מרכז המחקר של הכנסת: אין סיכוי לחידוש מבנים מסוכנים בפריפריה
מרכז המחקר של הכנסת: אין סיכוי לחידוש מבנים מסוכנים בפריפריה
דו”ח של מרכז המחקר של הכנסת מתריע שמבנים מסוכנים במקומות שאינם איזור ביקוש, לא יטופלו. גם “חלופת שקד” לא מספקת מענה
סקירה חדשה, שממצאיה לא פורסמו עד כה, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שנערכה ביוזמת ועדת הכלכלה של הכנסת, חושף כשל חמור באופן הטיפול של המדינה בסוגיית המבנים המסוכנים. על פי הסקר "האנומליה הקיימת לגבי קידום התחדשות עירונית במקרים של מבנים בסכנת קריסה, גם באזורי הביקוש, נובעת מהמודל המשמש לקידום התחדשות עירונית כיום, המונחה בעיקר לפי עיקרון הכדאיות הכלכלית ליזם". במילים אחרות, מחברי הסקירה הגיעו למסקנה החמורה שמבנים בסכנת קריסה במקומות שהם לא "אזור הביקוש" — לא יטופלו.
לפי המרכז למיפוי ישראל, לפחות 7% ממבני המגורים בישראל הם בני 50 שנה ויותר. כלומר, מבנים ישנים שנזקקים לחיזוק; ויש לא מעט מבנים שגילם מתחת ל־50 אך ניבנו בסטנדרט נמוך; כמו כן, יש מבנים הנמצאים באזורי סיכון, כך השבר הסורי אפריקאי, ואינם ערוכים לכך. אך למדינה ולרשויות העירוניות אין מידע עדכני באשר להיקף התופעה. והיום אין שום הגדרה בחוק המייחסת תחומי אחריות וסמכויות למשרדי הממשלה בנושא.
ביולי השנה פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על השלטון המקומי בו נקבע של־86% מהרשויות שיש להן חוק עזר בנושא מבנים מסוכנים, חוקי העזר ישנים ולא עדכניים. ששילוב הנסיבות של מאות אלפי מבנים שנבנו בישראל ללא תקן המחייב עמידוּת בפני רעידות אדמה וגילם המתקדם של המבנים, הקושי לתחזק אותם והיעדר אסדרה לנושא התחזוקה, מייצרים "פצצה מתקתקת", המעמידה בסיכון את הדיירים וכל מי שנמצא בסביבת המבנים
המסקנה הברורה ביותר של סקירת מרכז המידע והמחקר של הכנסת היא ש"מדיניות הממשלה בתחום (ההתחדשות העירונית — ג.נ) מסתמכת על השוק הפרטי ועל הכדאיות הכלכלית ליזמים בביצועם, וזאת באמצעות מתן הטבות בתחומי המס, הרגולציה והתכנון, ומתן זכויות בנייה נוספות.
"חלופת שקד" לתמ"א 38, שאושרה ביוני האחרון, זוכה אף היא לביקורת: "יש לציין כי התוכנית החדשה מיועדת לחיזוק מבנה בודד ואינה מתנה אישור מיזמי התחדשות עירונית בתוכנית למתחם כולו, או בתוכנית מתאר להתחדשות עירונית בעיר או בשכונה. חסם עיקרי למימוש תוכניות הוא אי תקצוב ממשלתי של תשתיות נדרשות במתחמי התחדשות עירונית, לעומת תקצוב ממשלתי של תשתיות נדרשות בשטחים פתוחים".
עוד נקבע כי גם תוכנית זו מבוססת על כדאיות כלכלית ליזם בביצוע הפרויקט... ועל כן, נראה כי צפויה להיות ישימה בעיקר באזורי הביקוש וכמעט לא באזורי הפריפריה בהם חיזוק ומיגון מבנים נדרש יותר".
למחברי הסקירה יש גם ביקורת על הזרוע הממשלתית של משרד הבינוי והשיכון להתחדשות עירונית: "אין כיום בידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מיפוי של האזורים השונים לפי מידת הצורך בהתחדשות עירונית, כלומר לפי גיל המבנים, מצבם הפיזי, מצב התשתיות, מבני הציבור, השטחים הפתוחים, שירותי התחבורה וכדומה, ועד כה לא נקבעו תבחינים במטרה לקדם התחדשות עירונית לפי מידת הצורך בכך". עוד מוסיפה הסקירה: "הקצאת ההטבות הממשלתיות להתחדשות עירונית – הטבות מס, תוספת זכויות בניה והקלות רגולטוריות – לא נעשית לפי מידת הצורך בהתחדשות עירונית... אלא בעיקר לפי הכדאיות הכלכלית של הפרויקט ליזם".
ביקורת נוספת של מחברי הסקירה היא על משרד הבינוי והשיכון, שפועל כיום להורדת שיעור ההסכמה של הדיירים להתחדשות עירונית: "עולה השאלה, האם הצעת המדיניות של המשרד להורדת שיעור ההסכמה במקרים של מבנים בסכנת קריסה מהווה פתרון לבעיית ערכי קרקע נמוכים? והאם יש צורך בעריכת בחינה מקיפה לאיתור נקודת האיזון של שיעור הסכמה אשר מצד אחד לא יפגע בדיירים ומצד שני לא יהווה חסם משמעותי למימוש מיזמי התחדשות עירונית?".
יאיר דיקמן, יו"ר וועדת מבנים מסוכנים באיגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות, מאשר ש"המדינה לא עושה כלום כרגע: צריך לייצר מצב שהטיפול במבנים מסוכנים יהיה כדאי ליזמים. אפשר למשל לתת יותר אחוזי בנייה באזורים שפחות מבוקשים. רעיון נוסף ויותר מורכב הוא לתת אחוזי בנייה באזור ביקוש ולבקש תמורת זה טיפול בבניין מסוכן בעיר שהיא לא אזור ביקוש. פתרון נוסף זה תקצוב על ידי המדינה. מניסיוני, זה לא ריאלי כי מדובר בתקציבים אדירים".
מהרשות להתחדשות עירונית במשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "האחריות על מצבו הפיזי ויציבותו של כל מבנה היא על בעל הנכס ומהנדס הרשות בתחומה הוא נמצא.
לצד זאת, משרד הבינוי והרשות להתחדשות עירונית שותפים לגיבוש מדיניות ממשלתית לטיפול בנושא, בטווח הקצר והארוך. בטווח הקצר: גיבוש מתודולוגיה לבחינת וקביעת מדרג למבנה מסוכן. בטווח הארוך, לצד הצורך בטיפול במבנים שכבר מוגדרים כמסוכנים, המוטל כאמור על בעלי הנכסים, פועלת הממשלה למנוע הידרדרות של מבנים נוספים לכדי סכנה, וזאת על ידי קידום מהלכי התחדשות עירונית רחבים ככל האפשר. לצורך כך מפעילה כיום הרשות כלים חדשים, המאפשרים התחדשות עירונית מסיבית בכל רחבי הארץ".
יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים בישראל, אדר' צחי כץ, מסר בתגובה: "דוח מרכז המחקר של הכנסת חוטא ומטעה בכך שמגדיר בניינים אלה כמבנים מסוכנים - מדובר במבנים ותיקים. מפתיעה במיוחד תגובת הרשות להתחדשות העירונית במשרד השיכון, שמטילה את האחריות למצבו הפיזי ויציבותו של המבנה על בעל הנכס ועל מהנדס הרשות. האחריות על תקינותו, יציבותו ומצבו הפיזי של קניין פרטי היא של בעל הקניין.
"משרד השיכון, ע"פ הדוח, אינו מסוגל לספק פתרונות ראויים שיאפשרו התחדשות עירונית במרכז ובפריפריה. על מנת לתת מענה הוקמה הרשות להתחדשות עירונית, שגם היא כנראה לא מצליחה בכך. במקום לקחת אחריות, בוחרת הרשות להתבטא בפומבי באופן שאינו הולם כלפי עבודת מהנדסי הערים ומטילה עליהם אחריות שאינה חלה עליהם".
