בלעדיסופר אגרון האיקוני: האב תכנן, הבן יהרוס
בלעדי
סופר אגרון האיקוני: האב תכנן, הבן יהרוס
המבנה שתכנן דוד רזניק בירושלים ב־1958 ייהרס על ידי בנו ברוך רזניק במסגרת הליך שמקדמת העירייה להקמת מגדל בן 30 קומות ברחוב קינג ג’ורג’ פינת אגרון
התחדשות עירונית ירושלמית עם דרמה משפחתית: המבנה האיקוני בית אמיר (הידוע בכינויו “שופרסל אגרון”), שתכנן האדריכל הנודע דוד רזניק ב־1958 — עומד להיהרס על ידי בנו, האדריכל ברוך רזניק. עיריית ירושלים מקדמת בימים אלה את הריסת המבנה לטובת מגדל בן 30 קומות בפינת הרחובות קינג ג’ורג’ ואגרון.
אדריכלי הפרויקט המתוכנן, רזניק וענת אילון, שמסייעים לאדריכל האמריקאי איאן באדר, שותף ב־Pei Cobb Freed & Partners, הציגו אותו בתחילת חודש מאי בפני ועדת השימור של ירושלים. מדו”ח הישיבה של ועדת השימור עולה כי המבנה הוצג כאיקוני, והובעה ביקורת על היוזמה להרוס אותו, אך הוחלט לאשר את הריסת הבניין ו”לבקש מהוועדה המקומית לבחון חלופה שתנחיל לעיר ולדורות הבאים את הסיפור והזיכרון ההיסטורי מהמבנה הקיים”.
הבניין תוכנן כחלק מקומפלקס של שלושה בניינים לאורך רחוב המלך ג'ורג'. מתחת למבנים תוכננו מרכז מסחרי ואודיטוריום. מאחר שהוועדה לתכנון ובנייה לא אישרה בנייה בגובה של 9 קומות עקב התנגדות הרבנות הראשית להקמת בניינים גבוהים יותר מהיכל שלמה, נבנה המבנה עם 7 קומות בלבד. לאחר בניית הבניין הפינתי נגנזה התוכנית לבנות שני בניינים נוספים, ועל השטח מצפון הוקם מלון פלאזה.
האדריכל דוד רזניק, שזכה בפרס ישראל על פועלו, ועבד אצל האדריכל הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר, הביא לארץ איכות אדריכלית שלא היתה קיימת פה. אדריכלות מבנה "שופרסל אגרון" שאבה השראה מהסגנון המודרניסטי שהיה אופנתי באותה עת: קומת מסד מסחרית מחופה באבן בעיבוד טובזה, ומעליה קומה מפולשת. קופסת המגורים, שמחופה באבן נסורה, מתנשאת מעל באמצעות עמודים בצורת V, ומוקפת במרפסות היקפיות פתוחות. כל פונקציות התשתיות ואוורור השירותים מוקמו בארבע חצרות פנימיות. עם השנים הוזנח המבנה מאוד, וחזיתותיו הקלילות והאלגנטיות התכערו בשלל סגירות ותוספות.
ברוך רזניק מאוד אמביוולנטי בנוגע לפרויקט. מצד אחד הוא מבכה על הרס של מבנים אחרים שאביו תכנן, כגון וילה שרובר, בית העיתונאים ומעונות הסטודנטים בהר הצופים, ומצד שני הוא מדבר על הקשיים בשימור המבנה ברחוב אגרון: “הבניין הידרדר והוזנח. הדיירים שלו ממש התעללו בו, סגרו מרפסות ושמו בהן מחסנים, וצבעו את הבטון בלבן. אבא שלי התייחס אליו כמו אל בן שהוזנח ועדיין ילד. הבניין גם לא עומד בשום תקנים של רעידות אדמה, כיבוי אש ומיגון, ולכן לא יכול לקבל תוספות.
“מעבר לכך, ממש מול מגרש החניה של הבניין תהיה תחנה של הרכבת הקלה. המפגש הזה לא מוצלח. שיא האבסורד זה שהבניין מעולם לא נטמע בלב האבן הירושלמי, נטע זר, ופתאום עכשיו, כשרוצים להרוס אותו, צצים הדברים הטובים. ברור שזה גם כואב לי”.
2 צפייה בגלריה
בניין בית אמיר בירושלים. החזיתות הקלילות והאלגנטיות התכערו בשלל סגירות ותוספות
(עמית שאבי)
האדריכל ד”ר צבי אלחייני, מייסד ארכיון אדריכלות ישראלית: "כמו מבנים ברוטליסטיים תקופתיים אחרים בעיר, גם הבנין הזה התכחש לרוח המקום הירושלמית. זו היתה רוח התקופה. ייחודו היה בחריגותו, שעם השנים העניקה לו מעמד של נקודת ציון בעיר, ובטח בשנתיים האחרונות כשהקומה המפולשת שלו שימשה כעמדת פיקוח משטרתית על הפגנות בלפור. דווקא העיצוב הפונקציונלי מאפשר לחזק אותו, להוסיף מעליו עוד ועוד קומות ולהפוך אותו למגדל עכשווי מרהיב, שבכל זאת מעניק מקום של כבוד לקומות המסד ההיסטוריות שלו. אבל ההרס הוא בלתי נמנע, המרחב והקהל לא אוהבים את הברוטליזם, ואולי בצדק”.
מעיריית ירושלים נמסר כי עד לישיבת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ב־31 במאי שתדון בפרויקט, לא יוכלו להגיב.
