ריאיון"לא בטוח שהממשלה מבינה את עומק המשבר בענף הבנייה"
ריאיון
"לא בטוח שהממשלה מבינה את עומק המשבר בענף הבנייה"
"נקצר זמן הקמת מגדלים בשבעה חודשים"; "אחרי המלחמה ענפי התשתית יהיו מנוע הצמיחה של המשק"; "העסקת פלסטינים בבניין חסרת יעילות" - אהוד דנוך, מנכ"ל קבוצת אקרשטיין, מכניס לארץ את הבנייה המתועשת למגורים וסבור שהבעיה איתה היא רק בביקוש שיווצר לה
אהוד דנוך, מנכ"ל אקרשטיין, יש לכם תוכניות להקים מבנה ייחודי בישראל. מהו?
"אנחנו נקים מגדל בשיטה של בנייה מתועשת, שיהיה הגבוה בישראל וייבנה בכניסה להרצליה פיתוח, על חורבות בניין מטה קבוצת אקרשטיין: זה הליך שבו מייצרים אלמנטים של המבנה במפעל ומחברים אותם כמו לגו באתר הבנייה. אלא שעד עתה הבנייה המתועשת לא משמשת את החברות למגורים, אלא בעיקר בתחום הלוגיסיטיקה, משרדים ותשתיות".
זה יהיה מגדל של 30 קומות ובו יהיו שימושים מעורבים, כך שלצד משרדים ושטח מסחרי, ייבנו גם 59 דירות. מבחינה טכנית יש כבר יכולת להקים דבר כזה?
"עד היום אף אחד בישראל לא הקים מגדל של 30 קומות בשיטת בנייה מתועשת על מלא, מקסימום בנו בניין של 13 קומות. בלונדון יש מגדלים עם 40‑50 קומות בבנייה מתועשת מלאה. אלה פרויקטים של אלפי מטרים רבועים שנמסרים ליזם תוך 17 שבועות. אנחנו בהחלט פועלים לכיוון הזה. חתמנו על הסכם עם חברה זרה שמתמחה בתכנון גורדי שחקים בבנייה מתועשת. הם לוקחים תכנון קונבנציונלי וממירים אותו לתכנון שמתאים לבנייה כזו. הקשר איתם היה מצוין, הכל היה פנטסטי: הגיעו לארץ, עשינו פה שולחן עגול. הבאנו לכאן את האדריכלים ואת הקונסטרוקטורים הכי טובים, כדי שישבו מולם. הם חשפו את הישראלים לדברים לא מוכרים שגרמו להרמת גבה. אבל אז לצערנו התחילה המלחמה ומנהל החברה כתב לי שהוא חושש מאוד מכך שיהיו הפגנות נגד החברה. הוא הסביר שהם לא גוף פוליטי, אבל חוששים מהפגנות נגדם — והבטיח להיות בקשר".
אז הרעיון נגנז?
"לא. יש לנו חלופות, אנחנו לומדים איך לבנות מגדל של 30 קומות. אחרי המלחמה ייפתחו לנו הזדמנויות. אבל לסיפור הזה יש משמעות לאומית. אני מעריך שעוד מאות עסקים במדינת ישראל חוו ביטולים כאלה ואף אחד לא יודע את זה".
אתם וחברות אחרות כבר מוכרים לחברות בנייה אלמנטים מתועשים שמיוצרים במפעל, למשל חיפויים, תשתיות תת קרקעיות או רעפים — במה זה שונה מהנעשה בעולם?
"במדינות כמו ארה"ב ובריטניה אמרו 'רגע, לא רק אלמנטים מתועשים: אנחנו רוצים בנייה מתועשת מלאה כי זה מקצר את משך הביצוע של הפרויקט ב־35%, ואת כוח האדם ב־75%. ויש ירידה של פי שלושה ויותר בתאונות עבודה".
נשמע חיסכון אדיר, איך הגעת לחישוב הזה?
"בבניית מגדל מגורים של 30 קומות רגיל מועסקים כ־250 עובדים על פרויקט של 300 מיליון שקל בערך וכדי לבנות בניין של 30 קומות אתה צריך שלושה עגורני צריח. לעומת זאת המפתח בבנייה מתועשת הוא 12 עובדים בלבד לעגורן. ובנוסף אליהם אני צריך רק עוד כמה עובדים במפעל הייצור".
אם זה כל כך טוב, למה יזמי נדל"ן בארץ לא מאמצים את השיטה?
"זה לא מדויק, בעיר הבה"דים, יש כ־30 מבנים של מגורים ומשרדים בבנייה מתועשת".
משום שזה צבאי, ונראה כבסיס צבאי, אני לא חושב שהדוגמה הזו תשכנע רוכשי דירות.
"זו דוגמה טובה, כי בסוף אנחנו מדברים על יכולות. עזוב כרגע את הנראות, כי אותו מבנה יכול להיראות אחרת לגמרי, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה מבחינה עיצובית".
ובכל זאת, לא לכם ולא לאחרים לא היו פרויקטים כאלה במגזר הפרטי.
"כי בסוף צריך אנשי מקצוע שמבינים בבנייה מתועשת, ומתכננים שיודעים לתכנן תכנון מתועש. ואילו היום בישראל הרוב עובדים בבנייה קונבנציונלית ולא מכירים מספיק את הטכניקה הזאת".
קבלנים הם לא פראיירים הם כן ירצו להרוויח, למה הם לא משתמשים בבנייה מתועשת?
"קבלן יחשוב פעמיים לפני שיחליט לעבור לבנייה מתועשת כי הוא מאבד הרבה מהנתח שלו. כי הוא מייצר את המבנה בחברה חיצונית, ורק מרכיב את המבנה בשטח — אם הוא קבלן ביצוע הוא מאבד הרבה מתכולת העבודה שלו, והוא הופך להיות תלוי בגורם חיצוני".
ומה עם היזמים?
"להם צריך להיות אינטרס, כי בסוף הלקוח האמיתי הוא היזם, שאותו מעניין לוח הזמנים ומתי יוכל לאכלס את הבנייה, וגם האיכות מעניינת אותו. אבל המודעות לכך שאפשר לבנות בניין שלם כולל את הגרעין בהליך מתועש — לא גבוהה".
יכול להיות שאתה מדבר מהפוזיציה, מכך שזה תחום הפעילות שלך?
"אם הייתי היצרן היחיד לבנייה מתועשת בישראל הייתי מסכים איתך. אבל אני לא, יש הרבה יצרנים".
בשיקום עוטף עזה נוצרה הזדמנות לבחון את יעילות הבנייה המתועשת, משום שמינהלת תקומה ביקשה ליצור פתרונות זמניים, מהירים וטובים עבור המפונים. אקרשטיין היתה אחת משלוש החברות שזכו במכרז.
"בסך הכל אנחנו בונים 36 בתים צמודי קרקע בחצרים עבור תושבי בארי, ו־24 ברוחמה עבור תושבי כפר עזה. אם הייתי מראה לאדם מהתחום את ההסכם של תקומה ואת לוחות הזמנים לייצור ולביצוע הוא היה אומר לי 'אתה הוזה', כי לוחות זמנים לא הגיוניים. אבל תוך חמישה חודשים הצלחנו לבנות 36 צמודי קרקע בגודל 120 מ"ר, עם גמרים מלאים. תיאורטית תוך חמישה חודשים אנחנו יכולים לבנות 60 בתים כאלה".
איך בניתם כל כך מהר?
"ייצרנו את קירות המבנה במפעלים שלנו באזור התעשייה צח"ר ליד ראש פינה, ובירוחם. במקביל בשטח היו לנו אנשים שעשו את הביסוס ועבודות העפר. ואז שולחים את הקירות במשאית, ותוך שלושה ימים מחברים אותם בשטח — וזה הופך להיות בית. על זה צריך לעשות גמר ביצוע וצבע, אינסטלציה, חשמל ומיזוג אוויר".
כמה עולה יחידה כזאת?
"יחידה כזאת ללקוח הקצה תעלה כ־1.1 מיליון שקל".
אתה מציע שיטת בנייה זולה שיכולה לפתור חלק מהמחסור בכוח אדם בענף הבנייה שנוצר עם פרוץ המלחמה כאשר הוטל איסור על פלסטינים לעבוד בישראל.
"העסקת פלסטינים היא חוסר יעילות משקית מהמעלה הראשונה. הם היו מגיעים לאתר הבנייה ב־6:30 בבוקר ומסיימים את יום העבודה ב־15:30, זה שמונה שעות עבודה, בעוד שעובד זר אחר עובד 11‑12 שעות ביממה. זה אובדן של כ־15 שעות עבודה בשבוע. מדהים שעד היום אף אחד לא הסתכל על חוסר היעילות הזאת. בענף הבנייה נוצר משבר בגלל שעם פרוץ המלחמה הכל נעצר ברגע אחד, נסגר השער ללא התרעה מוקדמת. אבל היום, שנה אחרי, אני רואה מספרים גדולים של עובדים זרים שכן הגיעו לארץ, אני מעריך שהענף היום עובד ב־80% מהתפוקה הרגילה. אבל המדינה צריכה לנהל את האירוע הזה נכון יותר בלהביא את העובדים הזרים".
לך יש פתרון שיכול לחסוך הרבה עובדים. מה המדינה צריכה לעשות כדי שנראה כאן בנייה מתועשת למגורים?
"המדינה צריכה לייצר תמריצים. אם המדינה לא תעשה צעד בכיוון, כלום לא יקרה. אם אני צריך להצביע על צעד אחד — הייתי מציע לתת ניקוד עודף במכרזים למי שמבטיח לבנות בבנייה מתועשת. זה צעד שיעזור מאוד מבחינה משקית, הוא יאיץ את הבנייה, אני לא רואה חיסרון בבנייה מתועשת, אני מזהה רק בעיה אחת בעתיד, כאשר כולם ירצו בנייה מתועשת ולא יהיו מספיק מקורות ייצור".
עלות הבנייה אצלך לא תהיה יקרה יותר?
"כשמשווים בנייה מתועשת לבנייה קונבנציונלית, צריך לבחון את המכלול. בבנייה קונבנציונלית יקח שלוש שנים להשלים בניין, אני יכול לחסוך שבעה חודשים — זה הרבה מאוד כסף. תוסיף לזה את הבטיחות, והחיסכון בכוח אדם. כשאתה מכמת את כל זה, אין ספק שהיזמים ירצו".
המלחמה טלטלה את המשק וענף הבנייה במיוחד, איך נראתה השנה שלכם?
"השנה שחלפה היתה מטורפת, עובדים נקראו למילואים, לא לחודש, לא לחודשיים ולא לשלושה — להרבה יותר מזה. עובדים אחרים שלנו במפעל בצפון גרים באזור ופונו מבתיהם, מפעל מהותי שלנו בראש פינה שוכן באזור שבו היו ויש אזעקות ויירוטים, טורקיה, שבה קנינו חומרי גלם, נסגרה עבור ישראלים. התחליף הוא משלוח מספקים מאירופה ואסיה. בעבר משלוח כזה היה מגיע תוך 60‑70 יום, וכעת אתה מקבל את זה אחרי 120 יום, במקביל מחיר המכולות התייקר פי שלושה, וכך גם מחיר הברזל. הרבעון הראשון והרבעון השני בתחום הפעילות שבו אנחנו מוכרים אבנים משתלבות למדרכה היו קשים. לקבלנים לא היו רצפים, והם לא יכלו להניח את האבנים שהזמינו. ההזמנות לא פסקו, אבל קבלנים הקפיאו את ביצוע ההזמנה. מצד אחד הפסקנו לייצר לאותם קבלנים, מצד שני לא יכולנו להוציא את מה שייצרנו כי לא היו עובדים שיקלטו את המוצרים.
"בנוסף פרויקט מיגון הצפון שבו זכינו להקים את החומה בגבול הצפון הוקפא בגלל המלחמה. זה פרויקט גדול מאוד, נשאר לנו לעשות שם עבודות בהיקף של 60 מיליון שקל מתוך 185 מיליון. אמנם הפרויקט לא בוטל אלא הוקפא. אבל בנינו קו יצור ייעודי לפרויקט וגייסתי בשביל זה 20 עובדים. לצד זאת היו לנו ביקושים מאוד גבוהים בכל מה שקשור למיגון, לא רק הזמנות של משרד הביטחון. למשל עשינו קמפיין למגזר הפרטי ותוך שלושה שבועות מכרנו עשרות ממ"דים (בגודל 9 מ"ר - א"ג) וממ"דונים (בגודל 5 מ"ר - א"ג). נדהמנו, כי לפני המלחמה לא היה ביקוש למוצרים האלה".
"ההישג הזה הוא בזכות התייעלות ושיפור תהליכי עבודה, למשל בתפוקות של מכונות, והתייעלות ברכש, שהשגנו בזכות מעבר מספקים מקומיים לספקים בחו"ל. בנוסף פיתחנו פעילות בתחום הפלדה עם רכישת חברת קלרם בספטמבר 2022 בהליך של כינוס נכסים בתמורה ל־3.5 מיליון שקל. זו חברה מאוד איכותית ובנוסף לפעילות שלה יש סינרגיה עם הפעילות של אקרשטיין".
החברה פועלת בתחום ההגנה ההיקפית ומקימה מערכות גידור, מחסומים, ושערים חשמליים לגופים מוסדיים וביטחוניים. בין היתר הקימה את המכשול הימי בגבול רצועת עזה, והיא מעורבות בפרויקטים מסווגים. בין לקוחותיה משרד הביטחון, הכנסת ומשטרת ישראל. איתרת את ההזדמנות די במקרה, לא?
"קראתי עיתון בבית קפה וראיתי שקלרם עומדת למכירה, זכרתי את השם מהתקופה שניהלתי את סולל בונה. למחרת הייתי אצלם במפעל. זו חברה מצוינת שנקלעה למשבר ניהולי, לכן ברגע שבעלי החברה אישרו שיישארו בה ולא יעזבו — הודעתי לכונס שאני קונה אותה".
אתה ספק גדול שפוגש הרבה קבלנים, איזה קשיים אתה מזהה בענף?
"אני לא בטוח שהממשלה מבינה את עומק וגודל המשבר והכאב שיש בענף הבנייה בישראל. אני שומע מלקוחות על קבלנים קטנים ובינוניים שנמצאים בקשיים. הם סובלים ממצוקת אשראי. קבלנים מנסים לעשות את כל מה שאפשר כדי לחסוך ברכש בתקופה הקשה הזאת. למשל שכר העבודה בענף הבנייה עלה ב־30% בשנה האחרונה. אני מצפה שהמדינה תסייע, גוף שמזמין עבודה יכיר בהתייקרות שכר העבודה. המדינה צריכה לעשות את הדברים האלה כי בתום המלחמה ענפי הבנייה והתשתיות יהיו המאיץ של המשק. אני רואה שקבלנים נערכים לכך. לאט לאט אנחנו מרגישים שדברים משתפרים. ברגע שהמלחמה תסתיים תראה פעילות אדירה בענף".
עבדת לצד סילבן שלום כשהיה שר החוץ, וב־2004 מונית לקונסול ישראל בלוס אנג'לס. לאור נסיונך , בריחת חברות בין לאומיות משיתופי פעולה עם ישראלים נובעת מכישלון ההסברה הישראלית?
"להסברה אתה צריך כוח אש מאוד גדול, ולפעמים גם זה לא יעזור לך. אני חושב שהמלחמה הזאת גם הוכיחה שלא תמיד ההסברה עוזרת — יש לא מעט אנטישמיות".
יכול להיות שבמשך שנים הזנחנו את התחום בעוד האויבים שלנו עשו בדיוק את ההפך והגיעו לאירוע מוכנים מבחינה הסברתית?
"לא אשכח שב־2004, כשהייתי במשרד החוץ, גדעון מאיר ז"ל, שהיה סמנכ"ל הסברה של המשרד, הראה באחת מישיבות הממשלה לראש הממשלה אריאל שרון מצגת עם עלות של טנק בודד בהשוואה לתקציב ההסברה של ישראל. תהיה בטוח שהטנק הבודד עולה יותר. תמיד דיברו על הסברה, ונכון שיש לנו עוד הרבה במה להשתפר. אבל אני בטוח שגם בעוד 20 שנה יגידו שיש בעיה עם ההסברה. אפשר לעשות הרבה יותר טוב ממה שנעשה היום, אבל זה אף פעם לא יספיק. לא משנה כמה תשקיע, בעולם לא יעמדו וימחאו כפיים לישראל".
***
אהוד דנוך (55)
גר בתל אביב, נשוי + 2 • מנכ"ל קבוצת אקרשטיין • שימש כמנכ"ל סולל בונה ומנכ"ל ש.ח.מ • כיהן כקונסול ישראל בלוס אנג'לס, ראש מטה שר החוץ סילבן שלום • תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים • חותר בסאפ
