הלמ"ס: חצי מהדירות בתל אביב - בשכירות
הלמ"ס: חצי מהדירות בתל אביב - בשכירות
בעשור האחרון חלה ירידה בשיעור הדירות בבעלות, מ-75.2% ל-71.3%, ושיעור הדירות בשכירות עלה בהתאם ל-28.1%. מדי שנה נגרעו ממלאי הדיור הציבורי כאלף דירות בממוצע. מנכ"ל פורום הדיור הציבורי: "המדינה לא מצליחה לייצר שום מודל למשפחות שצריכות סיוע בהשגת דיור"
בשנים 2022-2013 חלה ירידה בשיעור הדירות בבעלות, מ-75.2% ל-71.3%, ושיעור הדירות בשכירות עלה בהתאם מ-24.3% ל-28.1% - כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), המבוססים על נתוני הארנונה של הרשויות המקומיות.
נכון ליולי 2022, היו בישראל כ-2.85 מיליון דירות, מתוכן 2.03 מיליון דירות בבעלות, 803 אלף בשכירות ו-17 אלף בדיור המוגן הפרטי (0.6%). השיעור הגבוה ביותר של דירות בבעלות נמצא במחוז הצפון (79.9%) ובאזור יהודה והשומרון (77.8%), והנמוך ביותר – במחוז תל אביב (60.6%). בהתאם לכך, השיעור הגבוה ביותר של דירות בשכירות נמצא במחוז תל אביב (38.9%), לעומת 19.9% במחוז הצפון ו-22.2% באזור יהודה והשומרון.
ערים בולטות בשיעור גבוה של דירות בשכירות הן: תל אביב-יפו (49.7%), חריש (45.4%) וגבעתיים (40.2%). רשויות מקומיות אחרות עם שיעור גבוה של דירות בשכירות הן: מצפה רמון (57.6%), קריית ארבע (44.8%) ועמנואל (42.1%).
13.4% מכלל הדירות בשכירות בארץ (יותר מ-100 אלף דירות) נמצאות בתל אביב-יפו. אחריה נמצאת ירושלים, עם 9.2% מהדירות בשכירות (74 אלף דירות). בחיפה נמצאות 5.3% מהדירות בשכירות, ובכל אחת מהערים באר שבע, רמת גן, נתניה, פתח תקווה, ראשון לציון וחולון – כ-3%.
שיעור הדירות השכורות מתקרב לזה שבמדינות האיחוד האירופי (31%), אך מתוכן שיעור הדירות המושכרות ע"י חברות לדיור ציבורי עומד על 7.3% בלבד, זאת לעומת 77.9% מהדירות בשכירות המושכרות ע"י אנשים פרטיים. לשם ההשוואה, בהולנד, שבה היקף הדיור החברתי הוא הנרחב ביותר באיחוד האירופי, כ-30% מכלל הדירות במדינה ב-2017 היו בשכירות של דיור חברתי, כך לפי נתוני מרכז אדווה.
נקודת המוצא של מחברי המסמך היא כי "הדיור הציבורי הוא פתרון דיור למשקי בית שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי". ע"פ הבדיקה שערכו, עם השנים ירד בהתמדה מלאי הדירות הציבוריות, ובעשור האחרון נגרעו ממלאי הדיור הציבורי כאלף דירות בממוצע מדי שנה. בשנת 2022 עמד מספר הדירות בדיור הציבורי (עמידר) על 47.6 אלף דירות ועוד כ-13.5 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי, המיועד לעולים זכאים בגיל 65 ומעלה. לשם השוואה, בשנת 2013 היו בדיור הציבורי 56.5 אלף דירות ועוד כ- 10.6 אלף דירות בדיור המוגן הציבורי. שיעור הדירות הציבוריות הגבוה ביותר נמצא בבאר שבע (9.8%). לעומת זאת, בערים רחובות, ערד ומעלות תרשיחא הוא עומד על 1.1% בלבד.
דני גיגי, מנכ"ל פורום הדיור הציבורי, לא מופתע מהנתונים. לדבריו, "המדינה לא מצליחה לייצר שום מודל, לא של שכירות ולא של דיור ציבורי, שמסייע למשפחות שצריכות סיוע בהשגת דיור. כל הפרויקטים שהמדינה מנסה לעשות נכשלים אחד אחר השני. רק לאחרונה פורסם שהתוכניות לדיור להשכרה לטווח ארוך כשלו גם הן. סביבת הריבית העכשווית לא מאפשרת להן להיות רווחיות. במקביל, אין למדינה שום תוכנית ארוכת טווח לשיקום הדיור הציבורי, ותוכניות שהיו לפני כן, שקראו להגדיל את המלאי דרך הטבות במחיר הקרקע ודרך התחדשות עירונית, מעולם לא יצאו לפועל. אם אנחנו מסתכלים על מקומות אחרים בעולם, אפשר לראות מגוון של מודלים אלטרנטיביים".
ירון הופמן-דישון ממרכז אדווה אומר כי הנתונים שפורסמו היום הם עדות נוספת למציאות מוכרת משני העשורים האחרונים, לפיה יותר ויותר ישראלים שאינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה עוברים לגור בשוק השכירות. לדבריו: "כיום בישראל מגורים בשכירות הם כבר לא תופעה זמנית של צעירים בלבד, אלא מצב חיים מתמשך עבור רבים, ביניהם משפחות עם ילדים, אמהות חד-הוריות ועוד. במקביל, שוק השכירות בישראל ממשיך להיות שוק פרוץ למדי, כאשר מידת הפיקוח וההסדרה הממשלתית שלו נמוכה למדי גם ביחס לרבות ממדינות ה-OECD. למרות זאת, הממשלה ממשיכה גם היום לראות בשכירות עניין משני, ואינה מקדמת באופן משמעותי תוכניות להסדרת שוק השכירות ולבניית דיור חברתי וציבורי שיאפשרו למשקי בית הגרים בשכירות להבטיח לעצמם קורת גג יציבה, ללא חשש מהעלאות שרירותיות של שכר הדירה, מעברים תכופים ועוד".
