ריאיון"פתרון ביניים למפונים? יש לזה יעילות מוגבלת"
ריאיון
"פתרון ביניים למפונים? יש לזה יעילות מוגבלת"
ערן ניצן, יו"ר הוועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה צפון ותל אביב, חושף את אתגרי התכנון במלחמה וטוען: "המטרו ירחיב פערים"
"במהלך המלחמה בצפון נפגעו כ־1,000 מבנים, אבל הנזק הוא גם מהעובדה שאנשים לא נמצאים בביתם. אז הגינה צומחת בפראות והשביל נהרס וגם הכלים של הצבא לא בדיוק ידידותיים לסביבה. את הכל אפשר לשקם. לכן אני חושב שצריך להתרכז פחות בעניין הפיזי, ויותר בכך שיש דור שלם של ילדים ובני נוער שחיים במציאות קשה, וצריך לייחל לכך שהם יוכלו לשוב לשגרה, ללימודים ולחוגים אחר הצהריים, כמו כל הילדים האחרים במדינה", אומר ערן ניצן שמאז ספטמבר 2022 ועד החודש שעבר שימש יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה צפון, במקביל לכהונתו כיו"ר הוועדה המחוזית תל אביב.
האם יש פתרון לפני סיום המלחמה?
"השאלה הכי גדולה שמעסיקה כיום את הממשלה היא האם לפתח פתרונות מגורים לתקופת הביניים עד סיום המלחמה שיאפשרו למפונים להתקרב לביתם. כלומר לייצר אתרים זמניים, כך שהתושבים יהיו מוגנים ועדיין יישארו תחת אותה מועצה אזורית ותחת אותו בית הספר, ויוכלו ליהנות משירותי הבריאות שלהם. אלא שהאפקטיביות של פתרון כזה היא מוגבלת למדי. בסוף אתה רוצה להחזיר אותם לבית שלהם, ולא לקחת אותם לעוד סיבוב ליד הבית האמיתי. יש לזה עלות כבדה. מפת האיומים גם עלולה להשתנות. אתה לא רוצה להכניס מישהו לפתרון ביניים ואחר כך הוא שוב יתבקש לזוז משם. זו העמדה שלנו".
מצב המלחמה השפיע על התכנון?
"כמוסד תכנון השתדלנו להושיט יד. בשורה של יישובים כגון נהריה, לימן, או מנרה קידמנו תוכניות להרחבה ולהעצמה תוך היענות לדרישות שבימים כתיקונם קשה יותר להיענות להן. גם במנרה וגם בלימן נענינו לדרישות הללו, יצרנו ציפוף מינימלי ולא דחקנו לייצר צפיפות אינטנסיבית יותר כמו שאנחנו דורשים במקומות אחרים או כמו שהיינו רוצים".
צריך מלחמה כדי להיות קשובים?
"תמיד אנחנו קשובים, אבל יש מתח טבעי ונכון בין רצונות של תושבים לבין רצונות המערכת, שרוצה למשל לעצור את ההתפשטות של היישובים ולהעצים אותם בתוך הגבולות שלהם כדי לא לפגוע בשטחים פתוחים. ואילו היישובים רוצים לשמור על האופי הכפרי והמרווח. בימים מורכבים כאלה, הקשב מוטה באופן טבעי לטובת הצרכים של היישוב ולא לצרכים הכלליים".
האם לצבא יש כעת דרישות תכנוניות מיוחדות?
"כל תשתיות האיסוף של הצבא וכל מערך הבסיסים שלו בשינוי, והכל קורה בשטח אזרחי מובהק. הוועדה צריכה להתחשב במכלול השיקולים. התפקיד שלי הוא לתת קונטרה מסוימת לצבא, זה לא כל כך פשוט, כי הכי קל להצדיע ולהגיד אמן. זה האינסטינקט של כולנו, כולנו אזרחים ישראלים, כולנו בוגרי הצבא, כולנו מעוניינים בביטחון. יש אתגר עצום בשאלה איך בונים את התשתית הביטחונית ביחס לתשתית האזרחית, איך מגינים על יישובים. אחרי 7 באוקטובר מצאנו את עצמנו נדרשים לחשיבה מחודשת לגבי דברים שכבר עשרות שנים לא עסקו בהם".
בחודשים האחרונים עסקת בו־זמנית בקידום תוכניות במחוז תל אביב העשיר ובמחוז צפון הפגוע. עד כמה הפערים בין המחוזות עמוקים?
"נקודת המפנה האמיתית בין מרכז לפריפריה היא מערכת הסעת ההמונים. אנחנו מצויים בתחילת המהפכה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל מבחינת תשתית. עם רכבת קלה, מטרו ורכבת כבדה גוש דן יהפוך למטרופולין הראשון בישראל, המטרופולין שירכז את הפעילות המשקית־עסקית במשק, לכן הפערים מול הפריפריה צפויים להתרחב, לא לקטון".
אז אולי צדקה שרת התחבורה מירי רגב כשהצהירה שתעכב את תוכנית המטרו?
"אסור לדכא את הפיתוח בגוש דן, זו לא התשובה. המסר שלי הוא לא להיבהל מהפערים הללו, אלא להבין אותם. הדבר הטבעי והנכון זה פיתוח אינטנסיבי של מטרופולין גוש דן. אבל צריך להכיר בעובדה שההעצמה שלו והחוזקה שלו באות על חשבון משהו. אני יודע עד כמה קשה לקיים כלכלה אורבנית בצפון. לכן צריכים למצוא את הכלים לאזן את זה, אבל אסור לבלום את הפיתוח של תל אביב".
מדוע המטרו יוביל להעמקת הפערים?
"כיו"ר ועדת תכנון של מחוז תל אביב, אני יכול להרים מגדלים של 80-60 קומות. מה שלא יכולתי פעם לעשות בגוש דן, כי מגדלים מהסוג הזה קמים רק כשיש סביבם תשתית תחבורתית להסעת המונים. העובדה שהרכבת הקלה והמטרו בהליכי בנייה מאפשרת לנו לתכנן סוף סוף מגדלים שבהם מגורים, מסחר ומשרדים, והם נוגסים בעוגה, אי אפשר להיתמם. כשאתה בונה בגוש דן מיליוני מטרים רבועים של משרדים ומגורים, אתה מרוקן את הפריפריה, אני מודע לזה".
אז איך עוזרים לרשויות בצפון?
"צריך לאזן את זה, אבל לא בתכנון. לא צריך לכפות עכשיו על קריית שמונה להיות הרצליה פיתוח. גם אם מערכת התכנון מאוד תרצה בזה, זה לא יקרה בגלל אלף סיבות כלכליות ופסיכולוגיות. מה שכן צריך, זה להבין שזה בלתי נסבל שילד בקריית שמונה לא יקבל מקרן בכיתה שלו, כי לעירייה אין מספיק ארנונה עסקית, וזו המציאות. מגדלי המשרדים הללו מאפשרים לערי גוש דן ליהנות מארנונה עסקית מאוד מאוד גבוהה, וראשי הערים לוקחים חלק ממנה בצדק למערכת החינוך ומעצימים אותה. אז אם אנחנו מסכימים שזה נכון שהמטרופולין יתפתח אבל זה לא נכון שזה יתורגם בסוף לכיתה בלי מקרן, אז אנחנו צריכים כלים אחרים, שהם לא מערכת התכנון, כדי לאזן את המצב. כמו למשל דרך תקציב המדינה".
מאיפה יגיע הכסף לרשויות בצפון?
"אפשר, למשל, לשנות את מבנה הארנונה. אם נישאר כמו שהיום, עם מעט מאוד ארנונה למגורים והמון ארנונה לעסקים, אז צריך למצוא דרך אחרת לאזן את המצב הזה. אי אפשר לתכנן את המדינה באופן שייצר העצמה עסקית באזורים פריפריאליים בצפון כי אין שם את התשתיות שיתמכו בזה".
במחוז צפון יש 92 ערים ומועצות, זה מצב בריא?
"זה ברור שכשיש לך רסיסי רשויות, הן לא יכולות לספק שירות איכותי ולא מסוגלות להתקיים. בחיים לא יהיה להן את היקף המסחר והמשרדים שהן זקוקות לו. לכן צמצום מספר הרשויות המקומיות הוא דרך נוספת לחיזוק הפריפריה. 270 רשויות במדינה כמו ישראל מייצרות חוסר יעילות משווע והן סובלות מחוסר יכולת להתקיים ולאזן את הכלכלה שלהן. אנחנו נידונים לנצח לרדוף אחרי המפעל ולהתווכח האם הוא יהיה בעכו, בנהריה, בכרמיאל, כי כל אחת מהערים הללו זקוקה לו. אבל אם הן היו מתנהלות כרשות מקומית אחת, היא היתה יכולה לבחון איפה נכון לשים תעשייה ואיפה נכון לפתח תיירות".
אז למה זה לא משתנה?
"יש כאן סוגיות מורכבות, רובן פוליטיות. איחוד מוניציפלי הוא אתגר גדול ומורכב מהמון בחינות. אבל אני משוכנע שבעתיד, כשיהיו בישראל 20 רשויות מקומיות, נשאל את עצמנו איך התקיימנו עם 270 רשויות. אין בזה שום היגיון. בסוף המצב יחייב את המערכת להתגייס ולשנות את מפת השלטון המקומי, ולא רק בצפון, אלא גם במרכז".
