ביהמ"ש תוקף את עיריית גבעתיים על התנהלותה בגבעת קוזלובסקי: "נוקטת בדפוס פעולה מפלה"
ביהמ"ש תוקף את עיריית גבעתיים על התנהלותה בגבעת קוזלובסקי: "נוקטת בדפוס פעולה מפלה"
בית משפט השלום בת"א דחה את בקשת העירייה למתן צו הריסה לתחנת השידור של בזק והרשות השנייה, זאת לאחר שהעירייה כבר הפסידה בשני הליכים קודמים. העירייה טענה כי התחנה הוקמה ללא היתר וכי הקרינה הנפלטת ממנה מסכנת את התושבים. ביהמ"ש דחה את טענותיה ותקף אותה על שימוש לרעה בהליך המשפטי: "ייתכן כי ניסתה להתיש את המשיבים"
הפסד שלישי במאבק המשפטי של עיריית גבעתיים לפינוי תחנת השידור מגבעת קוזלובסקי: בית משפט השלום בתל אביב דחה בשבוע שעבר בקשה של העירייה למתן צו הריסה ללא הרשעה לתורן של בזק שעליו מתקן שידור של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה.
על התורן, שהוקם לפני יותר מ-50 שנה ומתנוסס לגובה של 70 מטר, יש משדר לקליטת ערוצי עידן פלוס שהוקם לפני כ-30 שנה. באתר יש גם מבנים טכניים, מגורים ומשרדים.
עיריית גבעתיים טענה שהקמת התורן והתקנת מתקן השידור בוצעו ללא היתר וללא תוכנית בנייה. לטענתה, לא נמצא היתר בנייה לתורן שנבנה בשנות ה-60, ולא למתקן של עידן פלוס. כמו כן עלתה הטענה כי רמת הקרינה שנפלטת מהמשדר מסכנת את תושבי הסביבה.
השופט שלמה איזקסון דחה את הטענות האלה וקיבל את עמדת בזק, שיוצגה על ידי עורכי הדין אשר זליגר וגל גולדנברג ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'.
הנימוקים המרכזיים לדחיית הבקשה היו שיהוי בלתי סביר של העירייה בניהול ההליך ושימוש לרעה בהליכי משפט. השיהוי הוא בכך שהתורן קיים ומוכר לכל תושב מעל ל-50 שנה, אך עד שנת 2015 גבעתיים לא נקטה בפעולות להעתקתו. בנוסף, בזק הצליחה להוכיח כי במהלך השנים גבעתיים הוציאה לפחות 3 היתרי בנייה למבנים מסוימים במתחם. בשרטוטים של אותם היתרי בנייה קיומו של התורן סומן, והוא לא סומן להריסה.
לאור זאת השופט קבע כי "סביר כי קמה הסתמכות מצד המשיבים (בזק והרשות השנייה, א"ג) בדבר חוקיות התורן ומתחזקת ההנחה כי המשיבים פעלו בתום לב ביחס לתורן הנדון". השופט לא חסך בביקורת על התנהלותה של העירייה וכתב בפסק הדין "תמוה כיצד טוענת המבקשת (גבעתיים, א"ג) כי התורן הוקם שלא כדין, כשהוא מתנשא אל על משך יותר מיובל שנים בטבורה של העיר גבעתיים. לא מדובר באובייקט שנעלם מן העין, כשהמבקשת משלימה עם קיומו משך למעלה מיובל שנים".
עוד הוסיף השופט כי "מפאת השיהוי הממושך והבלתי סביר, משך למעלה מיובל שנים, בנקיטת פעולת אכיפה מצד הרשות המקומית באשר לתורן ומתקן השידור שעליו, כאשר המבקשת ישבה באפס מעשה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה שבפניי".
במקביל להליך המשפטי הזה, גבעתיים ניהלה שני הליכים נוספים שגם בהם היא הפסידה: האחד בקשה להפסקת השימוש ומתן צו סגירה למתקן, והשני הוא הפקעה של השטח ששייך ברובו לעיריית תל אביב.
בשל ריבוי ההליכים המשפטיים, השופט איזקסון קיבל גם הטענה כי גבעתיים עשתה שימוש לרעה בהליך המשפטי, להערכתו אולי כדי להתיש את בזק והרשות השנייה. בפסק הדין כתב כי "עולה תהייה שמא השיקולים (של גבעתיים, א"ג) מונעים משיקולים זרים ולא רלוונטיים ובעצם נעשה ניסיון מצידה להשתמש לרעה בהליכי משפט, כמנוף להשגת הישגים בהליכי משפט מקבילים, אולי כדי להתיש את המשיבים. יש בהתנהלות זו כדי לפגום בתחושת הצדק וההגינות וליצור תחושת אי נוחות".
טיעון נוסף אותו קיבל השופט הוא לאכיפה בררנית, לאחר שעורכי הדין של בזק והרשות השנייה הראו רשימה של מבנים שמשמשים את העירייה, והוקמו לכאורה שלא כדין אך לא נעשתה כל אכיפה כנגדם. השופט כתב על כך כי גבעתיים "נוקטת בדפוס פעולה מפלה, דין אחד כלפי המשיבים ודין אחר כלפי עצמה. מדיניות מפלה זו עולה לכדי פגם חמור בפעילות הרשות המקומית. מצאתי לנכון לדחות את בקשת המבקשת גם מפאת טענת האכיפה הבררנית".
בנוסף הטענה כי הקרינה מהמשדרים מסכנת את תושבי הסביבה נבחנה גם היא והשופט השתכנע כי הקרינה עומדת בסף שנקבע על ידי משרד הבריאות.
