סגור
בצאלאל סמוטריץ' מאחז
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לצד מאחז עוז ציון, שממנו יצא החשוד ברצח בבורקה יחיאל אינדור, שנטען שיצא לרעות צאן. לפי התוכנית, רועים יזכו ל"ליווי מקצועי" לצורך "שמירה על אדמות מדינה" (צילומים: קובי קואנקס, אלישע בן קימון)

בלי קריטריונים שוויוניים: מיליארד שקל בדרך ליישובים ביו"ש

מנתונים שהגיעו לכלכליסט עולה כי ממשלת נתניהו מתכוונת להשקיע 672 מיליון שקל ביו"ש עד סוף שנת 2024 ועוד מאות מיליונים שיופנו לפינוי בסיסי צה"ל בשטחים. ההשקעות ינותבו לסלילת כבישים, הקמת מבני ציבור והסעות לפנימיות. הנימוק לקיומה של התוכנית הוא חיזוק החוסן האזרחי ביישובים ביו"ש, והיא כוללת גם סעיפים כמו ליווי מקצועי של רועי צאן לצורך שמירה על אדמות מדינה וביקור באתרי מורשת תנ"כיים

הממשלה מקדמת תוכנית חסרת תקדים שהיקפה הכספי מתקרב למיליארד שקלים שיושקעו בישובים יהודיים באזור יהודה ושומרון. מובילה את התוכנית אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות. על פי הנתונים שבידי "כלכליסט", ההיקף הכספי של התוכנית כרגע הוא 672 מיליון שקלים מתקציב 2023–2024, אבל יש בה סעיפים שעדיין לא נקבע מהי העלות שלהם. חלק מסעיפי התוכנית נקבעו בהסכמים על הכספים הקואליציוניים, ויתכן שיהיה צורך להסיט תקציבים שיועדו למטרה אחרת לצורך התוכנית הזו. שליש מהסכום יגיע מתקציב המשרד של סטרוק ושאר הכסף ממשרדים, אחרים בעיקר משרדי האוצר, הפנים והביטחון.
הכספים, כמובן, יושקעו רק באזרחים הישראלים שבשטחי C ולא בפלסטינים המתגוררים לידם, ולא ביישובים בסיכון בטחוני כמו עוטף עזה, ואף לא ביישובים פריפראליים בגבולות המדינה. בכירים בממשלה מעריכים כי כיום, לאחר שאושר החוק לצמצום עילת הסבירות, יהיה קל יותר לממשלה להעמיד החלטות עם קריטריונים שרירותיים כאלה במבחן בג"צ.
הנימוק לתוכנית הנרקמת הוא חיזוק החוסן האזרחי ביישובים הישראלים ביהודה ושומרון. המטרה המוצהרת היא לספק כלי סיוע לישובים שנמצאים תחת איום של פעילות חבלנית. אבל בניגוד להסבר הזה, יש בתוכנית סעיפים רבים שנועדו להגדיל את ההתיישבות היהודית באזור וקשה למצוא את הקשר שלהם להגנה מפני טרור.

1 צפייה בגלריה
שרת המשימות הלאומית אורית סטרוק 19.2.23
שרת המשימות הלאומית אורית סטרוק 19.2.23
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות סטרוק. התיישבות בשטחים היא משימה לאומית?
(צילום: יואב דודקביץ)
במיוחד בולט פרק בתוכנית שבו מוצע לפנות חמישה מחנות צה"ל לטובת בניית שכונות חדשות ואזורי תעסוקה. תג המחיר התקציבי שלו לא ידוע עדיין, אך הערכות הן כי מדובר במאות מיליוני שקלים. הבסיסים שאותם מבקשים לפנות הם חטמ"ר בית אל, חטמ"ר גוש עציון, חטמ"ר אפרים, מחנה ישי ומפג"ד קריית ארבע. התיישבות בקרקעות שהוחזקו על ידי צה"ל היא אסטרטגיה ותיקה להקמת ישובים בשטחים, משום שהיא מאפשרת לטעון כי זו אינה קרקע פרטית. כך בין היתר הוקמו עופרה ובית אל.
עד עתה פינוי מחנות צה"ל ממרכז הארץ מומן בעיקר מהכנסות המדינה משיווק המגרשים לבניית שכונות חדשות על חורבות הבסיסים. ההסכם שמסדיר את ההליך הזה נקרא שוה"ם 3, ובמסגרתו הושקעו כ־18 מיליארד שקל בהעתקת מחנות צריפין, תל השומר, שדה דב, סירקין, גנים וטירה. המחנות האלה נמצאים בלב המדינה באזורים שהביקוש בהם למגורים גבוה, כך ששיווק המגרשים ליזמים הניב למדינה מיליארדי שקלים - שדה דב לבדו הכניס כ־4.5 מיליארד שקל. לעומת זאת, ספק אם שיווק המגרשים במחנות צה"ל ביהודה ושומרון יניב מספיק הכנסות לכיסוי עלות הפינוי, פשוט משום שהביקוש להם נמוך ובהתאם גם השווי שלהם. על פי טיוטת התוכנית שמקדמת כעת הממשלה, במקרה הצורך ישולב פינוי המחנות מיו"ש בהסכם שוה"ם 4 שמצוי כיום במשא ומתן בין האוצר, רשות מקרקעי ישראל ומשרד הביטחון לפינוי יתרת צריפין והעברת מכללות צה"ל לירושלים. במקרה כזה המשמעות היא שההכנסות מפינוי צריפין או המכללות יכסו גירעון שעלול להיווצר מהעתקת הבסיסים מיהודה ושומרון.


פינוי חמישה מחנות צה"ל הוא רק אחד הסעיפים שתכליתם לעודד התיישבות בשטחים. יש בה גם פרק שלם שמוקדש לחיזוק ועידוד התיישבות בצפון השומרון. גם עלות הפרק הזה עדיין לא נקובה, אך הוא כולל הכנה של תוכניות בנייה על ידי משרד השיכון, תוכנית להקמת אזורי תעסוקה על ידי משרד הכלכלה, ותכנון של כבישים על ידי משרד התחבורה.
בסעיף אחר יש תקציב של 100 מיליון שקל לליווי קהילתי חברתי, הקמת מבני ציבור, פיתוח שטחי ציבור עידוד תעסוקה זעירה ויזמות, הקמת מחסניות קליטה לנקלטים חדשים. התוכנית תמומן על ידי המשרד של סטרוק באמצעות החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שהוכפפה לסטרוק עם כינונה של הממשלה. משרד העלייה והקליטה יקצה 12 מיליון שקל להפעלת ירידים בחו"ל שבהם יחשפו לעולים חדשים פוטנציאלים את ההתיישבות ביהודה ושומרון.
פרק אחר בתוכנית מוקד לעידוד החינוך הפנימייתי וההתיישבותי ביהודה ושומרון ועלותו 137 מיליון שקל. הכסף ישמש בין היתר לאחזקת הפנימיות, הסבת מבנים יבילים למבני קבע, להסעות לפנימיות ולאבטחת ההסעות. התקציבים האלה יאפשרו להרחיב מאחזים קיימים ולפתח חדשים מסביב לאותם מוסדות חינוך. כמו כן, 37 מיליון שקל יושקעו בתשתיות במה שמכונה ההתיישבות הצעירה שהוסדרה, כלומר מאחזים שנחשבו בלתי חוקיים עד שהוסדרו בשנים האחרונות. תקציב אחר בסך 184 מיליון שקל מיועד למימון הוצאות הנובעות מהמצב הביטחוני, וזאת בנוסף לכספים שיישובי יהודה ושומרון מקבלים כבר עתה לצורכי ביטחון שוטף.
כ־220 מיליון שקל בתוכנית יגיעו ישירות מתקציב משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות שבראשו כאמור עומדת סטרוק. סך ההוצאה השנתית של המשרד היא כ־200 מיליון שקל, כך שיותר ממחצית תקציב המשרד מושקעת בתוכנית הזו. המשרד של סטרוק ישקיע על פי התוכנית 120 מיליון שקל ברשויות מקומיות ומועצות אזוריות ביהודה ושומרון שהמדד הפריפריאלי 3 ומטה: הר חברון, מגילות ים המלח ובקעת הירדן, והרשויות המקומיות: מעלה אפרים וקריית ארבע חברון. הנימוק לכך הוא כי בשל הריחוק הם זקוקים לחיזוק ותמיכה בצמיחה דמוגרפית. בפרק הזה אפשר למצוא סעיף שבו מוקצים 30 מיליון שקל לשיפוץ מבנים המשמשים מדרשות ליהדות וללימודי ארץ ישראל. 40 מיליון שקל מתקציב המשרד יושקעו בשדרוג תשתיות ומבני ציבור ברשויות ו־50 מיליון שקל מוקצים לתוכנית להרחבה דמוגרפית.
בתוכנית גם תקציב של 45 מיליון להקמת בית חולים חדש באזור התעשייה שער בנימין שבמועצה האזורית מטה בנימין. בהחלטה הוא מכונה "מרכז רפואי", אך הוא יכלול מחלקות אורתופדיה, דיאליזה, דימות, חירום ראשוני, רפואת האישה, רפואת הילד, מכוני שמיעה וראיה ושרותי משרד ורופאים מומחים של קופות החולים, כלומר, תשתית רחבה שיכולה לצמוח לבית חולים.
לתוכנית הזו ריח עז של אפליה, ראשית והמובן מאליו הוא העובדה כי המדינה תשקיע מאות מיליוני שקלים בישובים יהודיים בלבד בשטח C, ומתעלמת מכ־300 אלף תושבים פלסטיניים חסרי אזרחות ישראלית באזור הזה. אלו הם אזרחים פלסטינים שכפופים מבחינה מוניציפלית ותכנונית למנהל האזרחי.אבל התוכנית הזו מייעדת תקציב עתק רק ליישובים שביהודה ושומרון, בלי שהיא מספקת הסבר סביר להבחנה בינם לישובים אחרים בארץ. אם ההצדקה היא ביטחונית, היא רלוונטית גם ליישובי עוטף עזה למשל, והקריטריון של פריפריאליות מתאים גם לישובים אחרים בנגב ובגליל. ישובים מרוחקים בארץ משוועים למרכז רפואי ראוי - מדוע, אם כן, להקים אותו דווקא בשטחים?
החלטות עם תקציב ייעודי לערים, או כמו במקרה הזה, לאזור מובחן גיאוגרפית אך גם פוליטית, מעוררות דילמה משפטית. זאת משום שנדרשת הצדקה לחלוקת כספים באופן שימנע הפליה, למשל בין ערים שמזוהות עם מפלגה מסוימת לערים אחרות, או בין חרדים וחילונים, או ערבים ויהודים.
עקרונות של שיוויון וצדק מכתיבים חלוקת כספים על פי קריטריונים ברורים ואחידים. לכל ממשרדי הממשלה יש קריטריונים כאלה בתוכניות שהוא מפעיל. בנוסף, יש בחוק קריטריונים לאזורי עדיפות לאומית שמקנים עדיפות בהקצאת משאבים לישובים סמוכים לגבול ובמעמד סוציואקונומי נמוך. ההחלטה שמובילה סטרוק חורגת מהקריטריונים האלה והתוכן שלה לא מתכתב עם המטרות שלה. אם היא נועדה לשפר את הביטחון או החוסן הלאומי, למה צריך לפנות את בסיסי צה"ל? איך ירידים שיפעיל משרד התיירות תורמים להשגת המטרה? וכיצד יסייע לחיזוק החוסן האזרחי תקציב של 5.7 מיליון שקל לקידום ביקורי תלמידים ובני נוער באתרי מורשת תנ"כיים והיסטוריים ביו"ש, לרבות מערת המכפלה, תל שילה, שומרון העתיקה, סוסיא העתיקה וההרודיון?