בלי בשורות למגזר: הממשלה לא עומדת ביעדי הדיור לחרדים
בלי בשורות למגזר: הממשלה לא עומדת ביעדי הדיור לחרדים
שבע שנים עברו מאז קיבלה הממשלה החלטה להגדיל את היקפי התכנון והשיווק למגזר החרדי, אך עד כה היא לא הגיעה אפילו לחצי מהיעדים. ב־2022 למשל היא היתה אמורה לתכנן 10,000 דירות, ובפועל תוכננו רק 4,000. כמו כן ב־2021 היא שיווקה 1,200 דירות, כשהיעד עמד על 5,000
שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף התהדר בחודשיים האחרונים בשורה של בשורות דיור למגזר החרדי — הקמת 5,300 דירות במערב קריית גת, קידום הפיכת היישוב החדש והשנוי במחלוקת תילה שבנגב לחרדי, צילום ליד שלט גדול שמכריז על הקמת העיר כסיף והכרזת על הקמת מושב חדש בעל צביון חרדי מעל חצור הגלילית. אלא שכל הרעש והפרסום שעשה השר גולדקנופף בעצם מחפים על עובדה אחת: המדינה לא מצליחה לעמוד ביעדי התכנון והשיווק שהיא עצמה קבעה לפתרון מצוקת הדיור ההולכת וגדלה במגזר החרדי.
סוגיית הדיור לחרדים מוגדרת כאתגר לאומי וכבר כיום המגזר סובל ממצוקת דיור חריפה. על רקע קצב הריבוי המואץ בחברה החרדית, העומד על 4% בשנה, נדרשות לפחות 10,000 דירות חדשות מדי שנה שמיועדות לבנייה לחרדים. בנייה כזאת משמעותה דיור משולב עם יותר שטחי ציבור המוקדשים למוסדות ציבור חרדים, כמו מקוואות, בתי כנסת ומוסדות חינוך. אם החברה החרדית היוותה 14% מאוכלוסיית המדינה בשנת 2022, הרי שבשנת 2030 היא תהווה כבר 16% מהאוכלוסייה, וב־2045 שיעורה יעמוד על 22%. התחזיות מדברות על צורך ב־200 אלף דירות חדשות בסך הכול עד שנת 2035.
לפי סקירת מכון גיאוקרטוגרפיה בארץ חיים 1.28 מיליון חרדים שמפוזרים בעיקר במרכז הארץ: ירושלים, בני ברק, אלעד, מודיעין עילית, ביתר עילית, בית שמש, אבל גם בתל אביב, פתח תקווה ואשדוד. מיעוט מתגורר בערים מרוחקות כמו ערד, ירוחם ודימונה בדרום, רכסים, צפת, טבריה וחיפה בצפון.
ב־2016 חלה נקודת מפנה בהתייחסות למצוקת הדיור של החברה החרדית, אז קיבלה הממשלה, באמצעות קבינט הדיור, את החלטת 1823, שכותרתה "תכנון ושיווק מקרקעין לאוכלוסייה החרדית". החלטה זו קבעה יעדי שיווק של 15 אלף דירות בשנים 2016–2018, לצד יעדי תכנון של 19.5 אלף דירות גם כן באותן שנים.
כבר בשנה לאחר מכן, ב־2017, יעדי התכנון למגזר החרדי עודכנו על ידי צוות מקצועי שטיפל ביישום התוכנית האסטרטגית לדיור. בצוות היו חברים נציגים של משרד השיכון, המועצה הלאומית לכלכלה ומינהל התכנון. המסמך שהיה אמור לגבות את מדיניות פתרון מצוקת הדיור החרדית "תוכנית אסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית 2016–2035, הוכן עבור משרד הבינוי והשיכון על ידי צוות בראשות ד"ר חיים זיכרמן במסגרת המכון החרדי לחקר מדיניות. על רקע פוטנציאל החיכוך בין האוכלוסיות, מתריעים מחברי הסקירה מפני "זליגה לא מבוקרת" של חרדים לשכונות חילוניות בשל היעדר פתרונות דיור, וממליצים על יצירת שכונות חרדיות חדשות בערים מעורבות והתחדשות עירונית בשכונות החרדיות הוותיקות. מחברי הסקר לא רואים את הפתרון של הקמת ערים חרדיות הומוגוניות חדשות כפתרון מיטבי.
שבע שנים אחרי פרסום המסמך ונדמה שאף אחד לא מודע עוד לא ליעדים שהוצגו בו. נתוני שיווק הדירות למגזר החרדי, שהגיעו ל"כלכליסט" ממשרד הבינוי והשיכון, מגלים שכמות הדירות שמשווקת מדי שנה לא מגיעה ליעדים שהמדינה קבעה לעצמה. כך בשנים 2021–2019 כמות יחידות הדיור ששווקה לחרדים לא הגיעה אפילו למחצית מהיעד שהוגדר: התוכנית האסטרטגית הציבה יעד של שיווק 5,000 יחידות דיור למגזר לכל שנה בין השנים 2017 ל־2020. בפועל, המספרים רחוקים מכך בהרבה: ב־2017 שווקו 3,120 דירות לחרדים, ב־2018 שווקו 3,670 דירות, והקצב אף הואט כך שב־2019 שווקו רק 1,690 דירות וב־2020 שווקו 1,340 דירות בלבד למגזר החרדי.
לפי מינהל התכנון, כמות הדירות שתוכננו בשנים 2016–2023 "בתכנון מפורט המזוהה לחברה חרדית" עומדת על 32 אלף. רק בשנה האחרונה אושרה שכונת הענק בקריית גת (5,300 דירות) והעיר החרדית כסיף (20 אלף דירות). אלא שהתכנון לא רלבנטי שכן יש פער גדול בין התכנון לביצוע. גם אם הדיור המסיבי בקריית גת וכסיף יקודם, לא ברור מתי תחל בנייתו ועוד יותר מזה — מתי צפוי אכלוס. ממינהל התכנון נמסר כי אומדן כמות הדירות המתוכננות אינו סופי, וייתכן כי מדובר בכמות גדולה יותר.
ד"ר שי שטרן, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, העומד בראש תחום מדיניות הדיור במכון החרדי, אמר ל"כלכליסט": "התוכנית האסטרטגית מ־2016 הדגישה שאי אפשר לפתור את הבעיה האסטרטגית באמצעי אחד, כלומר יש צורך בתמהיל של פתרונות. ולמרות זאת, מה שנעשה מאז על ידי המדינה זה בעיקר לשווק יחידות דיור בצורה ספורדית. הייתה תוכנית בעכו, אז הקצו בה 2,000 דירות לחרדים; היה צורך בעיבוי של האוכלוסייה היהודית בנוף הגליל, אז הקצו את השכונה החדשה לחרדים. במקביל התחילו לפנטז על העיר כסיף בדרום. הח"כים החרדים פעלו הרבה להפוך את קריית גת מערב לחרדית. אבל ניתן לקבוע שלמדינת ישראל אין פעולה אחת אסטרטגית מה הולכים לעשות בעניין מצוקת הדיור החרדית. המצב הוא שהרחוב מניע את הפעולה".
ד"ר שטרן מדגיש כי היעדר מדיניות ארוכת־טווח היא הבעיה. "אין מדיניות אסטרטגית שחושבת לטווח ארוך, לעשר השנים הקרובות, איפה הולכים ליישב את האוכלוסייה החרדית", הוא אומר, "וזה גורר כמובן גם שאלות של תחבורה ותעסוקה וחינוך. הרחוב החרדי נמצא במצוקה מאוד קשה מבחינת דיור. זה מערער את הנחות היסוד של הציבור הזה. כשזוג חרדי מתחתן בגיל 20 — קונים לו דירה. היום אין אפשרות מעשית כזאת, ולכן צריך להראות התייחסות. הרחוב החרדי בוער בסוגיית הדיור כי זה ממש הלחם והחמאה של כל זוג צעיר. זה דוחף את שר הבינוי והשיכון להראות הישגים. מנסים להראות פתרונות, אבל ההיצע לא מתקרב אפילו לפער האדיר בביקוש".
