מגזין נדל"ןהודי, חרדי ומילואימניק נכנסים לאתר בנייה
מגזין נדל"ן
הודי, חרדי ומילואימניק נכנסים לאתר בנייה
75 אלף הפועלים הפלסטינים החסרים באתרי הבנייה בישראל מאז 7 באוקטובר מחייבים את הקבלנים למצוא פתרונות יצירתיים למצוקת הידיים העובדות: פנייה ליחידות המילואים שלהם, הקמת אתר הכשרות ייעודי לעובדים זרים ומסלול לימודים מיוחד לחרדים שרוצים "לבנות את הארץ". כל היוזמות יחדיו מספקות רק מאות בודדות של עובדים והענף עדיין משותק: "לשנות את המצב ייקח שנים"
כשעומדים בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ואבן גבירול בתל אביב ומביטים מזרחה, אפשר לספור בלי להתאמץ כעשרה אתרי בנייה במרחק צעדים ספורים זה מזה. בנוסף, חלקים מהצומת העמוס גם מגודרים בשל עבודות נת"ע להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה, כך שמערבלי בטון, טנדרים ועגורנים הפכו לחלק קבוע בנוף הרחוב. אלא שבמבט מעמיק יותר אפשר להבחין כי אתרי הבנייה שבהן נבנות דירות יוקרה על חורבות בנייני רכבת ישנים — כמעט ריקים מפועלים. יוגב יצהרי, בעל חברת הבנייה סגול ביצועים שבונה פרויקט ברחוב, אומר כי מאז פרוץ המלחמה שוהים בכל הפרויקטים האלה גם יחד פחות מ־20 פועלים. זוהי תמונת מצב דומה למתרחש בכל אתרי הבנייה בארץ מאז 7 באוקטובר, משום ש־75 אלף פועלים ערבים תושבי יהודה ושומרון לא מורשים להיכנס לישראל. הם, על פי התאחדות הקבלנים, היוו לפני פרוץ המלחמה 72% מהעובדים בעבודות השלד ה"רטובות" — ברזלנות, טפסנות, טיח וריצוף.
לכל כתבות מגזין הנדל״ן 2024 - לחצו כאן
מנכ"ל חברת בנייה שפועלת מחוץ לתל אביב אומר "ההרגשה היא שאנחנו במערב הפרוע, הסינים העלו מחירים, ולא מספקים לך את כמות העובדים הנחוצה. כל קבלן מושך את השמיכה שלו, אנחנו רבים על פועלים והמחירים עולים. יש לי פרויקט שביום אחד קרס לאחר שעלויות העבודה עלו ב־25% בעקבות דרישות השכר של הפועלים הסינים. נראה שכרגע הוא לא יהיה רווחי, משום ששכר העבודה הוא בערך 60% ממחיר דירה, ועוד לא דיברנו על ההשלכות של המצב על ההאטה בקצב הבנייה. יש לי אתרים עם 11 פועלים במקום 60, ולכן אין לי מושג כמה זמן העבודה תימשך. אבל את אף אחד לא מעניין אם אני מרוויח. עכשיו פיטרתי מהנדס כי בלי פועלים, לא הצלחתי לפתוח פרויקט. יש לי אנשים שחזרו ממילואים ולכן אני לא יכול לפטר אותם, אבל אין לי עבודה לתת להם, בגלל המחסור בעובדים ובגלל שהממשלה לא מתפקדת".
4 צפייה בגלריה
כולנו כאן בעלי משפחות עם ילדים, לא הייתה לנו עבודה מסודרת", סיפר אחד הסטודנטים החרדים, "אנחנו רוצים להתפרנס במקצוע מסודר שיכבד אותנו, וגם לתת מעצמנו לבניית ארץ ישראל"
המצוקה החמורה בידיים עובדות מאלצת את הקבלנים וחברות הבנייה במציאת פתרונות יצירתיים כדי להמשיך להניע את הפרויקטים, ולקיים את החברות. כך, בפרויקט של יצהרי בתל אביב ניתן להבחין בנוף חריג קצת. ברגע שנכנסים לאתר הבנייה, חולצות סוף מסלול שלובשים הפועלים החדשים והצעקות בעברית מסגירות את מוצאם יוצא הדופן של החבורה שגיבש יצהרי. כל 12 העובדים נמצאים בשנות ה־20 לחייהם, בפרק שבין הצבא ללימודים או לטיול הגדול שאחרי, והם נענו להצעתו להפוך לפועלי בניין לתקופה של שנה לפחות. כמו יוזמות אחרות, גם זו נולדה בעקבות ההלם שפקד אותו עם פרוץ המלחמה. "אני קבלן קטן, ברגע שפרצה המלחמה חטפתי את זה בפנים, הפרויקט פשוט נעצר. אני מהנדס בפיקוד העורף, ובצהריים של 7 באוקטובר כבר הייתי באשקלון, רצתי בין הטילים, חילצתי אנשים לכודים, והחלטתי על פינוי בניינים שמצבם היה מסוכן בעקבות פגיעת טיל".
הפרויקט שהוא בונה בז'בוטינסקי 89 הוא בניין של 9 קומות, בהן 21 דירות של היזמית אוחנה גרופ, חברת בת של איסתא נכסים. "בשלב מסוים, תוך כדי מילואים, נסעתי על מדים לפגישה עם אוחנה גרופ. הם ביקשו שאחזור לעבוד, אך אמרתי להם שאין עובדים. סיכמנו שאביא כל מי שאפשר. בסוף הפגישה אמרתי להם שיש לי חלום לגייס ישראלים, ואמרתי: 'אם תיתנו לי גב, אלך על זה'. הם ענו לי שזה אחלה רעיון.
"שלחתי הודעה לקבוצת הווטסאפ של המילואים שלי, ובה הצעתי 650 שקל ליום עבודה. מדובר בעלות דומה עבורי לזו של עובד פלסטיני ליום, אבל לפני המלחמה הוא לא הועסק דרכי אלא דרך קבלן משנה, והפועל קיבל פחות. הגיעו אליי עשרות פניות, כולם מלוחמים קרביים בני 24 פלוס. ביום הראשון הגיעו שניים, כי סיננתי הרבה, למשל מי שלא הסכים להתחייב לתקופה ארוכה או שנבהל לאחר שהסברתי שמדובר בעבודה פיזית קשה. בהתחלה הם קיבלו משימות פשוטות להבנה ולתפעול, אבל קשות פיזית. תוך כדי המשכתי לקבל פניות, המשכתי לסנן ולקבל בצורה הדרגתית, ולהכשיר אותם. נבנה בקצב של קומה וחצי בחודש. סינים יעשו בפרק הזמן הזה שתי קומות".
בעיניו יש משמעות מיוחדת לעבודה שמבוצעת על ידי ישראלים. "זו חיה אחרת לגמרי לעומת עבודה עם ערבים מהשטחים. המובן היחיד שאפשר להשוות הוא התפוקה, אבל האנרגיה והתחושה שלי כמנהל הן אחרות לגמרי. זה מרגיש כאילו שאתה בפלוגה או מעסיק את האחיינים שלך. אין מה להשוות לקשר עם עובדים פלסטינים או זרים. זה שונה גם מבחינת השימוש בכלים, טכניקות הבנייה, המשמעת, ההקפדה על מה שאני מבקש". כמעט כל הצוות הקטן שגיבש יצהרי סביבו הצטרף אליו לאחר שירות מילואים בעזה או בצפון. יצהרי מספר שתחושת השליחות הניעה אותם, אך גם השכר הגבוה יחסית לאפשרויות האחרות שיש לצעירים בגילם. עומר אטינגר, בן 27 ומתגורר עם אשתו במרחק הליכה קצרה מהפרויקט, מספר: "עבדתי בנגרות, הרמתי משאות כבדים יותר וקיבלתי 450 שקל ליום".
הרבנים נותנים הכשר, ולימודי הבנייה בחינם
את המודל שפיתח יצהרי מנסים כעת לשכפל קבלנים נוספים בענף. הוא מספר כי קבלנים עמיתים התייעצו איתו וניסו גם הם להקים צוותי עבודה ישראליים, אך לא כולם הצליחו בכך עד עתה. גם הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה, שהוקמה על ידי התאחדות הקבלנים וההסתדרות הכללית, השיקה החודש תוכנית להכשרת עובדים ישראלים בבניין. מנכ"ל הקרן, דוד יהלומי, מספר כי משרד הכלכלה יממן את התוכנית, שעלותה הכספית 20 מיליון שקל. התוכנית נועדה להכשיר 2,000 עובדי בניין, מחציתם למקצועות הקשוחים לבניית שלד שבהם יש מחסור בעקבות היעדרותם של הפלסטינים, והמחצית השנייה להכשרות בתחום התשתיות, צמ"א, מסגרות ושרברבות. "כדי לגייס תלמידים נצא לקמפיין דיגיטלי ייעודי המותאם לקהל יעד של חרדים, חיילים משוחררים, עולים חדשים, ערבים", אומר יהלומי. הלימודים יהיו בחינם ובקרן מבטיחים גם השמה מיידית, ועל פי יהלומי, יש לו כבר רשימה ארוכה של מקומות עבודה שמחכים לעובדים האלה. הוא מסביר כי המודל שפיתח יצהרי נלמד במטרה ליישם אותו בהליך ההכשרה. "אנחנו רוצים לייצר קבוצות עבודה, כך שהקבלן יקבל צוות ולא אנשים בודדים. גם העובדים רוצים את הביטחון שהם יעבדו עם אנשים שדומים להם".
כפי שיהלומי מספר, חרדים הם אחד מקהלי היעד של התוכנית, השאלה המסקרנת היא האם יצליחו לגייס מקרבם כמות משמעותית של עובדים במקצועות השלד הקשים. הקורסים עדיין לא נפתחו, אבל במכללת הנדסה בגובה שבלוד החל כבר המחזור השלישי שמותאם לחרדים ומיועד למנהלי עבודה באתרי הבנייה. עד עתה סיימו את המסלול כ־60 סטודנטים, וכעת לומדים במחזור השלישי 30 נוספים.
4 צפייה בגלריה
סטודנטים ומשרתי מילואים שעובדים בצוות של יצהרי בת"א. "שלחתי הודעה בקבוצת הווטסאפ של המילואים שלי, קיבלתי עשרות פניות"
(צילום: יובל חן)
ההערכות בענף הן כי חסרים כ־5,000 מנהלי עבודה, מחסור שבין היתר נובע מכך שישראלים לא עושים מסלול עבודה מלמטה למעלה, אלא בדרך כלל מוצנחים לתפקידי מפתח לאחר שהשלימו תואר, ואילו הדרך הטבעית להפוך למנהלי עבודה היא לאחר צבירה של ניסיון עבודה בשטח. החרדים שנקלטו במסלול הם חסרי ניסיון בעבודה בבניין, כדי להתגבר על כך מסלול הלימודים שלהם הוארך פי שניים וכולל גם תשעה חודשי סטאז'. גיוס החרדים לקורסים נעשה באמצעות עמותות שמסייעות להשיג את הכשר הרבנים למהלך, ובמקביל משלמות קצבת מחיה של כ־3,000 שקל לתלמידים.
הלל שטיין הוא איש הקשר של עמותת "מלאכתם" שפועלת בתחום. הוא מעורב בהליך ההכשרה, והוא וידא כי הכיתה של תלמידיו מופרדת מכיתות אחרות וכי לחניכים יוקצה מזנון נפרד עם הכשר מתאים. שטיין מסביר כי "לעבודה בבניין שני יתרונות שבזכותם התחום מתאים לחרדים. הראשון הוא שאין הרבה נשים בשטח, והשני שהפרנסה היא מכובדת. המטרה שלנו אינה שירוויחו 8,000 שקל לחודש אלא שירוויחו יותר מהשכר הממוצע. עד עתה 18 עובדים הוסמכו וקיבלו הצעות להיות מנהלי עבודה. השכר של אנשים כאלה קפץ ל־20 אלף שקל בחודש, מבחינתנו זו המטרה".
4 צפייה בגלריה
הלל שטיין מעמותת "מלאכתם" שמכשירה עובדי בניין חרדים. "לעבודה בבניין שני יתרונות: אין הרבה נשים בשטח, והפרנסה מכובדת"
(צילום: דנה קופל)
לכן, שטיין מסביר כי העמותה לא תפעל להכוונת חרדים לעבודות הרטובות ולעבודות השלד, משום שבהן השכר נמוך. אבל אם החזון שלו יתממש ייתכן שנראה בעתיד גם פועלים חרדים. "אמנם יש מחסור אדיר בעובדי בניין, אבל לנו יהיה מאוד קשה לגייס אותם כי קשה להתמיד בעבודה כזו. עם זאת, מנהלי העבודה שנכשיר עשויים לחפש בעתיד עובדים מהקהילה שלהם. כשאני מסתכל חמש שנים קדימה אני יכול להניח שחלק מהתלמידים יהפכו להיות קבלנים רשומים, יפתחו חברות חרדיות ויהיה קל יותר להכניס אנשים גם לעבודה פיזית".
לשטיין חשוב להבהיר כי "לימוד תורה זה ערך עליון. פרנסה אינה סותרת את הערך הזה. בוגרי הקורס שכבר עובדים, לומדים תורה בערב או בבוקר. מאוד חשוב להבין שאנחנו לא פונים כלל לאנשים שלומדים בכוללים ובישיבות. אנחנו לא מעודדים אברכים לצאת לשוק העבודה אלא רוצים לעזור לאלה שכבר יצאו לשוק למצוא עבודה מסודרת, חלקם עשו זאת מלחץ כלכלי".
במענה לשאלה האם יעודד גם לימודים אקדמיים ולא רק הכשרה מקצועית, שטיין מסביר כי באקדמיה לומדים הרבה דברים מעבר לנדרש במקצוע, ואלה נושאים שהוא לא רוצה לחשוף את אנשיו אליהם. "אנחנו עובדים עם קהילות וחסידויות הכי שמרניות שיש, כי אנחנו מספקים פלטפורמה דתית, כך שמי שהולך ללמוד נשאר אותו דבר. לכן סיכמנו על דרכי הלימוד, מה כן אפשר להראות ומה לא".
חרדים הם אחד מקהלי היעד של התוכנית, השאלה המסקרנת היא האם יצליחו לגייס מקרבם כמות משמעותית של עובדים במקצועות השלד הקשים
מהסיבות האלה לא הורשינו לראיין את תלמידי הכיתה של שטיין, אך פגשנו כיתה אחרת של חרדים שהגיעו עצמאית ולא דרך העמותה. הנוכחות שלנו יצרה עניין והתלמידים התקהלו סביבנו וביקשו לספר על הבחירה במקצוע. "כולנו כאן בעלי משפחות עם ילדים, לא היתה לנו עבודה מסודרת", סיפר אחד הסטודנטים החרדים, "אנחנו רוצים להתפרנס במקצוע מסודר שיכבד אותנו וגם לתת מעצמנו לבניית ארץ ישראל". לשאלה האם הקהילה תומכת בהחלטתם לצאת לעבוד, הם עונים כמעט פה אחד: "אין ביקורת על כך בקהילה ובמשפחה, בדיוק להפך, זה מקצוע מכובד. אנחנו מפרנסים ומצד שני לא מתפשרים על חיי הרוח".
שאלנו אותם אם היעדר לימודי ליבה הקשה על הלימודים במכללה. "הלימודים כאן הם פיצוחים לעומת לימודי גמרא", אמר אחד, אך אחר ענה בכנות כי היה לו קשה בגלל חוסר ידע במתמטיקה ואנגלית. "אנחנו מוכנים ללמוד לימודי ליבה בהסכמה", הם אומרים, "אבל התורה צריכה להיות העיקר ולצידה אפשר לשלב בגיל מאוחר ליבה".
"עובדים סינים פתחו בשביתות איטלקיות בדרישה להעלאת שכר"
למרות כל היוזמות הפרטניות, קשה למצוא בענף הבנייה אדם שמאמין כי אפשר לפתור את המשבר החמור של כוח האדם באמצעות ישראלים בלבד. "לשנות את פני הענף זה תהליך ארוך של שנים. אבל צריכים להתחיל עם הצעד הראשון", אומר יהלומי ומבהיר כי עדיין, "האתגר הכי גדול זה עבודות השלד הרטובות".
החבר'ה של יצהרי למודי ניסיון, כשהתיישבו לארוחת הצהריים שאלנו אותם אם הם מאמינים שאפשר להחליף את העובדים הפלסטינים בישראלים. רק אחד, מתוך עשרה, ענה כי הוא רואה את עתידו בענף הבנייה, וגם הוא מכוון לדרג הניהולי. רובם הצהירו כי "נעבוד כאן שנה או קצת יותר. אבל לא לאורך זמן, אנחנו רוצים ללכת ללמוד, לטייל, לפתח מיזמים". פה אחד הם אומרים: "לא נראה שיש מספיק חבר'ה בגילנו שיסכימו לעבוד במקצועות השלד".
מנכ"ל חברת בנייה מוכרת אומר ל"כלכליסט": "על כל הפתרונות שמציעים כעת — חרדים וסטודנטים — אני אומר בחייאת, מספיק עם השטויות. בואו תראו איך סיני או פלסטיני עובדים בגשם ובשמש. אני מכיר את האופי שלנו, אנחנו מנהלים ולכן אני לא מאמין בזה".
יזם בעל חברה מהגדולות בענף אומר כי הפתרון הנחוץ הוא גיוס של עובדים זרים, משום שגם התלות בפלסטינים רעה לענף: "הם יוצאים מהבית ב־4 בבוקר ומגיעים ב־7 בבוקר לאתר כשהם גמורים. גם לפני המלחמה היו סגרים והם לא הגיעו לעבודה, ובימי הרמדאן הם עובדים בקצב איטי. בנוסף לכך יש כאלה שמחבלים בציוד בכוונה. ראינו שהסינים הרבה יותר רציניים, כבר לפני המלחמה החלטנו לעבות את הצוותים הסיניים ולהקטין את הפלסטינים". לדבריו מאז פרוץ המלחמה, "המחיר של עובדים סינים עלה משמעותית כשחברות התחילו לפתות אותם והציעו כמעט כל סכום. בעקבות זאת עובדים פתחו בשביתות איטלקיות בדרישה להעלאת שכר".
כחודש לאחר פרוץ המלחמה הממשלה הגדילה את מכסת העובדים הזרים מ־30 ל־50 אלף ובפברואר השנה המכסה גדלה ל־75 אלף. החלטות אלה מעידות על כך שבממשלה מסכימים כי הפתרון להיעדרם של הפלסטינים הוא במהגרי עבודה חדשים. אלא שההחלטות נותרו על הנייר ונכון לכתיבת שורות אלה הגיעו לארץ לדברי הקבלנים מאות בודדים של עובדים חדשים. מרשות ההגירה מסרו לנו שהגיעו לישראל מאז פרוץ המלחמה 6,000 עובדים, רובם כאלה שעבדו בארץ לפני המלחמה, ברחו וחזרו, ועוד 1,700 עובדים של חברות בנייה זרות שהחלו לפעול בישראל. בהתאחדות הקבלנים טוענים כי המספרים מופרזים ועומדים על כ־5,700 בסך הכל, ואולי נובעים מכך שחלק מהעובדים שברחו עם פרוץ המלחמה חזרו כעת. רשות האוכלוסין לא הגיבה לטענה זו. כך או אחרת, מדובר במספרים נמוכים מאוד, ואילו הביקוש בענף הוא לכ־100 אלף עובדים. מעט העובדים הזרים שהגיעו לא יאפשרו להוציא את ענף הנדל"ן מהקיפאון שבו הוא נמצא.
כדי להכשיר את העובדים הזרים המעטים שכן מגיעים, חברות הבנייה חייבות להעביר כל עובד חדש קורס בטיחות בגובה, שלרוב מתקיים באתר ייעודי של ההסתדרות הלאומית. ההסתדרות הקימה מערך שמותאם להדרכת עובדים זרים שמגיעים בטפטופים על ידי ישראלים דוברי סינית וכעת גם הינדית.
באתר הזה פגשנו קבוצה של כ־10 הודים שנחתה יומיים לפני הקורס. בעזרת מתורגמן סיפר אלכסנדר, בן 42 מדרום מערב הודו, שהוא הגיע לישראל כי תנאי העבודה כאן טובים יותר, לאחר 15 שנות ניסיון בנייה בדובאי. הוא נשוי עם שני ילדים, בדובאי עבד 12 שעות, עם יום חופש אחד בשבוע וחופשה פעם אחת בשנה. לדבריו, שם הוא הרוויח כ־6,300 דירהם שהם כ־6,000 שקל, בנוסף לתשלום על אוכל. המעסיק שלו כיום בישראל שיכן אותו ועוד שבעה בדירה אחת בדרום תל אביב, בכל חדר לנים ארבעה אנשים, ושכרו החודשי אמור להיות כפול.
הניסיון להביא מהר והרבה מהגרי עבודה הוליד מחלוקת בין משרדי הממשלה. בעשור האחרון העובדים מגיעים רק ממדינות שעמן חתמה ישראל על הסכם בילטרלי, כזה שמונע מעורבות של מתווכים פרטיים. אבל לאחר המלחמה במשרד השיכון הובילו החלטה שתאפשר להכניס 20 אלף עובדים דרך חברות כוח אדם. הטענה של משרד המשפטים שהוכחשה על ידי משרד השיכון היא כי המהלך יוביל לגביית דמי תיווך מהעובדים. במקרים כאלה העובד כבול למתווך עד פירעון החוב, וזכויותיו נפגעות.
אלכס ששוחח עמנו סיפר כי אכן שילם דמי תיווך, לדבריו משום שלא היתה ברירה אחרת. מפחד שיעונה לו רע הוא לא הסכים לומר כמה שילם למתווך. השיחה עמו התקיימה כשכמה מחבריו מקיפים אותנו ומאשרים את דבריו.
מקבלים כסף לפי התפוקה: "יש להם מוסר עבודה שאין לנו"
בצהריים, כשההודים סיימו את ההדרכה, הגיעו לאתר עובדים אזרחי סין. אחד מהם, בן 44, נשוי עם שני ילדים, הסכים לשוחח עמנו. זו הקדנציה השנייה שלו בישראל, משום שלפני ארבע שנים סיים תקופה של חמש שנות עבודה וכעת מצפה לו תקופה נוספת של שלוש שנים. בסיבוב הראשון הוא עבד בבנייה לגובה בדניה סיבוס. לדבריו, הוא חזר לכאן משום שהוא אוהב את ישראל וגם את השכר שהוא מרוויח. המשכורת בישראל טובה בהרבה מזו שבסין. על תנאי המחיה הוא סיפר כי ברוב התקופה הקודמת היה עם שני אנשים בחדר. הם עבדו 10 עד 12 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע.
מבחינת חברות הבנייה, העובדים הסינים הם נכס, בשל מוסר העבודה הגבוה. "הם מקבלים כסף לפי התפוקה, לכן יש להם מוסר עבודה שאינו מוכר לנו", מסביר מנכ"ל של חברת בנייה, "הם גרים בדירות שקבלן הביצוע שכר להם בסמוך לאתר הבנייה. בכל יום ב־7:00 בבוקר מתייצבים על 30 קורקינטים ואופניים חשמליים. זה משהו שלא מבינים אצלנו. הם רוצים לעבוד 12 שעות ביום, ואם תאפשר להם, הם יעבדו גם שבעה ימים בשבוע. למשל ביום השבתון בבחירות המוניציפליות, הם ביקשו לעבוד למרות שלא הסכמנו לכך. יש להם הפסקות מדודות ואף אחד לא בורח או לוקח יותר זמן מההפסקה. אם אחד מהם לא יעיל, הקבוצה מוקיעה אותו החוצה. המשמעת שלהם גבוהה יותר, גם מבחינת סוגיות של איכות ובטיחות".
המרכז להגירה בינלאומית וקליטה Cimi הוא עמותה שפועלת עבור ממשלת ישראל ליישום ההסכמים הבילטרליים. אנשי המרכז מנהלים את גיוס ומיון העובדים במדינות המוצא, קולטים אותם בעת הנחיתה, ומפעילים מוקד טלפוני שמסייע לעובדים בשהותם בארץ. בסקר שערכו ב־2022 בקרב 195 עובדי בניין מסין, מולדובה ואוקראינה מצאו כי גילם הממוצע של הסינים היה 43, לעומתם המולדבים בני 36 בממוצע והאוקראינים בני 38. לאוקראינים היו בממוצע 14 שנות לימוד, לסינים רק 9. מעל ל־90% מהסינים היו נשואים עם ילדים לעומת האוקראינים, ש־34% מהם רווקים, וכ־17% רווקים מקרב העובדים המולדבים. השונות הזו בהשכלה, בגיל ובמצב המשפחתי יכולה להסביר את המוטיבציה של הסינים לעבוד בישראל.
כל העובדים מהמדינות הזרות מועסקים בישראל על ידי תאגידי כוח אדם ולא ישירות על ידי חברות הבנייה. המנגנון הזה נוסד כדי לשפר את תנאי העסקה הירודים שהציעו קבלנים לעובדים עד שנת 2005. אבל רונית שבירו, בעלת קבוצת שבירו, סבורה כי המודל הזה הוא גם זה שמסרבל את הגעתם של העובדים: "אני מציעה שיעבירו לאחריות חברות הבנייה שלהן מעל 100 פועלים את האפשרות להביא באופן עצמאי את העובדים", היא אומרת ל"כלכליסט", "זה יוזיל את עלויות ההעסקה, יוזיל את עלויות הבנייה, וזה יהיה מהיר יותר לגייס את העובדים. אנחנו נתחייב להכשיר אותם, לדאוג לצרכים שלהם ולהוציא אותם מהארץ בתום תקופת ההעסקה. בנוסף לא ניקח מהם דמי תיווך כפי שקורה עכשיו. אנחנו ממש לא זקוקים לדמי תיווך, רק תנו לנו לבנות".
