"סביר שלא תיכנסי לבית ותגידי וואו על הספה, אבל על ציור של מוש קאשי - בהחלט"
"סביר שלא תיכנסי לבית ותגידי וואו על הספה, אבל על ציור של מוש קאשי - בהחלט"
דירה רחבת ידיים וישנה בהרצליה שופצה בהתאם לעיסוקה של הבעלים, מיכל פרידמן, בעלת מיזם לשיווק אמנות ישראלית שאומרת: "אנחנו חיים אמנות"
1. נתוני פתיחה
הנכס: דירת ארבעה חדרים בת כ־100 מ"ר בבניין שנבנה בשנת 1990 ברחוב ברנר שבשכונת הרצליה הצעירה בהרצליה. לפי מדד מדלן, לשכונה המתחדשת מדד סוציואקונומי 8/10, 76% מתושביה הם בעלי הדירות שבהן הם מתגוררים, ו־64% מהם בני 64-18. בקלפיות שמים כחול לבן.
בני הבית: מיכל פרידמן (36), בעלים שותפה למיזם "Artsource" לשיווק אמנות ישראלית אונליין עם שרה פגין (אוצרת מוערכת); בן זוגה תומר פרקש (37), מהנדס בחברת Nvidia; בנם בן השנתיים אדם והכלב פאקו
אשת המקצוע: מעצבת הפנים חן שדמי, בעלת סטודיו לעיצוב ותכנון פנים "שדמי דיזיין" בתל אביב.
תקציב: 300 אלף שקל, כולל החלפת תשתיות מים וחשמל, אלומיניום, נגרות, חיפויי קרמיקה וכלים לבנים, "אבל חרגנו ממנו בקצת", מודה פרידמן. השיפוץ ארך כארבעה חודשים.
הרכישה: הדירה נרכשה על ידי בני הזוג לפני כשלוש שנים, ושופצה מיד עם עדכון נסח הטאבו. "זו הייתה הדירה הראשונה שראינו, אבל לא הלכנו עליה בסיבוב הראשון", מודה פרידמן. "גרנו בפלורנטין כמעט עשר שנים ולא רצינו לעזוב את העיר. הדירה הייתה מלאת פוטנציאל אבל מיושנת מאוד, ולא התאימה לצרכים שלנו. הסתכלנו על עוד כמה דירות ואז חזרנו".
2. עקרונות מנחים
הכל פתוח: "כל מה שיכול היה להיות סגור בבית היה סגור", אומרת פרידמן, "וכל מה שיכולנו לפתוח - פתחנו". כך נפתח המטבח שהיה מופרד בקיר מהסלון. גם חדר השירות בוטל לטובת חדר רחצה גדול יותר מזה שהיה צמוד אליו במקור, ובמתכונתו הנוכחית גם זכה לחלון. "זה מאוד מאפיין בנייה ישנה, חדר השירות הזה שמקבל חלון על חשבון המקלחת", אומרת שדמי. חדר הארונות ("כוך", מדייקת פרידמן) הצמוד ליחידת ההורים בוטל גם הוא לטובת חדר רחצה מרווח יותר, והארונות מוקמו בחדר עצמו. ולבסוף, חלק מהפתחים לחדרים הוזזו, והמסדרון הצר התקצר במטרה לפתוח את החלל ככל האפשר, גם במחיר של ויתור על הסתרת חדר הרחצה ויחידת ההורים מפני החלל הציבורי. "אין בעיה שיראו את חדר הרחצה הראשי גם כשהדלת שלו פתוחה", נאנחת שדמי. "פעם השיקול היה שלא יראו, אבל היום אין לזה משמעות ולכן אני מנסה לבטל את הקונספט של מסדרונות".
5 צפייה בגלריה
הסלון. מימין היצירה של Faile של האמנים הניו יורקים פטריק מקניל ופטריק מילר “לא לפחד מצבעוניות, כל עוד בוחרים ביצירה שמדברת אליכם"
(צילום: יובל חן)
מלבן: הבחירה העיצובית הראשונה הייתה לשמור על צורת המלבן המקורית של הבית, או ליתר דיוק שני מלבנים צמודים, אחד ציבורי ואחד פרטי. "יכולתי לטרוף את הקלפים ולייצר במקום שתי קוביות, ואז המדרגות שמפרידות בין המטבח לסלון היו חוצצות בין הפרטי לציבורי, אבל לא רציתי", אומרת שדמי. "אני מאוד אוהבת חללים מלבניים, כי הם מרגישים הרבה יותר גדולים. כאן ספציפית יש גם חלון בגודל לא סטנדרטי מול הכניסה לבית, מה שתורם לתחושה הזו". שדמי אף הדגישה את המבנה באמצעות פסי צבירה אורכיים והימנעות מהצבת ריהוט גבוה שיחסום את המבט לחלון.
טווח מחירים: המגבלה התקציבית הכתיבה פשרות ואילוצים כמו גם שילוב בלתי שגרתי בין מחירים גבוהים מאוד לנמוכים מאוד. חיפוי הקיר במטבח למשל, תוכנן במקור להיות המשך של משטחי העבודה העשויים מאבן קיסר, אולם משום מחירם הגבוה הוחלט לבסוף להסתפק בחתיכה קטנה מהם ("כמו תמונה עם מסגרת", אומרת פרידמן) ולבחור במשטח סטנדרטי מגרניט פורצלן שעלה כמעט חצי. גם החלונות אינם אחידים. "יש חלוקה ברורה בין החלונות בחלל הציבורי ובין החלונות בחללים הפרטיים.", מסבירה שדמי, "ברגע שעשינו את החלוקה הזו, היה קל יותר להשקיע בחלונות יקרים יותר עם פרופיל שחור דק בחלל הציבורי, ובפרופיל סטנדרטי יותר בחדרים: לבן עם הלבשות, כלומר עם מסגרת עבה יותר"
3. אמנות או נמות
אוסף פרטי: עיסוקה של בעלת הבית משתקף בקירותיו, בין אם ביצירות שרכשה ובין אם בכאלה שקיבלה במתנה לרגל נקודות ציון חשובות בחייה, כמו חתונתה או לידת בנה. "אנחנו חיים אמנות, אז זה היה מובן מאליו שתהיה בבית הזה אמנות", היא אומרת. "היצירות הן כמעט אורגניזמים חיים בבית”. כך, בפינת האוכל מיקמה ציור של מוש קאשי ש”העבודות שלו נותנות אוויר והרמוניה. אלו עבודות שאפשר ללכת לאיבוד בהן”, היא אומרת, “בסוף זו דירה קטנה שיש בה פעוט וכלב, ואז את נעצרת מול הציור וזה נותן לך רגע שקט”. דמות בהיריון שציירה חן שיש, וחשובה למיכל מאוד תלויה בסלון, ומולה ציור מופשט של שי יחזקאלי. “שניהם מתייחסים למסורות ציוריות, כל אחד מהם עם נקודת מבט מאוד עכשווית”.
“זה חלל מגורים והדבר הכי חשוב הוא שהעבודות יעזרו לייצר מקום שאנחנו רוצות לשהות בו. בנוסף, החיבורים וההקשרים העמוקים שלנו עם העבודות הם שיעמדו במבחן הזמן, וכך גם התחושה הנעימה שלנו בבית”.
5 צפייה בגלריה
חדר משחקים ועבודה. פרידמן: “זה התחיל כחדר הפנוי בבית, והפך מחדר בלאגן, למשרד ולחדר משחקים". גם פה תלויה עבודה של מוש קאשי
(צילום: יובל חן)
איך בוחרים: כמענה לצורך שעלה מהשוק, שהסתגר בשנתיים האחרונות בדלת אמותיו וכתוצאה מכך החל לרכוש אמנות במטרה לשלב אותה בבתים, "ארטסורס" השיקה שירות של ייעוץ לבתי מגורים בשיתוף אדריכליות ומעצבות פנים. "עם הקורונה התחלנו לראות ביקוש לדברים שהם יותר ברי השגה", אומרת פרידמן, "אנחנו עובדות עם מגוון רחב של אמנים, מהמתחילים ועד המבוססים ביותר, כך שזה יכול להיות בכל מיני רמות תקציב". שדמי משתפת שהקיר הייעודי לאמנות שהיא מציעה ללקוחותיה עוד בשלב התכנון לא נופל על אוזניים ערלות, ו"יש לי הרבה זוגות צעירים, זה ממש לא רק בני 60 או כסף ישן. פעם אנשים היו מעדיפים לקנות מנורה יפה, אבל היום מבינים שאמנות נותנת יותר ערך". ופרידמן מסכמת: "אני לא חושבת שתיכנסי לבית ותגידי וואו על רוב הספות, אבל הציור של מוש קאשי הוא וואו, מבחינתי לפחות".
5 צפייה בגלריה
חלל הכניסה לבית, ואריחי הזכוכית שהיו מוקד לאחת הדילמות של השיפוץ. שדמי: “חשבנו לשים ביניהם טיח שחור, מבחינתי זו עדיין שאלה כי בסוף החלון הזה לא מאוד נוכח"
(צילום: יובל חן)
איך מתחילים: "בבחירת המיקום לאמנות כדאי לבחור בחלל ציבורי כמו סלון או פינת אוכל, מקום בו בני הבית מבלים הרבה ושם הכי ייהנו מהאמנות", אומרת פרידמן. "רצוי לא בנקודה בה תהיה שמש ישירה על היצירה. בבחירת העבודה עצמה כדאי לקחת את הזמן ולבחור ביצירה שיש לה משמעות עבורכם ושתרצו לחיות עימה לאורך זמן. לא לפחד מצבעוניות או נושאים נועזים, כל עוד בוחרים ביצירה שמדברת אליכם"
4. בדיעבד
הכל נשאר במשפחה: שיפוצים עלולים להיות טראומטיים, כידוע, אבל במקרה של פרידמן ושדמי העבודה המשותפת ההרמונית הובילה שיפוץ הרמוני נטול משברים. "המלצתי עליה לכל מי שאני מכירה", אומרת פרידמן, "ועכשיו היא עושה את הבית של הגיסים שלי".
חרטות קטנות: על ספה שהובאה מדירתם הקודמת של בני הזוג ("אנחנו אוהבים אותה, אבל בדיעבד היינו צריכים לקנות חדשה. זה בלוק שחור ענק באמצע הסלון שלא עובד"), השזלונג ("היה טעות מההתחלה").
