך הממצא המטריד ביותר הוא שיעור העניים - משקי בית הנמצאים בחמישון התחתון (שני העשירונים התחתונים יחד) - שנאלצים להוציא לפחות 40% מההכנסה הפנויה על שכירות. זהו הנתון הגבוה בעולם אחרי ניו זילנד. לפי הממצאים, יותר ממחצית האוכלוסייה הזו (כ־54%) מוציאה על דיור לפחות 40% מההכנסה הפנויה - הכנסה אחרי מסים וקצבאות, זאת לעומת ממוצע של כשליש (34%) במדינות ה־OECD. "משבר הקורונה שחולל אובדן עצום בתעסוקה ובהכנסות מרוכז בקבוצות הפגיעות ביותר, ומחמיר את הקשיים להבטיח להן גישה לדיור איכותי ובמחיר סביר", כתבו כלכלני הארגון.
סיוע זעיר לנזקקי הדיור
בנוסף מסבירים ב־OECD כי "בעוד שמשקי בית בכל חמישוני ההכנסות מתמודדים עם עליות בעלויות דיור, אלה שפחות אמידים בדרך כלל מוציאים חלק גבוה יותר מהכנסותיהם על דיור. מתן דיור ציבורי והטבות הקשורות לדיור יכולות להפחית את הלחץ על העשירונים החלשים והנפגעים ביותר.
ובכל זאת, הצעדים האלו צריכים להיות מתוכננים היטב על מנת להבטיח כי משאבים דלים יגיעו לנזקקים באמת. ולראייה, כאשר בוחנים את הנתונים עבור ישראל באותה קטגוריה אך עבור אלו שנהנים מסובסידיה כלשהיא, התמונה מתהפכת: משקל משקי הבית ששוכרים דירה עם סובסידיה, שמוציאים לפחות 40% מההכנסה הפנויה על דיור - צונח לרמה של 2.2% בלבד, השיעור הנמוך בארגון.
בקרב בעלי דירות משקלם של העשירונים התחתונים שנאלצים להיפרד מ־40% מהכנסתם לפחות בגין דיור - הוא אף נמוך מהממוצע במערב: 24% בישראל לעומת 25% ממוצע ב־OECD.
החדשות הטובות הן כי שיעור הבעלות על בתים בישראל גבוה יחסית ל־OECD ועומד על כ־70%, אך השאלה הגדולה היא מה עושים עם השליש שלא משיג דיור. חלק שהולך וגדל בשל הזינוק במחירי הדיור.
כלכלני ה־OECD הכינו דו”ח לכל מדינה חברה וממנה עולים כמה פרטים מעניינים על שוק הדיור הישראלי בהיבטים שונים. ראשית, למרות שבדו”ח הכללי הובהר כי סעיף הדיור הוא המשמעותי ביותר בסעיפי הצריכה של המערב, משקל הסעיף הזה מסך כל הצריכה הוא גבוה מאוד לעומת הממוצע בארגון העומד על 17.8% לעומת 21.1% בישראל. כאשר השיעור המקסימלי נרשם בבריטניה ועומד על כ־25%. הנמוך הוא בליטא ועומד על פחות מ־10% בלבד.
עוד עולה כי ההלוואות לדיור מסך כלל ההלוואות הוא גם גבוה במונחים בינלאומיים: בישראל שיעור הזה עומד על כ־40% וזאת לעומת שיעור ממוצע של 28.3% ב־OECD, פער משמעותי ביותר. "היחס בין הלוואות לדיור לסך ההלוואות הבנקאיות הוא גבוה בהשוואה בינלאומית. גורמים התורמים לתופעה הזו כוללים עליית מחירי דירות, ריביות נמוכות ומתן אשראי ממוסדות פיננסיים", נכתב בדו”ח.
חוסר תיאום בניהול קרקעות
היות וה־OECD שם דגש הולך וגובר בסוגיות ה"צמיחה הירוקה" והקיימות, הדו”ח גם כולל ובוחן כמה פרמטרים הקשורים אליהן. הפרטמרים האלו "אומדים את מוכנות סקטור הדיור לעבור לכלכלה דלת פחמן ואת יכולתו להפחית את הנזקים על המערכת האקולוגית על ידי שמירה על המגוון הביולוגי ובריאות התושבים. בניית מגורים אחראית על 44% מפליטת חלקיקים דקים (PM2.5) בממוצע ברחבי מדינות ה־OECD, שהוא מזהם האוויר שמציב את הסיכון הגדול ביותר לבריאות הציבור ברחבי העולם. לפי הנתונים, ישראל מציגה חשיפה גבוהה יחסית ל־ PM2.5 — 19.4 לעומת ממוצע של 13.1 (מיקרוגרם לקוב).
פרמטר נוסף שמיטיב לתאר את מדיניות הדיור בעיני ה־OECD הוא ניהול קרקעות על ידי הממשלה. מדובר על סולם נתונים שמתחיל ב־2 ומגיע עד 30 ומתאר את ביזור ניהול הקרקעות ואת האפקטיביות שלו.
לא מפתיע לגלות כי ישראל (10 נקודות) ניצבת בתחתית הטבלה יחד עם יוון (2 נקודות), כאשר הממוצע בארגון עומד על יותר מ־15 נקודות. "ערכים גבוהים בניהול קרקעות משקפים יותר ביזור לרשויות המקומיות או יותר תיאום בין אורגני הממשלה השונים בכל הרמות בהקשר לתכנון ובנייה. באופן אמפירי המדד הזה מסביר היטב תנועות בהיצע הדיור שפחות קשורות לשינויים בביקוש הדיור", סוכם בדו”ח.
