מגזין נדל"ןשברון לב בתלת־ממד: פרויקט התיעוד הענק של טבח 7 באוקטובר
מגזין נדל"ן
שברון לב בתלת־ממד: פרויקט התיעוד הענק של טבח 7 באוקטובר
טכנולוגיה למיפוי אתרים ארכיאולוגיים הפכה לבסיס פרויקט התיעוד הגדול ביותר בארץ של אתרי הזוועות וההרס בעוטף עזה. מצלמות משוכללות, רחפנים וסורקי לייזר מסייעים לאנשי רשות העתיקות ליצור הדמיות תלת־ממד של כל אזורי הטבח - מהממ"דים שבהם נרצחו אנשים ועד למסיבת הנובה הקטלנית. התיעוד המדויק משמש גם לאיסוף ראיות והפקת לקחים
מי שלא ראה בעיניו את תוצאות טבח 7 באוקטובר יתקשה להבין את ממדי הזוועה. אומנם הרשת מלאה באלפי סרטונים קצרים ותמונות דו־ממדיות שתיעדו את האירועים מאין ספור נקודות מבט, אבל כל מי שצפה בהם יודע שכל אחד מהם משקף רק נקודה אחת בזמן ובמרחב עמוסי המוות והאימה שאזור עוטף עזה היה מלא בהם במשך כמה יממות ארוכות. הזווית הצרה לא מאפשרת לתפוס באופן ויזואלי את מה שאירע.
אלא שכל זה עומד להשתנות. פרויקט חסר תקדים שמובילה רשות העתיקות יאפשר בעתיד הקרוב לכל מי שיהיה מעוניין בכך לצלול היישר אל לב המאפלייה, לשוטט באופן וירטואלי בתוך האתרים והיישובים שהותקפו ואפילו "להיכנס" למאות מבנים שבהם התרחשו אינספור טרגדיות. המודלים התלת־ממדיים המפורטים שיצרו אנשי הרשות באמצעות טכנולוגיה שבימים כתיקונם משמשת אותם לתעד אתרים ארכאולוגיים (ומסייעת לאנשי נדל"ן למפות ולתכנן תאי שטח לפני שהטרקטורים עולים על הקרקע), יספקו חוויה מצמררת. כל אדם שברשותו מחשב, מכל מקום בעולם, יוכל לבחון כל פינה בכ־500 מבנים שתועדו עד כה ב־20 היישובים שאליהם חדרו המחבלים. הם יוכלו לעבור ביניהם ולראות באופן מציאותי להחריד כל כתם דם, כל חור קליע וכל קיר מפויח או גג שבור. מאגר המידע העצום הזה יוכל לשמש בעתיד כמוזיאון וירטואלי, גורם מסייע לתחקור האירועים ולאיסוף ראיות שיסייעו להעמיד לדין מחבלים, כלי לימודי יוצא דופן, וכמובן שגם אמצעי למאבק במכחישי הטבח.
שטח מסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים
(הדמייה: רשות העתיקות)
כך למשל כבר עכשיו ניתן לצאת באמצעות מחשבי רשות העתיקות למסע בתוך הדמיה תלת־ממדית מדויקת של מה שנשאר מאתר מסיבת נובה בשטח שמצפון לרעים. לשם כך צולמו ונסרקו מכל זווית אפשרית מצוקי הלס של נחל גרר וכל עץ, אבן ונקיק ברדיוס של כקילומטר. כשיוצאים לסיור דומה ביישובים שהותקפו, הרזולוציה גבוהה עד כדי כך שהיא מאפשרת למומחים להבחין בין רסיסי RPG לרסיסי רימון, לדעת בדיוק מאיזו זווית נורו הכדורים שניקבו קיר מסוים, או לאתר את מוקד הפיצוץ שגל ההדף ממנו מוטט קיר אחר.
חדר האוכל בקיבוץ בארי
(הדמייה: רשות העתיקות)
כל זה מתאפשר הודות לטכנולוגיית פוטוגרמטריה שמסייעת לאדריכלים, מהנדסים ומתכנני ערים לבנות מודלים ממוחשבים תלת־ממדיים של מבנים ואזורים עירוניים, כצעד ראשון לבנייה והתחדשות. ברשות העתיקות משתמשים בטכנולוגיה זה כשבע שנים ומיפו באמצעותה עד כה כ־300 אתרים ארכיאולוגיים בארץ — מתל ירמות שבבית שמש, דרך מצודת מצד תמר בצפון הר הנגב, ועד עיי המערות על מדרונות יער ביריה בצפון. "לכל אתר אנחנו שולחים צוות פוטוגרמטריה, ועל בסיס התיעוד הזה אנחנו מתכננים איך לשמר, לשחזר, ולהנגיש את האתר לקהל הרחב", מסביר עמי שחר, מנהל תחום שימור ברשות העתיקות. המודלים הללו יהיו בקרוב נגישים לציבור, כשיושק אתר האינטרנט החדש של רשות העתיקות.
מהעבר הרחוק אל ההווה המדמם
כחודש לאחר הטבח, לאחר שהיוזמה לכך עלתה היישר מהשטח, לקחו על עצמם אנשי רשות העתיקות משימה שהעבירה אותם מהעבר הרחוק היישר אל ההווה, והשתמשו בטכנולוגיה כדי ליצור פרויקט דיגיטלי שטרם נוצר כמותו. הוא מיוחד לא רק בגלל היקף הנתונים שנאספו עבורו אותו ובשל גודל השטח שתועד, אלא במיוחד לאור מה שיהיה אפשר לראות בו — אזור מלחמה שבוצע בו טבח אכזרי.
כדי לקבל מושג עד כמה נרחב הפרויקט (שכ־70% ממנו כבר הושלם), מסבירים ברשות שכדי ליצור מודל תלת־ממדי של מבנה אחד בלבד, נדרשות 35 אלף תמונות שצולמו מכל זווית אפשרית בו ומסביבו. זמן העבודה שנדרש מאנשי הרשות כדי למפות בצורה כה קפדנית כל מבנה באזורים שנפגעו נע בין כמה שעות לכמה ימים, וכמות המידע שנצבר, בהתאם: צוות המשימה, שמונה כ־30 עובדי רשות העתיקות ומומחים מהמגזר הפרטי שהצטרפו אליהם, אספו עד כה כ־350 טרה־בייט של נתונים, שמורכבים בין השאר מיותר מ־2 מיליון תמונות.
פוטוגרמטריה היא טכנולוגיה לתיאור מדויק של עצמים באמצעות תמונות. החלק המדעי שבבסיסה נקרא טריאנגולציה — חישוב של מרחק מנקודה מסוימת בהסתמך על חוקי הטריגונומטריה. אם המרחק בין שתי נקודות במשולש ידוע, ניתן למדוד את הזווית לנקודה שלישית ולהסיק מכך מהו המרחק אליה. בעבר נדרשו דקות ארוכות כדי לחשב את מיקומה של נקודה מסוימת במרחב, אולם מחשבים רבי עוצמה מפיקים את המידע — שבעגה המקצועית מכונה ענן נקודות — תוך חלקיקי שניות.
כדי לעמוד באתגר החישובי, רכשה רשות העתיקות בארצות הברית חמישה מחשבים רבי עוצמה שמחיר כל אחד מהם מגיע לכמה עשרות אלפי שקלים. הם יוצרו בהזמנה מיוחדת, וכוללים רכיבים עם יכולות עיבוד גבוהות פי חמישה עד פי עשרה מאלו של מחשב סטנדרטי. כך למשל, מעבדי כרטיסי המסך שלהם מצוידים בלא פחות מ־48 ג'יגה־בייט של זיכרון פנימי, לעומת 8-4 ג'יגה־בייט באלו שמותקנים במחשבים חדשים שנמכרים בשוק הפרטי. בפעמים הראשונות שהם הופעלו הם פלטו חום כה רב, שאנשי רשות העתיקות נאלצו להעביר אותם לחדר אחר, ממוזג בהרבה.
"מיגונית המוות" בצומת רעים
(הדמייה: רשות העתיקות)
דיויד צל, ראש תחום מחקר פיתוח ומורשת ברשות העתיקות, ומי שמנהל בפועל את הפרויקט, מסביר: "אנחנו משתמשים במצלמות סטילס, רחפנים קטנים שמצלמים את המבנים מקרוב, רחפן גדול עם חמש מצלמות שמצלם מגובה רב יישובים שלמים, סורק לייזר נייד שמותקן על ואן, וכן סורק לייזר נייח. אנחנו בונים את המודלים הדיגיטליים באמצעות שני סוגים של חומרי גלם: התמונות שמתקבלות מהרחפנים ומהמצלמות, וענני נקודות שמלקטים סורקי הלייזר. כך מייצרים מודל דיגיטלי עם דיוק עד רמת המילימטר שמספק הלייזר, ורזולוציה גבוהה שמתקבלת מאלפי התמונות ומאפשרת לייצר מודל תלת־ממדי עם טקסטורה כשל תמונה חדה מאין כמוה".
כמו יוזמות יוצאות דופן אחרות שיצאו לפועל בעקבות השבר (בשבועות הראשונים למלחמה, למשל, סייעו ארכיאולוגים עובדי הרשות באיתור וזיהוי שרידי גופות), גם פרויקט התיעוד לא היה מתוכנן. "אחד העובדים בתחום גויס עם פרוץ המלחמה בצו 8 וביצע צילומים ותיעוד פוטוגרמטרי לצורכי הסברה צבאיים. הוא התקשר, סיפר לי על המשימות שלו והציע שנחשוב יחד איך למנף את את היכולות האלה. קפצתי על הרעיון כמוצא שלל רב ואמרתי לו, זו תהיה התרומה שלנו למלחמה", מספר שחר.
4 צפייה בגלריה
דיויד צל, רשות העתיקות: "אני לא מכיר תיעוד אחר של תוצאות של לחימה בשטח אזרחי. כנראה זו אחת הפעמים הראשונות, אם לא הראשונה, שדבר כזה נעשה לתיעוד צרכים משפטיים ושיקום"
(הדמיה: רשות העתיקות)
לאחר אותה שיחה התקשר שחר למנכ"ל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, והציע לו להשתמש ביכולות של הרשות כדי לתעד את ההרס בעוטף לצורכי זיכרון והנצחה, "לפני שהראיות יהרסו". נתנאל איזק שהיה באותה עת מנכ"ל משרד המורשת אישר את התקציבים הנחוצים — כ־10 מיליון שקל ששימשו למימון העבודה בשטח ומול המחשבים, וכן לרכישה ושדרוג של כלים טכנולוגיים כמו רחפנים או סורקי לייזר. תקציב נוסף הגיע ממנהלת תקומה שמטפלת בשיקום עוטף עזה.
בשבוע הראשון של נובמבר, פחות מחודש לאחר הטבח, יצא צוות חלוץ מטעם הפרויקט לתעד את כפר עזה, ניר עוז ובארי. מאז, הספיקו הצוותים לתעד את כל היישובים שהותקפו ואת השטח שבו התקיימה מסיבת נובה. הם ממשיכים להגיע אל בתים שטרם תועדו, כשהדיירים, או הדיירים לשעבר, מאשרים להם להיכנס אליהם.
הרבה מעבר למוזיאון וירטואלי
עדיין מוקדם לקבוע מה יהיו כל סוגי השימוש במידע, ובמודלים שנוצרו על בסיסו, אך לכולם ברור כי עם הזמן הם יוכלו לתת מענה מגוון. "אחת המטרות של הפרויקט היא הנגשה של החומרים לציבור. עוד לא סיכמנו מה יהיו היעדים הסופיים, כי כרגע הזמן הוא לתעד. בהמשך יוחלט לאילו מטרות. כרגע אנחנו פחות מתעסקים בזה, כי המנדט הוא לייצר חומרים ולייצר מודלים", אומר צל. "המודלים יוכלו להיות מוזיאון וירטואלי, אוצר לאומי, שילווה אותנו לאורך שנים. כשלמדתי על השואה היו לנו ספרים, תמונות וכמה סרטים. פה אנחנו משאירים לדורות הבאים את היכולת לראות ולחוות", שחר מוסיף.
אלא שעד מהרה גילו ברשות העתיקות כי המודלים התלת־ממדיים יכולים להתאים לצרכים נוספים, חשובים לא פחות, שאותם לא חזו מראש. כך, "כשחברת עמיגור הממשלתית נכנסה לשטח להערכת הנזקים עבור מנהלת תקומה, חשבנו שהחומרים שלנו יכולים להוות בסיס טוב לתכנון השיקום", אומר שחר. המודלים הועברו למנהלת, והיא משתמשת בהם לצרכיה — למשל כדי לסייע לאנשיה לסמן מבנים שיש להרוס, או כדי לקבוע את מידת הנזק בכל מבנה שנסרק.
הבית של שי חרמש שנהרס כליל בכפר עזה
(הדמייה: רשות העתיקות)
"אחר כך פנו אליי מחיל האוויר וביקשו חומרים לתחקירים של החיל, משום שההדמיות שלנו מאפשרות לצפות בתאי שטח ממעוף הציפור, ולראות איפה היתה תנועת מחבלים במרחב. מאוחר יותר, קיבלתי טלפון מניצב משנה מוטי שיף, ראש זרוע החקירות בלהב 433. הוא סיפר שהופקד על חקירת הזוועות, הרציחות והביזה שביצעו המחבלים, ושהם מכינים תיקי ראיות. כשהצגתי לו את החומרים שלנו הוא אמר 'אני צריך את זה'. העברנו חומרים, וערכנו כנס עם חוקרי היחידה. אחר כך פנה אלינו הצוות ממשרד המשפטים שהתכונן לדיון בהאג, וגם להם העברנו חומרים".
לדברי שחר, המודלים שיצרה רשות העתיקות אמינים עד כדי כך שהם יכולים לשמש כראיות משפטיות קבילות. "מה שאתם רואים זה פוטו־ריאליסטי. אי אפשר לטעון שעיוותנו את המציאות בעזרת בינה מלאכותית. הכל מבוסס על צילומים שאפשר לראות מתי צולמו, וכל זה מעוגן במערכת מידע גיאוגרפי (GIS), כך שאפשר למקם כל תמונה בנקודה הספציפית במרחב שבו היא צולמה".
צל מוסיף: "בבסיסי הנתונים יש רישום רשמי ומסודר, ואנחנו שומרים על נתוני המקור בהתאם לכללים שעל פיהם שומרים נתונים כאלה. ככל שיש יותר מקורות מידע, האותנטיות של המודל עולה".
נראה שאנשי הרשות מודעים היטב לייחודיות של הפרויקט ולחשיבות ההיסטורית שתהיה לו. "לתעד 500 מבנים ברזולוציה גבוהה, זה מאוד מיוחד ולא סטנדרטי בעולם", אומר צל, "אני לא מכיר תיעוד אחר של תוצאות לחימה בשטח אזרחי. כנראה זו אחת הפעמים הראשונות בעולם, אם לא הראשונה, שדבר כזה נעשה לצורך תיעוד, צרכים משפטיים ושיקום. כשיצאנו לדרך אמרנו לעצמנו שמכיוון שהמבנים מיועדים להריסה, אנחנו רוצים שכל הפלטפורמה להנצחה תהיה דיגיטלית, מרמת הבורג ועד רמת היישוב. יש כאן תכנון של תיעוד בראייה כוללת, וזה מה שמייחד את הפרויקט. אנחנו רוצים לתעד בתלת־ממד ממש הכל — מרמה של חבל ארץ, דרך יישובים ועד למבנים עצמם".
גן הילדים רימון בניר עוז
(הדמייה: רשות העתיקות)
פרופ' משה קן מהמכללה האקדמית הדסה ירושלים הוא מומחה לשימור, שחזור ותצוגה של מורשת תרבותית שמלווה את הפרויקט. לדבריו, התקדים היחיד לתיעוד פוטוגרמטרי בעת מלחמה היה באוקראינה, אבל מסייג: "שם לא עשו דברים כאלה, אלא בעיקר סרקו אתרים וחפצי מורשת שעלולים להינזק במלחמה, למשל כנסיות או פסלים".
לדברי קן, "מבחינה אבסולוטית, הפרויקט של הרשות הוא פרויקט ענק בהיקפו, אבל יש בו פרמטרים אחרים שהופכים אותו ליוצא דופן ובהם מורכבות התוכן והרגישות שנדרשה כדי להוציא אותו אל הפועל. היה קשה לצלם בשבועות הראשונים בבארי או ניר עוז בתוך הבתים עם הרשע, עם הריח. זה קשה גם מבחינה טכנית, משום שאתה מסתובב בתוך בתים שקרסו. אין תאורה, הכל שחור ומפויח ויש דברים שמפריעים כמו עצים, אבנים, שולחנות, הכל בלגן גדול. אם אין לך גישה לכל הכיוונים מלמעלה, מלמטה, מהצדדים, זה מקשה על בניית המודלים האלה".
על הקושי הנפשי שכרוך בעבודה על הפרויקט, במיוחד בשבועות הראשונים, מעיד שחר: "מחזה מחריד שאני זוכר היה גן ילדים בניר עוז, כולו מפויח ושרוף. כשנכנסתי לגן ראיתי בצד ימין שלט שהודבקו אליו גזירי בריסטול בצורת שופרות, שעליהם הילדים הרכים האלה כתבו בקשות סליחה לרגל יום כיפור. העין שלי צדה גזיר שופר שעליו ילד כתב 'לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד'. הקונוטציה פשוטה זעזעה אותי. ביקרתי במשך ימים ארוכים בכל היישובים בעוטף, אבל אחרי המקרה הזה הגעתי הביתה מרוסק. לא הצלחתי לתפקד".
4 צפייה בגלריה
עמי שחר, רשות העתיקות: "בגן ילדים שרוף בניר עוז ראיתי שופרות בריסטול לרגל יום כיפור. על אחד מהם ילד כתב 'לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד'. הגעתי הביתה מרוסק. לא תפקדתי"
(צילום: אוראל כהן)
על אף ייחודיותו של הפרויקט, והידע שעמיתיו של פרופ' קן בעולם יכולים להפיק ממנו, הוא מתאר תחושת ניכור במגע עימם. "הם מתעניינים", הוא מספר, "אבל אני לא צריך להסביר לך מה מצבנו הבינלאומי כיום. אתן לך דוגמה: לא מזמן היה כנס בפירנצה. כמו בכל שנה הייתי אמור להציג בו, וכששאלו אותי מה אני רוצה להציג השנה סיפרתי שאני עובד על פרויקט שונה מאוד. מארגן הכנס, שאותו אני מכיר הרבה מאוד שנים והוא ידיד ישראל, אמר לי 'בוא לא נעשה את זה, כי זה יוצר מחלוקות והתנגדויות'. זאת הסיבה לכך שאנחנו לא כל כך מציגים את הפרויקט בעולם". עוד שיקולים שבגללם קן לא ממהר לחשוף את הפרויקט לעולם קשורים ל"סוגיות של זכויות יוצרים בתמונות שמשמשות לבניית המודלים, וחשש לפגיעה בפרטיות של המשפחות שביתן תועד".
בגלל הרגישות הזו, כל כניסה לבית ביישובים שנפגעו נעשית בתיאום. "משום שנכנסנו למקומות שבהם אנשים חוו חוויה טראומטית מאוד, תיאמנו את זה עם נציגי היישובים", אומר שחר. "בהתחלה לא היתה היענות גדולה כי אנשים היו עסוקים באבל שלהם, אבל ככל שייצרנו עוד מודלים, יכולנו לבוא לקהילות, להראות לאנשים מצגות שהכנו ולהסביר להם בעדינות מה אנחנו מבקשים, וזה הלך והתרחב. ישבנו למשל עם ראומה וגדי קדם שאיבדו את בתם, את בעלה ואת שלושת ילדיהם. הראינו להם מה אנחנו יודעים לעשות, והפגישה שתוכננה ל־40 דקות נמשכה שלוש שעות ואף עין לא נשארה בה יבשה. כשראומה ראתה את המודל של הבית של הבת שלה, היא ביקשה להנציח את בני המשפחה בצורה אחרת, שבה אפשר יהיה לראות את החיים ולא את המוות", מספר שחר.
בשלב זה, זהו מקרה יחיד ויוצא דופן שבו הפרויקט יכלול תיעוד של החיים שלפני הטבח. הוא כולל סרטונים והדמיה מבחוץ ומבפנים של בית המשפחה לפני ההרס. המיני־פרויקט הזה הושלם רק לאחרונה ועדיין לא התקבל אישור מהמשפחה להראות אותו בפומבי.
לא תחליף להנצחה פיזית
בעוד שעדיין מוקדם לדעת מה יהיו כל השימושים שייעשו בהדמיות שמפיקה רשות העתיקות, לכולם ברור שאחד המרכזיים בהם יהיה בתחום הזיכרון וההנצחה, באמצעות הקמת מוזיאון וירטואלי. עם זאת, רבים מתושבי העוטף מתעקשים על כך שהזיכרון הווירטואלי לעולם לא יוכל להחליף את המראה המוחשי בשטח, ולכן מתנגדים בתוקף להריסת המבנים הפגועים. העיתונאי ומפקד גל"צ לשעבר, שמעון אלקבץ שבתו סיון ובן זוגה נאור חסידים נרצחו בביתם בכפר עזה, חבר בצוות שהקים הקיבוץ לתכנון התיעוד וההנצחה.
4 צפייה בגלריה
שמעון אלקבץ, כפר עזה: "הזיכרון הדיגיטלי הוא כמו סימולציית טיסה. הסימולציה ממחישה את הטיסה, אבל שום דבר בה לא דומה לטיסה אמיתית"
(צילום: גבריאל בהרליה)
לאחר שהשתתף בפגישה שבה הוצגו המודלים שבנתה רשות העתיקות, הוא אומר: "הזיכרון הדיגיטלי הוא כמו סימולציית טיסה. הסימולציה ממחישה את הטיסה ויכולה לתת כלים, אבל שום דבר בה לא דומה לטיסה אמיתית. זה טוב שמישהו מהודו שלא כל כך יוצא לו לבקר בישראל יוכל להיחשף להדמיות. אם מצליחים להעביר תחושות באמצעים דיגיטליים זה אחלה, אבל אני חושב שאין תחליף לדבר האמיתי: לקירות המרוססים בכדורים ולריח של המוות. גם אחרי שאנשי זק"א ניקו את הזוועות, המראות קשים. בעת סיור אתה מרגיש שאתה נמצא באושוויץ. אני אומר לך את זה כמי שמלווה אנשים מחו"ל ומשלחות ויושבי ראש של פרלמנטים מכל העולם ואנשי שב"כ, מוסד, משטרה, צבא. כל מי שנכנס לכפר עזה לא יוצא מהקיבוץ אותו בן אדם. לכן אני חושב שאין תחליף לדבר האמיתי. את הזיכרון צריך להנכיח מכמה זוויות: את השכול, את המחדל והשחיטה, את הזעקות של הילדים שלנו, שחיכו שעות על גבי שעות ולא היה צבא ולא היתה מדינה ולא היה כלום. אבל גם את התקומה והיצירה, וסיפורי הגבורה שהיו שם והמסירות".
לאור זאת, אלקבץ בטוח שאסור להסתפק בהשארה על תילם של מבנים ספורים שיהפכו לאנדרטאות. "בבית שצמוד לבית של סיון בתי, קפץ נטע אפשטיין, חייל בחופשה, על רימון, והציל בכך את החיים של חברה שלו; בבית ממול נמצאה בחורה צעירה שנרצחה; לידה גר ניצן שנרצח כמו אביו ראש המועצה (אופיר ליבשטיין ז"ל). ניצן זעק לעזרה והתחנן שיבואו להציל אותו. לכן הזיכרון הפיזי, בטח של השכונה של הדור הצעיר, חייב להישאר, ואני אדאג להילחם על זה כדי ש־7 באוקטובר לא יהיה עוד איזה מושג בוויקיפדיה ועל מנת שגם בעוד 50 שנה לא תהיה אותה יוהרה שהיתה. אם נצליח למנוע את 7 באוקטובר הבא על ידי זה שהזיכרון יהיה זיכרון משמעותי, עשינו את שלנו מול הדורות הבאים. אני כבר איבדתי את היקר לי מכל".
