מוסף נדל"ןשבע השכונות הטובות בישראל
מוסף נדל"ן
שבע השכונות הטובות בישראל
שבילי אופניים או מדרכות רחבות להולכי הרגל, מגדלים מודרניים או מבנים היסטוריים לשימור, מרחבים ירוקים רחבי ידיים או בתי קפה ומסעדות, שטחי מסחר או מתקני ספורט, ריבוי מוסדות חינוך או נגישות גבוהה לתחבורה ציבורית. שבעה מתכנני ערים ומומחים בכירים בתחום בחרו עבור מגזין כלכליסט את שבע השכונות המתוכננות הכי טוב בישראל. התוצאות מפתיעות ומהן עולה מכנה אחד משותף: שכונה טובה היא זו שיודעת לשלב כמה מאפיינים יחד. לא עוד פרבר מרוחק שבו רק בתים וחניות, אלא סביבה עירונית שוקקת שבה הכול במרחק הליכה
יבנה הירוקה
הכל קרוב, מרושתת בשבילי אופניים, שילוב נוח עם העיר הוותיקה
בהשוואה לשכונות החדשות שהוקמו בשנים האחרונות, "יבנה הירוקה היא מהטובות ביותר", טוען רם גפן, מנהל מחלקת המחקר של Madlan. "ראש העיר צבי גוב ארי ז"ל הרשים אותי בדרך שבה הוא טיפל בעיר ובהקמת השכונה. ראיתי איך כל הדברים שעליהם דיבר יצאו לפועל. הוא דאג שיהיו שבילי אופניים ותחנות רכבת, בזכותו יש אפילו שתיים במרחק של 10–15 דקות הליכה מיבנה הירוקה, ואפשר להגיע אליהן באופניים".
בעשור אחרון המדינה חתמה עם עשרות ערים על הסכמי גג שבהם היא מתחייבת למימון הקמת שכונות חדשות ושיפוץ הוותיקות, בתמורה להתחייבות הערים לשיווק מהיר של קרקעות לבנייה למגורים. ההסכמים האלה הולידו לא מעט מחלוקות, בדרך כלל על רקע עיכוב בהקמת תשתיות או מימונן על ידי הממשלה. בשנת 2016 חתמה גם יבנה על הסכם לבניית כ־15 אלף דירות, כ־3,000 מהן הפכו ליבנה הירוקה. לדעת גפן המאבקים שניהל גוב ארי הבטיחו את הקמתה של שכונה איכותית, שמתבלטת אל מול שכונות חדשות בערים אחרות.
"גוב ארי ז"ל הקפיד לא להזניח את השכונות הוותיקות ולדאוג שתהיה סינרגיה בין חלקי העיר לשכונה החדשה. בהיבט החברתי זה לדאוג לכך שתלמידים משכונות שונות ילמדו יחד ובהיבט הפיזי זה לוודא שהשכונה החדשה מתחברת בקלות לעיר הוותיקה, ולא נוצרה עיר בתוך עיר"
"גוב ארי ז"ל הקפיד לא להזניח את השכונות הוותיקות ולדאוג שתהיה סינרגיה בין חלקי העיר לשכונה החדשה. בהיבט החברתי זה לדאוג לכך שתלמידים משכונות שונות ילמדו יחד ובהיבט הפיזי זה לוודא שהשכונה החדשה מתחברת בקלות לעיר הוותיקה, ולא נוצרה עיר בתוך עיר"לדבריו, "הגריד של הרחובות מאפשר להתנייד בשכונה, יש שבילים, היא לא מאוד מוטת רכב. אתה יכול להגיע ממנה למרכז העיר ואתה יכול להתנייד בתוכה בלי רכב, בצורה בטוחה. היא מרושתת מבחינת שבילי אופניים, היא אולי שנייה לתל־אביב בתחום הזה. בשכונה יש שבילי אופניים באורך מצטבר של 6.5 קילומטר. יש פארק עם טיילת שנכנס לתוך העיר, זורם ליד גם נחל. הכל קרוב. יש עירוב שימושים. אמנם לא מדובר ברחוב שוקק כמו בתל־אביב, אלא מרכז מסחרי. אבל השכונה מאוד נוחה למשפחות, כי לילדים בטוח להסתובב ברגל. בתי הספר והגנים קרובים עם גשרים להולכי רגל בלבד.
"בנוסף יש מערכת פנאומטית ששואבת את האשפה, ולכן לא נכנס אליה אוטו זבל, כך שבבקרים שקט יחסית. השטח הירוק בשכונה משתרע על פני 300 דונם, וזה נותן בממוצע 20 מ"ר לתושב. יש בה היכל ספורט, ופארק מים במרחק הליכה".
המרכז הוותיק של פתח תקווה
רחובות טובים ובנייה ייחודית, עם כל מה שצריך מתחת לבית
לדעת ד"ר חוה ארליך, מרצה באקדמית אונו וחוקרת במכון ירושלים למחקרי מדיניות, מרכז העיר פתח תקווה הוא דוגמה לאזור עירוני מצוין, אף שהוזנח במרוצת השנים. עד נובמבר 2021 היא הייתה מתכננת מחוז תל־אביב ולפני כן מהנדסת העיר פתח תקווה, ולכן היא מודה שעמדתה קצת משוחדת. "אין לפתח תקווה יחסי ציבור מספיק טובים, אבל אני לוקל פטריוטית. לב העיר היא שכונה מצוינת".
את בחירתה היא מסבירה: "המרכז הוותיק של אם המושבות מתחיל בתרל"ח (שנת 1878, א"ג) בדיוק כמו בשיר. הוא נבנה כמושבת ברון בצורה הקלאסית סביב כיכר, שהיום נקראת כיכר המייסדים. באותה עת היו בונים כיכר ורחובות שנציבים זה לזה בארבעת כיווני השמיים. כל אחד היה מקבל את הנחלה שלו עם הפנים לרחוב. עם השנים הרשת הזו התמלאה וכך נוצר במרכז העיר מעין גריד. זה לא גריד מושלם, כי כל קטע תוכנן בתקופה אחרת. אבל בזכות העובדה שהיה השלד הזה של הרחובות שטמפלר ופינסקר היה קל להוסיף ריבועים. התוצאה היא שיש רשת לא רעה בכלל במרכז העיר.
"היא יחסית צפופה ועומדת בקריטריונים מודרניים של הלכתיות, עם הרבה מאוד הצטלבויות לכל קילומטר מרובע. כמעט בכל הרחובות קומת הקרקע היא מסחרית, וזה יוצר מרחב שיטוט מאוד יפה. מפוזרים במרכז הרבה מבנים לשימור מראשית המושבה. יש גם וריאציה מקומית לבאוהאוס, לא קלאסי נקי כמו שמכירים בתל־אביב או בחיפה, אבל יש סממנים של באוהאוס עם מרפסות שמתעגלות בפינת הבניין, וחדר מדרגות בולט". אלא שלדבריה, לא כל המבנים הישנים "מקבלים את היחס הראוי. רק כשנבנה מבנה חדש, משתדלים לשמור מלפנים על המבנה הוותיק. פתח תקווה לא ידועה בשימורה. אין תוכנית שימור, יש רשימות שימור. יוצא שפתח תקווה היא על יד, לא בדיוק גריד, לא בדיוק לשימור, לא בדיוק באוהאוס, אבל בסך הכל יוצא מרכז עיר מאוד אינטנסיבי".
למה לב העיר התדרדר? "ערכי הקרקע ירדו והשכונות החדשות משכו אוכלוסיות חזקות. עדיין כל העסקים פעילים, אבל אלה עסקים מקומיים ולא רשתות. מצד שני, העובדה שהשורדים הם בעיקר עסקים מקומיים אלה גם סימנים של עיר מוצלחת. המרכז עדיין תוסס ופעיל, כל החנויות עובדות, ומסתובבים בו הרבה אנשים"
"ערכי הקרקע ירדו והשכונות החדשות משכו אוכלוסיות חזקות. עדיין כל העסקים פעילים, אבל אלה עסקים מקומיים ולא רשתות. מצד שני, העובדה שהשורדים הם בעיקר עסקים מקומיים אלה גם סימנים של עיר מוצלחת. המרכז עדיין תוסס ופעיל, כל החנויות עובדות, ומסתובבים בו הרבה אנשים"
אבל אם תשאל תושבים מהשכונות החדשות, ביקור שם בכלל לא בתוכניות שלהם, למרות שאפשר למצוא כל דבר שתרצה. אלה תושבים חדשים שמעולם לא הייתה להם זיקה לעיר. הם גם לא פיתחו זיקה למרכז העיר, כי כשיש פרבר עם שתי מכוניות לכל דירה וקניון ליד, לא צריך להגיע למרכז העיר. במרכז העיר אין הרבה חניה".
מה אפשר לעשות כדי להחיות את המרכז?
"לעירייה יש תוכנית חדשה לשקם את המרחב הציבורי, להכניס פעילות כדי שלתושבים תהיה מוטיבציה להכיר אותו. כי אחת הסיבות להתדרדרות האזור היא שתושבי השכונות החדשות לא מזהים את מרכז העיר כיעד לקניות או לקפה. לכן צריך שיכירו אותו. העירייה עושה שיקום למרחב הציבורי, ופעילויות כגון ירידים ושוק קח־תן. זה יכול להיות חלק מהפתרון.
"בנוסף, צריך גם התחדשות. לא קרו כאן תהליכי התחדשות כי צפיפות הבנייה הקיימת גבוהה, וצריך להוסיף הרבה זכויות ולהעלות לגובה כדי שפרויקט התחדשות יהיה כלכלי. העירייה לא רצתה לפגוע ברקמה היפה. עוד לא מצאו את הנוסחה".
לב כפר סבא
אפשר לשוטט בה ללא הפרעת רכב בזכות הרבה מעברים וגינות
"אני מאמינה בערכים של הלכתיות, מגוון, אקולוגיה, ובריאות הציבור. לב העיר כפר סבא היא מופת לערכים האלה. מה שכל כך יפה זה שהעיר תוכננה בתקופה שבה בערים אחרות הייתה כבר בנייה פרברית. זה ראוי להערכה", אומרת אדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד נעמה מליס אדריכלים ומתכנני ערים
"אני מאמינה בערכים של הלכתיות, מגוון, אקולוגיה, ובריאות הציבור. לב העיר כפר סבא היא מופת לערכים האלה. מה שכל כך יפה זה שהעיר תוכננה בתקופה שבה בערים אחרות הייתה כבר בנייה פרברית. זה ראוי להערכה", אומרת אדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד נעמה מליס אדריכלים ומתכנני עריםהציר המרכזי של לב העיר הוא רחוב ויצמן, השכונה משתרעת בין הרחובות כרמל מצפון, בן גוריון מדרום, סוקולוב וכצנלסון ממערב. את היסודות למרכז כפר סבא שמכונה גם "הגריד הירוק" הניח בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת אדריכל העיר יוסף קולדוני באותה עת, כאשר גיבש את תוכנית המתאר הרביעית של העיר.
ב־1984 הוא קיבל על כך את פרס רכטר לתכנון אדריכלי. בולטת בתוכנית רשת הגנים והשבילים שמאפשרת הפרדה בין הולכי רגל לרכבים. פיזור של מוסדות ציבור, והקפדה על שטחי מסחר ברחובות, כך שמרבית הצרכים והשירותים הנחוצים לתושבים נגישים בהליכה.
מליס מסבירה כי "גינה נצמדת לגינה בתוך הבלוקים, כך שאיכות המגורים מאוד גבוה. יש המון עצים והמון ירוק ומרחב שוטטות ללא הפרעת רכב. ומצד שני ברחובות הראשיים שבהם גם קניון ערים יש עירוב שימושים, כך שכל השירותים הנחוצים, משולבים בצורה מאוד יפה. הצפיפות אידיאלית כך שבמרחק קצר יהיו לך את כל השירותים ליד הבית".
היא מציינת כי איכויותיה התכנוניות של שכונת לב כפר סבא דומות לרובע 3 בצפון הישן של תל אביב. "יפה לראות שתי תוכניות עם אותן ערכים בהפרש של עשרות שנים (רובע 3 הוא חלק מתוכנית גדס שאושרה ב־1932, א"ג). לדבריה, להקמת גינות קטנות וסמוכות זו לזו כפי שאופייני לשכונות האלה "יש השפעה ממתנת על האקלים", מעבר לערך המוסף עבור התושבים.
עיריית כפר סבא מקדמת כיום תוכנית התחדשות לשכונת לב העיר. לדבריה של מליס, "יש קו מאוד דק בהתחדשות עירונית שחצייתו עלול להוביל לכך שיזרקו את התינוק עם המים, בטח בשכונה כזו שהיא כל כך עדינה ומוקפדת", היא אומרת, "למשל, חשוב לשמור שהעצים יישמרו בקרקע טבעית ובגודל מלא, ולא כעציצים מעל החניון".
תל אביב: TLV כיכר השוק
עיר אנכית שיש בה הכל בשטח מאוד מצומצם ובניצול קרקע מאוד יעיל
תדמית שלילית שיצאה למתחם הזה בעקבות כמה כתבות לא מונעת מהאדריכל גיל שנהב לבחור בו כמודל לשכונה מצוינת. הוא מסביר כי "יש בה הכל, בשטח מאוד מצומצם, תוך ניצול קרקע ואינטנסיביות שרואים רק בחו"ל. התוצאה היא שהרבה יותר אנשים יכולים לגור במרכז העיר בלי רכב פרטי. אפשר להסתדר עם אופניים וברגל, ובקרוב יש להם ממש קרוב שתי תחנות של הרכבת הקלה. "זו שכונה, אבל לא במובן הקלאסי, אלא יותר עיר אנכית, כשבכל מגדל כמעט 400 משפחות. החניונים ריקים כי אנשים שגרים שם לא צריכים את הרכב. זו גישה שונה, דינמיקה חדשה".
"זו שכונה, אבל לא במובן הקלאסי, אלא יותר עיר אנכית, כשבכל מגדל כמעט 400 משפחות. החניונים ריקים כי אנשים שגרים שם לא צריכים את הרכב. זו גישה שונה, דינמיקה חדשה".
על המתחם שצורתו משולש שצלעותיו הם הרחובות דרך מנחם בגין, קרליבך והחשמונאים, פעל במשך 50 שנה השוק הסיטונאי. את מתחם המגורים תיכנן משרד יער אדריכלים, התוכנית אושרה בשנת 2005, שנה אחר כך השוק פונה.
פרויקט המגורים נבנה על ידי גינדי השקעות, הוא כולל 11 בנייני מגורים של 14 קומות שבהם 776 דירות שבנייתן הושלמה והם מאוכלסים. וכן 4 מגדלים של 48 קומות שבהם 1,540 דירות. 2 מהמגדלים אוכלסו, ודיירי המגדל השלישי יקבלו על פי התחזית מפתחות בשנה הבאה. המגדל הרביעי בבנייה.
על הרתיעה מהמונח עיר אנכית ובנייה לגובה אומר שנהב, "תהליכים בעולם המגורים הם איטיים ויש הרבה מאוד שמרנות, משום שבית זה לא רק עסקה. זה אלמנט פסיכולוגי של יציבות, הגדרה עצמית, מיתוג, לכן התהליכים לוקחים זמן. כל דבר חדש מרתיע. אבל באים החלוצים שאוהבים לנסות כל דבר חדש, ואם זה מצליח באים עוד. נכון שזה לא מתאים לכולם, יש כאלה שרוצים לגור בצמודי קרקע בפרברים, אבל יש אנשים שאוהבים את האנרגיה הזו של לגור במגדל עם 50 קומות במרכז ההתרחשות, ולכן צריך לבוא עם פתרונות יצירתיים לניצול יעיל של הקרקע".
עלויות התחזוקה לא הופכות את השכונה למיועדת לעשירים?
"מחקר שעשה משרד הבינוי והשיכון מצא שעלות התחזוקה בבניין מעל 25 קומות ומעלה מתחילה להיות משתלמת, משום שהעלויות מתחלקות בין הרבה יותר אנשים. בנוסף, צריך להחליט מה רמת השירותים שרוצים לקבל, לא חייבים בריכת שחייה בכל פרויקט. בנייה לגובה מתאימה קודם כל למרכזי ערים, כך שמהרגע שאני גר שם, אני יכול לחסוך את עלויות הרכב".
השכונה המזרחית, נחף
יש בה תשתיות שכמעט ולא מוצאים ביישובים ערביים
וג'די חלאילה, רכז תחום דיור בעמותת סיכוי־אופוק, היה צריך כמה ימים כדי למצוא שכונה ראויה לציון ביישוב ערבי. הוא בחר במתחם לזוגות צעירים בצפון היישוב נחף. שכונה קטנה שבה 660 דירות בבנייה נמוכה, של עד 3 קומות. התוכנית שהוכנה על ידי האדריכל דני קידר אושרה ב־1998, בשנים האחרונות הקרקעות שווקו והשכונה אוכלסה. בשנת 2003 הוקם פארק צנוע בחלק הדרומי של השכונה בשטח מחצבה ישנה וסגורה, ששימש בשנים שלפני הקמת הפארק להטמנת פסולת גושית. יש בו מדשאות, תיאטרון פתוח, מתקני משחקים ומגרשי ספורט — תופעה יוצאת דופן ביישובים ערביים.
חלאילה מסביר כי בשכונה עצמה יש גם הרבה מוסדות ציבור. בין היתר מדובר על בתי ספר יסודיים, אולמות ספורט, מגרשים, גני ילדים, ומסגד. יש גם חטיבת ביניים ותיכון, אחד הטובים באזור, כולל בית ספר למחוננים שבו מעבדות רובוטיקה, כיתות חשמל ואדריכלות ולומדים בו תלמידים מכל יישובי הסביבה. האפשרות ליצור שכונה כזו היא בזכות העובדה שהשטח שעליו היא הוקמה הוא קרקע בבעלות מדינה, כמותה יש מעט מאוד ביישובים ערביים שברובם בנויים על אדמות פרטיות.
"הכל יחסי, בהשוואה לכל יישוב ערבי אחר היא מצוינת, 5 כוכבים, אבל זה כלום יחסית לשכונות בכרמיאל השכנה", אומר חלאילה. הבעיה, לדבריו, נעוצה בכך שהמקור למימון פיתוח התשתיות הוא היטלים שנגבו מבעלי הקרקע"
"הכל יחסי, בהשוואה לכל יישוב ערבי אחר היא מצוינת, 5 כוכבים, אבל זה כלום יחסית לשכונות בכרמיאל השכנה", אומר חלאילה. הבעיה, לדבריו, נעוצה בכך שהמקור למימון פיתוח התשתיות הוא היטלים שנגבו מבעלי הקרקע"בקרקע של המדינה היא זו שמשלמת על הפיתוח, ומשרד השיכון עושה את הפיתוח מראש עוד לפני הבנייה למגורים. לעומת זאת, על קרקע פרטית אין הרבה כסף לפיתוח, רשויות מבקשות תשתיות מינימליות כדי שהעלויות שיושתו על בעלי הקרקע לא יהיו גבוהות מדי".
לפי חלאילה, עדיין יש חסרונות רבים בתכנון השכונה, בדגש על בעיות תחבורה. "אין תחבורה ציבורית בשכונה, והנגישות לכביש ראשי עדיין בעייתית", הוא אומר. "בסוף, הכבישים מתנקזים ליישוב הישן שהוא סמטאות וכבישים לא מפותחים. זה אופייני לכל היישובים הערביים. החיבור ליישוב הוותיק הוא בעייתי, וצריך לתכנן כביש עוקף שיהיה חלק מפיתוח השכונה. לפעמים מתכננים כביש כזה, אבל אין מי שיפתח אותו. לרשויות אין תקציב כדי לשפר את התשתיות ביישוב הוותיק. המדינה חתמה עם רשויות יהודיות על הסכמי גג שמסדירים מימון ופותרים קשיים כאלה, אבל עד עתה חתמה רק עם יישוב ערבי אחד, אום אל־פחם, על הסכם כזה".
למרות ההשקעה הראשונית בתשתית, מתקני השעשועים כיום לא מתוחזקים מספיק. חלאילה אומר על כך ש"זה קורה בכל יישוב ערבי שבו גינות כאלה. מקימים אותן בהתחלה ובהמשך קשה לתחזק אותן, כי התקציבים שמגיעים מהחלטות הממשלה מספיקים רק להקמה ולא לשוטף. אין ליישוב כמו נחף מספיק מקורות הכנסה. הכסף לתחזוקת הגנים מגיע מכספי הארנונה, ואילו ברשויות ערביות אין מקור תקציבי לכך. אין אזורי תעשייה ומשרדים שמשלמים ארנונה, הכסף השוטף בקושי מספיק לאיסוף זבל ולצרכים בסיסיים של עיר. לנחף אין אזור תעשייה והיישוב גם לא שותף בהכנסות מאזורי תעשייה סמוכים".
שכונת מונטיפיורי בתל אביב
שילוב מצוין של מגורים, מסחר ותעסוקה, יחס בין בנוי לפנוי יוצר מרחב נעים
"מאוד נעים להסתובב בשדרות יהודית בשכונת מונטפיורי. נעים לך לעבור דרכן, גם לשהות בהן וכשאתה מסתובב שם לא כתוב לך על החולצה שאתה גר כאן, שאתה עובד שם, שבאת לקנות מחבת או לתקן במוסך. מקורו של הקסם ברוחב הרחובות ובכך שיש בהם שילוב של מסחר, משרדים, מוסכים, מסעדות יוקרתיות ליד דוכני פלאפל, ויש בה אוכלוסייה מאוד מגוונת, קשישים, לצד סטודנטים", אומרת האדריכלית אפרת ברדז'יק, שותפה בשוקן אדריכלים.
השכונה הוקמה על פרדס שניטע במאה ה־19 על ידי הרב הראשי ליפו, ונרכש אחר כך על ידי סר משה מונטיפיורי. כישלון כלכלי הוביל לכך שהעצים נעקרו, וב־1925 השטח נמכר וסומנו בו 200 חלקות פרטיות שהיוו תשתית לצמיחת השכונה.
ליבה של השכונה הוא שדרות יהודית והיא תחומה בין רחוב גבעת התחמושת, דרך מנחם בגין ורחוב המסגר, יצחק שדה ונתיבי איילון. היא סופחה לתל אביב רק ב־1943. אין תוכנית מובהקת אחת שממנה היא צמחה, אלא 120 תוכניות שונות שאושרו במרוצת השנים על מגרשים בודדים או מתחמים בשכונה. במרוצת השנים הוקמו בה בתי מלאכה, מוסכים ומלטשות, לצד בתי מגורים ומסעדות.
"המרקמים העירוניים שאוהבים להסתובב בהם ונוסעים אליהם בחופשות הם מקומות שבהם אנחנו יכולים להיות אנשים שאף אחד לא יודע עלינו כלום ואנחנו יכולים לשבת בבית קפה, להיכנס לבית מרקחת, לשכור אופנוע, לעשות יוגה. אלה המקומות שאני אוהבת", אומרת ברדז'י־שוקן
"המרקמים העירוניים שאוהבים להסתובב בהם ונוסעים אליהם בחופשות הם מקומות שבהם אנחנו יכולים להיות אנשים שאף אחד לא יודע עלינו כלום ואנחנו יכולים לשבת בבית קפה, להיכנס לבית מרקחת, לשכור אופנוע, לעשות יוגה. אלה המקומות שאני אוהבת", אומרת ברדז'י־שוקן. לדבריה, בשכונה "יש שילוב מצוין של מגורים, מסחר, תעסוקה, תעסוקה זעירה של מקצועות ישנים יותר, ומסעדה מאוד יוקרתית ליד פלאפל. האוכלוסייה בשכונה מאוד מגוונת — קשישים, וסטודנטים, קשי יום ואנשים שבחרו לגור שם. הגיוון הזה יוצר בה את העניין".
בנוסף, "היא לא צפופה, ויש לה פוטנציאל להצטופף על ידי הוספת קומות, ועדיין לשמור על המרקם העירוני. היחס בין השטח הציבורי שכולל רחובות, מדרכות עם עצים, גינות קטנות, לשטח הבנוי מספיק והוא יהיה נעים גם עם הציפוף".
היא מוסיפה כי " שכונה טובה היא חלק ממרחב עירוני רציף. ושכונת מונטיפיורי תוכננה על גריד אורתוגונלי (כלומר רשת של רחובות, א"ג). היא בעצם אזור שתחום על ידי שני עורקי תחבורה מאוד מסיביים (נתיבי איילון ודרך בגין, א"ג) היא יכולה להוות חיבור בין האזור המערבי היותר נגיש ומוצלח של תל אביב לבין החלק המזרחי. וזה מה שמנסה לעשות גשר יהודית".
חיפה: הדר הכרמל
ריבוי קבוצות אוכלוסייה שחיות בה, ואף אחת מהן לא במאבק
"הדר הכרמל בחיפה היא דוגמה מצוינת למקום שבו חיים חברתיים טובים למרות הרכב האוכלוסייה המגוון. זו לא חוכמה ליצור חיים קהילתיים ענפים ביישובים הומוגניים. בסופו של דבר, במדינה כמו ישראל האתגר הוא לייצר חיים חברתיים טובים גם בשכונות שהן מגוונות", אומר סבסטיאן ולרשטיין, סמנכ"ל בפיפל תכנון עירוני חברתי.
הדר הכרמל הוא רובע שבו כמה שכונות החולש על 2,800 דונם ובו 40 אלף תושבים, על מדרונו הצפוני של רכס הכרמל בין העיר התחתית לכרמל. את טביעת ידו של מתכנן הערים פטריק גדס, אשר לו מייחסים את תכנון תל אביב, ניתן למצוא בהדר. גדס התווה במסמך שחיבר ב־1919 את העקרונות שלפיהם תוקם השכונה, וב־1921 מתכנן הערים ריכרד קאופמן הפך אותן לתוכנית שעל פיה נבנתה הדר.
"זהו מקום שיש בו מספר קהילות — ערבים, חרדים, וחילונים מקבוצות שונות", אומר ולרשטיין, "באופן יחסי רמת הקונפליקטים בין הקבוצות נמוכה. קיימים מתחים, אבל לא כפי שרואים בערים מעורבות. הדר הכרמל היא שכונה שמסמנת כיוון טוב להתפתחות של אזורים בתוך מרכזי ערים גם כשאינם מבוססים כלכלית, כי אנשים בסופו של דבר חיים בשכונה באינטראקציה שיודעת להיות גם חיובית בין הקבוצות השונות ולא רק כשאחת באה על חשבון השנייה. מצד שני, הפרט לא מרגיש בה אנונימיות מוחלטת או שאין שום משמעות לזהות שלו. עדיין יש מקום לפעול בתוך הקהילה שאתה משתייך אליה".
"הדר לא נמצאת היום במצב טוב מבחינת הזדמנויות תעסוקה, ועדיין יש שם אנשים שבוחרים דווקא לגור בשכונה בגלל הפן החברתי. הרבה אנשים נמשכים למקום בגלל שהם מרגישים שיש סיבות מספיק טובות לגור בהדר גם אם אתה ערבי, חילוני או חרדי"
"הדר לא נמצאת היום במצב טוב מבחינת הזדמנויות תעסוקה, ועדיין יש שם אנשים שבוחרים דווקא לגור בשכונה בגלל הפן החברתי. הרבה אנשים נמשכים למקום בגלל שהם מרגישים שיש סיבות מספיק טובות לגור בהדר גם אם אתה ערבי, חילוני או חרדי". לדבריו של ולרשטיין, ההרכב ההטרוגני של השכונה הוא תוצאה של "תהליכים היסטוריים לא טובים. הייתה הגירה של אוכלוסייה יהודית מבוססת שעזבה את הדר ונכנסו אליה קבוצות אוכלוסייה אחרות. המבנה הפיזי של השכונה הוא בקנה מידה ישראלי דוגמה ומופת לתכנון ערוני, שבו יש רחובות עם הרבה מסחר, ומגורים עם צפיפות סבירה ביחס לכמות האוכלוסייה.
לדבריו, העובדה שלכל קבוצת אוכלוסייה יש בשכונה מוסדות תרבות וחינוך משלה היא שתורמת לתחושת השייכות. "בשכונה נמצאים מבנה העירייה, הטכניון, התיאטרון העירוני, מוזיאון חיפה. לערבים יש את בית הגפן, לחרדים בתי כנסת, ויש את גן בנימין וגן הזיכרון, שהם מקומות שמשרתים מגוון אוכלוסיות". גם בהיבט החינוכי, בהדר הכרמל יש מגוון מוסדות חינוך מהזרם הממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי וערבי.
ולרשטיין מסביר כי "כל אחת מהקהילות בהדר מרגישה שמקומה לא מאוים. אתה לא מסתובב בתחושה של מיעוט נרדף או במאבק על דמותה של השכונה. בישראל לא תמיד התחושה היא כזאת. לפעמים יש מאבק על המרחב ועל סוג בתי הספר. ואילו בהדר יש איזשהו מתח בריא. יש הרבה מאוד אתגרים בשאלה איך מתחזקים שכונות כאלה. סוד ההצלחה הוא לייצר אזורים מגוונים שבהם כל אחד מהפרטים מרגיש מספיק בנוח לשגשג עם אפשרות לחיים קהילתיים טובים. אני לא חי באידיליה ולא מצפה לעולם שבו כולם יחיו בעירוב עם כולם".
