בלעדימספר הפולשים לדירות של הדיור הציבורי הוכפל בתוך 3 שנים
בלעדי
מספר הפולשים לדירות של הדיור הציבורי הוכפל בתוך 3 שנים
במלאי של חברות הדיור הציבורי ישנן היום כ־1,100 דירות שמוחזקות על ידי מי שהוגדר "פולש" על ידי בית המשפט. רוב הדירות שייכות לעמידר. שר השיכון מחזק את המאמצים לפנות את הפולשים ויקים ועדה לבחינת הקריטריונים לזכאות
משנת 2018 ועד עתה זינק ב־98% מספר הפולשים לדירות של חברת הדיור הציבורי הגדולה ביותר עמידר. על פי הנתונים שהגיעו לידי כלכליסט, עד שנת 2018 הוחזקו 386 דירות על ידי פולשים, כיום יש 767 דירות כאלה.
בסך הכול במלאי הדיור הציבורי יש כ־52 אלף דירות, שמנוהלות על ידי 6 חברות. במלאי של כל החברות גם יחד יש 1,093 דירות שמוחזקות על ידי פולשים, כנגד 414 מהם יש פסק דין שמורה על פינוי. עם היתר מתנהל משא ומתן בניסיון להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית משפט, על ידי פינוי מרצון וסיוע בדרך אחרת. מרבית הפלישות הן לדירות עמידר ומכאן ההנחה כי שיעור העלייה שנרשמה בשלוש השנים האחרונות בכמות הפלישות חוזרת על עצמה גם בנכסים שמנהלות החברות האחרות.
בממשלה מעריכים כי העלייה במספר הפולשים נובעת מהחלטה ב־2015 של שר השיכון דאז יואב גלנט להקפיא פינוי של פולשים לדירות הדיור ציבורי, כולל כאלה שפלשו לדירה על אף שאינם זכאים לדיור ציבורי. ההחלטה הזו העניקה תמריץ להיכנס לדירה ציבורית מתוך ידיעה כי הממשלה לא פועלת להוציא פולשים. גלנט אמנם רשם הישג נאה כאשר חברת עמידר רכשה כ־700 דירות חדשות באמצעות אג"ח שגויסו בשוק ההון, אך מעבר לכך הדיור הציבורי הוזנח, והבטחות לתוספת דירות מתוך מכרזי רשות מקרקעי ישראל לא התגשמו.
שר השיכון היוצא יעקב ליצמן החל לחדש את הפינויים, ובחודשים האחרונים השר הנוכחי זאב אלקין ממשיך ביתר שאת במדיניות הזו.
בעקבות זאת פורום הדיור הציבורי (ארגון גג של קבוצות הנאבקות להגדלת ושיקום הדיור הציבורי) מנהל מאבק אגרסיבי נגד אלקין ומנכ"ל משרדו אביעד פרידמן. דרישה מרכזית של המוחים היא כי על המשרד לאמץ המלצות משנת 2017 של הוועדה הציבורית לנושא הפינויים, שבראשה עמדה אורנה ברביבאי, כיום שרת הכלכלה.
הוועדה הוקמה על ידי גלנט במקביל להחלטתו על הקפאה זמנית של הפינויים. הקפאה שאמורה היתה להסתיים לאחר סיום עבודת הוועדה עם גיבושה של מדיניות חדשה. אלא שההמלצות אליהן כיוונה ברביבאי, שלא לפנות פולשים, לא היו מקובלות על חברים מרכזיים בה ובמיוחד אלעזר במברגר ששימש באותה עת יועץ משפטי למשרד הבינוי, וכרמית יוליס, נציגת משרד המשפטים בוועדה. משום כך הדו"ח הסופי שהוגש לגלנט משקף רק את עמדתה של ברביבאי. היועץ המשפטי לממשלה צידד בעמדת המתנגדים לברביבאי, והדו"ח מעולם לא אומץ על ידי הממשלה ולא תורגם לתקנות או חקיקה.
המחלוקות שהתגלעו אז ועוררו את פעולת המחאה כיום הן בסוגיית פינויי דיירים מהדירות. בוועדה וגם כיום בממשלה יש הסכמה כי אין לנקוט הליכי פינוי נגד זכאי דיור ציבורי שמתגוררים בדירתם בזכות, אך צברו חוב לאחר שלא עמדו בתשלומי שכר הדירה (כמה מאות שקלים עד 4,500 שקל בחודש בהתאם למאפייני הדירה והמשפחה).
3 צפייה בגלריה
יואב גלנט, לשעבר שר הבינוי. הקפיא פינויי פולשים לדירות הדיור ציבורי
(צילום: עמית שאבי)
המדיניות של משרד הבינוי כיום, בהתאם להנחיות היועמ"ש ובדומה להמלצות של ברביבאי, היא כי הליכי פינוי לא יהיו חלק מהליכים משפטיים להסדרת חוב ויהיו רק צעד אחרון שבו נוקטים רק בלית ברירה וכאשר אין שיתוף פעולה בין הדייר לחברה המשכנת. הטיפול בחוב הוא בדרך כלל באמצעות פריסת תשלומים המותאמת ליכולתו של הדייר.
לעומת זאת, נותרה במחלוקת שאלת פינויי דיירים שהוגדרו פולשים בפסק דין. במקרה זה מבחינים בין שני סוגי של פולשים. הסוג הראשון הוא דיירים ממשיכים, כלומר קרובי משפחה לרוב מדרגה ראשונה של דייר שנפטר או יצא מהדירה משום שפונה למוסד סיעודי. עד 2009 צאצאים או בני זוג ירשו את הזכות לגור בדיור ציבורי. אך מאז שונה החוק וכיום דייר ממשיך מחויב לפנות את דירתו תוך תשעה חודשים מעזיבת הקרוב הזכאי לדיור ציבורי. הדייר הממשיך יוכל להמשיך להתגורר בדירה רק אם הוא עצמו נמצא זכאי לדיור ציבורי.
ברביבאי המליצה לבטל את התיקון מ־2009 ולהחזיר את המצב לקדמותו, כך שקרובי משפחה של דייר בדיור ציבורי יירשו את הזכות לדירה בלי שיידרשו לעמוד בתבחינים כלכליים.
בדיון שנערך ב־2018 במשרד המשפטים בעקבות דו"ח ברביבאי, ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, צידד בעמדת היועץ המשפטי של משרד הבינוי וטען כי "יש קושי בקביעת כלל גורף שמעניק זכאות לדיור ציבורי רק על סמך קרבת המשפחה והמגורים יחד עם הזכאי, בלא בחינה מינימלית של מצבו הסוציו-אקונומי של הדייר הממשיך". אלקין תומך בעמדה זו וימשיך במדיניות פינויים לאורה.
הסוג השני של הפולשים הם כאלה שאין להם כל זיקה לנכס, במקרה הטוב הם זכאים לדירה אך עקפו זכאים אחרים לפני שהגיע תורם. ובמקרים רבים מדובר בפולשים שלא רק אין להם זיקה לדירה, אלא כלל לא הוכרו כזכאים לדיור ציבורי. מהנתונים שבידי כלכליסט עולה כי לכ־23% מהפולשים אין כל זיקה לדירה שבה הם מחזיקים.
הסוגיה הזו היא הנפיצה ביותר ועוררה מחלוקת בין גלנט ומנכ"ל משרדו דאז חגי רזניק לבין במברגר ומשרד המשפטים. רזניק התנגד באופן גורף לפינוי פולשים מהדירה ללא קשר לנסיבות המקרה. המשפטנים לעומת זאת טענו כי היעדר הטיפול בפולשים הוא חוסר צדק משווע כלפי זכאים שממתינים שנים בתור לדירה. מצוקה של הפולשים ככל שתהיה לא מצדיקה פעולה לא חוקית, הימנעות מפינוי היא פרס למפרי החוק.
הרקע למאבקים האלה הוא עשור שבו הלך והצטמק מלאי הדירות של הדיור הציבורי.
מאז שנכנס לתוקף ב־2013 חוק המקנה לדיירי הדיור הציבורי זכויות לרכישת הדירות בהנחה מפליגה, מספר דירות הדיור הציבורי התכווץ בכ־20% מ־65 אלף דירות ל־52 אלף כיום. זאת משום שבמקביל למכירת הדירות לזכאים הממשלה עד עתה לא טרחה לקנות דירות חדשות. מ־2014 ועד 2020 נמכרו 11 אלף דירות, שהניבו למדינה 2.8 מיליארד שקל, אך המדינה רכשה רק 2,800 דירות. כך משתרך כיום תור של כ־5,700 משפחות שהוכרו כזכאיות, אך לא נמצאה להן דירה. אחת הבעיות היא כי דירה שנמכרת שווה רק כרבע ממחירה של דירה חדשה. הממשלות הקודמות לא השכילו למצוא מקור תקציבי אחר להגדלת המלאי. בעיה נוספת שנוצרה מהזנחה של הדיור הציבורי היא העובדה שכ־2,400 דירות לא שימשו את זכאי הדיור הציבורי. כ־1,400 הושכרו לעמותות ומוסדות שונים, וכ־1,000 דירות עמדו ריקות משום שלא נמצא תקציב לשיפוצן.
אבל תקציב 2021־2022 כולל כמה הבטחות בעניין. מנכ"ל משרד הבינוי אביעד פרידמן גייס ממשרד האוצר 20 מיליון שקל שהספיקו לשיפוץ 307 דירות עד עתה, מהן 106 כבר אוכלסו. הכסף לשיפוץ 700 הדירות האחרות נמצא בתקציב המדינה ויועבר למטרה זו עם אישורו.
במקביל במשרד הבינוי החלו בחודשים האחרונים בהליכים להוצאת גופים שאינם דיירים זכאים מדירות. עד עתה הושלם פינוי של כ־600 דירות כאלה. וכעת יש 800 דירות שמוחזקות על ידי עמותות וגופים שונים. בנוסף, יהיה תקציב לרכישת 1,700 דירות חדשות למלאי הדירות הציבורי.
במקביל, אלקין יקים ועדה ציבורית, שבראשה אישיות משפטית בכירה, שתבחן ואולי תמליץ על שינוי או הרחבת הקריטריונים לזכאות לדירה. שינוי שחייב להיות מלווה בהגדלת מספר הדירות אחרת לא תהיה לו משמעות.
