שינוי המדיניות בהרחבות הקיבוצים חילץ את קיבוץ רוחמה מתביעה של 25 מיליון שקל
שינוי המדיניות בהרחבות הקיבוצים חילץ את קיבוץ רוחמה מתביעה של 25 מיליון שקל
התובעת - חברת מעוז דניאל - חתמה עם הקיבוץ על פרויקט הרחבה קהילתית, אך המועצה סירבה לחתום על ההסכם המשולש עם היזם בשל דרישתה לבנייה הדרגתית; בית המשפט השתכנע כי הקיבוץ לא יכל לקיים את ההסכם ללא אישור המועצה ודחה את הטענה כי המועצה עשתה איתו יד אחת
פסק דין שהתקבל על ידי השופט יעקב דנינו מבית המשפט המחוזי בבאר שבע מרחיב את סמכותן של המועצות האזורית בכל הנוגע לפרויקטים המיועדים להרחבת קיבוצים קיימים. פסק הדין התקבל בהמשך לכתב תביעה שהוגש על ידי חברת הבנייה מעוז דניאל.
ברקע לתביעה, בשנת 2003 חתמה מעוז דניאל על הסכם ראשון עם קיבוץ רוחמה במסגרתו הסכימו הצדדים על קידום פרויקט הרחבה הכוללת 138 מגרשים בקיבוץ. הצדדים נתקלו בקשיים מצד רמ"י, אך ב-2007 נחתם הסכם נוסף והחברה החלה להתקדם לקראת ביצוע הפרויקט. כחלק מההסכם נדרשה גם הסכמה של המועצה האזורית שער הנגב, אולם עקב חילוקי דעות המועצה סירבה לחתום על ההסכם.
בשנת 2012 הגישה מעוז דניאל תביעה נגד הקיבוץ, בטענה שהוא מפר את ההסכמים עמה, ולא מאפשר את בניית ההרחבה. מעוז דניאל זכתה בסעד של אכיפה בתביעה זו, אולם היא לא צירפה לתביעה את המועצה האזורית שער הנגב, שהסכמתה לפרויקט וחתימתה על הסכם משולש בנוגע לתשתיות בהרחבה היוותה תנאי לקיום הפרויקט.
לאחר שהסתיים ההליך הראשון, מעוז דניאל ביקשה לחדש את המשא ומתן עם המועצה לחתימה על הסכם משולש. אלא שהמועצה האזורית סירבה לחתום על ההסכם "עקב שינויים בנהלים הרלוונטיים" כהגדרתה. המועצה הסכימה למימוש ההסכם, אך דרשה שהבנייה בפרויקט תיעשה בשלבים של כ-45 משפחות בכל שלב, בפער שלא יפחת מחמש שנים בין שלב אחד לאחר, ושזו תימשך בסך הכל 15 שנים - זאת בניגוד להסכם הקודם אשר קבע כי מימוש כלל הבנייה בהרחבה יושלם בתוך 7 שנים.
דרישה זו של המועצה משקפת את השינויים שעברו הקיבוצים בעשור האחרון במסגרתם הפסיקו את מודל ההרחבות הגדולות, ואימצו את המודל המדורג המאפשר להם קליטה הדרגתית של החברים, ללא פגיעה במרקם הקהילתי של הקיבוץ ותוך מתן אפשרות לפתח את התשתיות הנדרשות על מנת לספק לתושבים החדשים שירותים מוניציפליים.
לאור דרישות אלה, מעוז דניאל הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים, במסגרתה טענה שהקיבוץ עשה "יד אחת" עם המועצה האזורית ושידל אותה להעלות דרישה זו ודרישות נוספות, על מנת לסכל את הפרויקט ואת פסק הדין בהליך הראשון. מעוז דניאל טענה שרווחיה מהפרויקט אמורים היו להיות כ-25.5 מיליון שקל, ואותם היא תבעה מהקיבוץ.
המועצה יכולה להתנות את הסכמתה בקצב קליטת החברים
בית המשפט קבע כי אישור המועצה האזורית וחתימתה על ההסכם המשולש הם תנאי מתלה לקיום ההסכמים בין הקיבוץ למעוז דניאל, שבלעדיו לא ניתן היה לקדם את ההסכמים. כן נכתב בפסק הדין, כי בית המשפט השתכנע כי המועצה מעולם לא הייתה נכונה לחתום על טיוטת הסכם משולש כלשהו. וכן נכתב, "התרשמתי כי הקיבוץ לא פעל לשכנע את המועצה שלא לחתום על ההסכם המשולש כטענת התובעת...שוכנעתי כי אין קשר סיבתי בין מחדלי הקיבוץ שנקבעו בפסק הדין בתביעה הקודמת לבין נזקי התובעת הנטענים בתביעה זו".
עוד קבע בית המשפט, כי בסמכות המועצה האזורית, ולעיתים אף מחובתה, להתנות את הסכמתה לפרויקט בדרישות הנוגעות לקצב קליטת המשתכנים בהרחבה, וכי קשה להלום מצב בו הקיבוץ לבדו יוכל להכתיב את קצב הרחבתו, בשיעור ניכר, תוך כפיית המועצה לפתח עבורו תשתיות ציבוריות בהיקף לא מבוטל.
המועצה האזורית, כמי שרואה לנגד עיניה את כלל היישובים שבשטחה, רשאית ואף חייבת לעיתים לבחון את השלכות הרוחב של קליטה מאסיבית של משכנים בקיבוץ, בבת אחת. המועצה אינה רשאית להתעלם מהמציאות, כאשר מתפרש בעיניה כי הרחבה קהילתית של יישוב נתון בתחומי שיפוטה בהיקף כה משמעותי עלולה להיות בעלת השלכות רוחב חברתיות וכלכליות כה הרות גורל, ואילו נאמר אחרת, המועצה תחטא לחובותיה ולסמכויותיה. בית המשפט אף אימץ את עדותו של ראש המועצה ושר החקלאות לשעבר, אלון שוסטר, אותה מצא כמהימנה וקוהרנטית, והסתמך עליה.
את קיבוץ רוחמה ייצגו עו"ד ארז דר-לולו ועו"ד יערה פרוינד-אברהם ממשרד ליפא מאיר ושות'. את מעוז דניאל ייצגו עו"ד רפאל נבון ועו"ד טל גרשטיין.
