ניצחון לירוקים: תוכנית ההפרדה המפלסית ברכס לבן בי-ם חוזרת למוסדות התכנון
ניצחון לירוקים: תוכנית ההפרדה המפלסית ברכס לבן בי-ם חוזרת למוסדות התכנון
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את עתירת החברה להגנת הטבע וארגון 15 דקות בטענה כי התוכנית בוצעה ללא תסקיר השפעה על הסביבה כדין. ״יצאה תקלה תחת ידם", קבע השופט. "היו מודעים לחשש לפגיעה סביבתית ומטעמים השמורים עמם נמנעו מהזמנת תסקיר סביבה. אילו הקפידו – העתירה לא הייתה באה אל העולם״
הישג משמעותי לארגוני הסביבה: עתירת הירוקים התקבלה, פרויקט התחבורה הגדול בצומת אורה חוזר למוסדות התכנון. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל היום (ה׳) את עתירת החברה להגנת הטבע וארגון 15 דקות נגד ההפרדה המפלסית בצומת בהרי ירושלים, במסגרתה הוחלט לחפור מנהרות לתעבורת כלי רכב, ללא ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה כדין. השופט, אלכסנדר רון, קבע כי ״יצאה תקלה תחת ידם, היו מודעים לחשש לפגיעה סביבתית ומטעמים השמורים עמם נמנעו מהזמנת תסקיר סביבה. אילו הקפידו – העתירה לא הייתה באה אל העולם״.
תוכנית ההפרדה המפלסית בצומת אורה שבהרי ירושלים, נועדה לספק מענה תחבורתי לשכונות אותן מבקשת המדינה להקים בשטח רכס לבן. זהו למעשה תנאי למימוש תוכנית רכס לבן, המתוכננת על תוואי שטח רגיש נופית ואקולוגית, המהווה בית לחיות בר. התוכנית להפרדה מפלסית בוטלה לפני כשנתיים על ידי ועדת המשנה לעררים של המוצעה הארצית בשל אי קיומו של תסקיר לבדיקת ההשפעה הסביבתית, אך המועצה הארצית החליטה לאחר מכן לאשר את התוכנית מחדש – ללא תסקיר כדין, בטענה כי יידרש לכך זמן רב.
החברה להגנת הטבע וארגון התחבורה 15 דקות עתרו לבית המשפט ודרשו לחייב את מוסדות התכנון לקיים תסקיר כחוק. בפסק הדין, קבע השופט כי הגשת תסקיר במועדו לא הייתה גורמת לעיכוב ואף מונעת את הגשת העתירה והשקעת משאבים וזמן מצד המדינה בה, וכי התנהלות המדינה ״מעוררת השתאות״. בפסק הדין, אימץ השופט את עמדת המתנגדים וקבע שמדובר בשטח רגיש ובתוכנית עם השפעות סביבתיות נרחבות, ולכן על המדינה לערוך תסקיר סביבתי כחוק.
לדברי אסף רוזנבלום, מנהל המחלקה המשפטית בחברה להגנת הטבע, ״ההקמה של ההפרדה המפלסית היא תנאי לביצוע השכונה. זה מסביר מדוע נעשו שמיניות באוויר כדי לאשר את הדבר הזה, גם תוך רמיסה של הליכי התכנון התקינים, ולמרות שידעו שזה פרויקט שיוצא לפועל תוך השמדה של דונמים של יער ופגיעה סביבתית רחבה.
"תסקיר השפעה על הסביבה הוא הליך מובנה, שגם דורש בחינה של חלופות אחרות. כנראה חששו מהעניין, וחיפשו קיצורי דרך. כתבו מסמך סביבתי שמי שנתן את ההנחיות לביצוע הבדיקה הסביבתית זה לא המשרד להגנת הסביבה, אלא צוות התחבורה של עיריית ירושלים שיש לו אינטרס בקידום התוכנית – לא גורם אובייקטיבי. בדקו שם רק את החלופות שנוח לבדוק, ואיך שנוח, וגם הם הגיעו למסקנה שלתוכנית תהיה השפעה סביבתית ניכרת. אנחנו נלחמים על מעמדו של התסקיר שנים. כל פעם הממשלה מנסה לכרסם בזה, כי זה מחייב אותה לתת משקל הולם לשיקולים הסביבתיים״.
תוכנית הבניה ברכס לבן נתקלת בהתנגדות ציבורית רחבה. זהו אזור רגיש נופית, המשתרע בין עין כרם למושב אורה, בו יערות וטופוגרפיה ייחודית. תוכנית ההפרדה המפלסית כוללת מנהרות באורך של כ-980 מטרים, ברוחב עשרה מטרים. לצד פגיעה סביבתית משמעותית, טענו העותרים כי לחפירת המנהרות עלולה להיות השפעה משמעותית על זרימת המים המזינים את המעיינות בסביבה. כעת, יאלצו מוסדות התכנון להכין תסקיר השפעה על הסביבה כמתחייב, ולא להסתפק במסמכים מצומצמים.
התערבותו של בית המשפט בהליכים התכנוניים היא נדירה מאוד. בהחלטתו, התבסס השופט על עילת הסבירות, ועל כך שהמדינה לא פעלה כחוק כשהחליטה שלא לבצע תסקיר השפעה על הסביבה. כעת, בצל ההפיכה המשטרית שתוביל לשינוי רחב היקף במערכת המשפט, חוששים בארגוני הסביבה כי פסקי דין דומים יהפכו לנדירים עוד יותר. ״זאת דאגה מקצועית עמוקה״, מסביר רוזנבלום. ״עילת הסבירות במשך שנים היא כלי מרכזי במקרים בהם רשויות מתנהלות בצורה לא תקינה. הקיום שלה הוא לא רק כלי כשמגיעים לבית המשפט - זה מה שגורם לרשויות השונות להפנים מראש את זה שהן צריכות להתנהל בצורה תקינה ולאזן בין השיקולים״.
רוזנבלום מסביר כי הכלים השלובים ברפורמה, לא רק פגיעה משמעותית בעילת הסבירות, עלולים להוביל לבסוף לפגיעה בסביבה ובציבור, מבלי שהארגונים האמונים על הנושא יוכלו לפעול. לדבריו, ״ארגונים הם כלב השמירה של האינטרס הסביבתי מול אלו שיש להם כוח. עבור סוגיות תכנוניות ומדעיות, צריך שופטים טובים ומקצועיים. כשהממשלה שולטת במינוי השופטים, שופט מחוזי מכהן שירצה להתקדם לעליון, יקשה על הממשלה ויפסול החלטות שלה לטובת האינטרס הסביבתי? מה פתאום. הוא ירצה למצוא חן בעיניי הממשלה כדי להתקדם. ימונו שופטים שנוחים לשלטון, והיכולת שלנו להגן על הסביבה עלולה להיפגע מאוד.
"יש איום גם על זכות העמידה שלנו. לפי הפרסומים, מדברים על צמצום של זכות העמידה באופן שרק נפגעים ישירים, כמו מזהמים, קבלנים, מי שיש לו אינטרס כלכלי – יוכלו לעתור. מי יגן על האינטרס של הטבע? הצבי והעץ לא יכולים לעתור לבתי המשפט. אנחנו הקול שלהם, ולא נוכל לעתור. בתי המשפט נותנים קרדיט עצום לממשלה ולא נוטים להפוך החלטות. אירועים כמו פסק הדין הזה הם פחות שכיחים, ועכשיו קיימת סכנה שלא יהיו כלל״.
ארגון התושבים "מצילים את הרי ירושלים", שמוביל את המאבק בשנים האחרונות בזירה הציבורית והיה שותף גם להליך המשפטי, מסר בעקבות ההחלטה: "אנחנו מברכים על החלטה אמיצה וחשובה של בית המשפט שקבע כי גם מנהל התכנון לא רשאי לכופף את את החוקים ולפגוע באינטרס הציבורי והמנהל התקין. התכנית הזו טומנת בחובה סכנה לכל מרחב הרי ירושלים ופגיעה קשה בתחבורה הציבורית, וטוב שחזרה לשולחן המתכננים לחשיבה מחדש. אנו מצפים ממוסדות המדינה לנצל את ההזדמנות להכיר בהרי ירושלים כנכס לאומי לשימור ולקדם גן לאומי בהרי ירושלים, למען הטבע, מורשת ישראל והדורות הבאים״.
