100 אלף פועלים פלסטינים אינם עובדים: "הכסף נגמר אפילו לעדשים"
100 אלף פועלים פלסטינים אינם עובדים: "הכסף נגמר אפילו לעדשים"
עד ה-6 באוקטובר היו הפועלים הפלסטינים כח העבודה המרכזי של ענף הבנייה, אך מאז ה-7 באוקטובר הם נקלעו למאבק הישרדות. היום, אחרי 3 חודשים ללא הכנסה, פתרון ביניים של שחרור חלק מכספי הפנסיה נבלם על ידי רשות האוכלוסין, וגם הרשות הפלסטינית מפנה להם עורף. איך דווקא מה שקורה היום בהתנחלויות יכול להוות פתרון?
מאז פתיחתה של מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר, מתמודד ענף הבנייה בישראל עם מצוקת כח אדם חריפה. כ-100 אלף פועלי בניין פלסטינים מיהודה ושומרון ומעזה לא נכנסים לעבוד בשטח ישראל, ונראה שאיש לא נותן את הדעת על אותם פועלים, אשר מזה קרוב לשלושה חודשים אינם מתפרנסים כלל.
הסיבות, לכאורה, מובנות. בשעת מלחמה אכזרית, ולאחר הטבח הנוראי בשמחת תורה, לרוב הישראלים יש מעט מאד אמפטיה לציבור הפלסטיני, גם אם אינו קשור לארגוני הטרור. ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עד ה-6 באוקטובר, אותם 100 אלף איש היו כח העבודה המרכזי שבנה את המבנים והתשתיות בכל רחבי המדינה, אשר משמשים את כולנו, ובימים אלה, אותם רבבות עובדים נעדרי הכנסה לחלוטין, ללא דמי אבטלה, כאשר גם הרשות הפלסטינית מתנערת מאחריות לנושא.
מי שמנסה למצוא פתרונות למצב המורכב הוא ארגון העובדים "מען". הארגון, שקיים מזה 20 שנה, מייצג החל משנת 2009 גם פלסטינים העובדים בישראל – הן באופן פרטני והן כאיגודי עובדים. "מיום ההכרזה על המצב חירום ב-7 באוקטובר, הכל נאטם. היה מצב של שוק", מספר מנכ"ל הארגון, אסף אדיב. "המדינה שמותקפת רוצה להגן על עצמה, זה לגמרי מובן. כולם יושבים בבית ושותקים, אבל הרוב הגדול רוצה לעבוד, ומבין שיש מצב חירום".
לדברי אדיב, באחת מישיבות הממשלה עלתה הצעה לשלם לעובדים דמי אבטלה, אך זו גרמה לוויכוחים קשים. אם זה לא מספיק, במען ובמספר ארגונים נוספים חשבו על פתרון אחר: בחודש נובמבר פנה הארגון, יחד עם קו לעובד ועם הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, אל האגף לשירות מעסיקים (מת"ש) ברשות האוכלוסין וההגירה, בבקשה לאפשר לעובדים הפלסטינים למשוך את כספי הפנסיה שלהם מתוכנית הפנסיה של חברת "עמיתים" באופן חד פעמי, וזאת מבלי שיצטרכו להודיע על עזיבת מקום עבודתם. "כשראש הממשלה נתניהו העלה את דמי האבטלה בישיבה, ישר קפצו עליו: 'מה? נשלם עליהם כדי שלא יתקפו אותנו?', אז הוחלט לסגת מהרעיון הזה", מספר אדיב. "ביקשנו שיעבירו תקנה שניתן לשחרר לפנים משורת הדין 5,000 שקל, כדי שאותם פועלים יוכלו לשרוד. עבר יותר מחודש ולא קיבלנו תשובה. אני מבין שמת"ש לוחצים להביא עובדים זרים, אבל בנושא של העובדים הפלסטינים - הם לא כל כך עובדים".
אלא שבקרב הפועלים - יש כאלו שכבר לא יכולים להמתין. הפתרון: הודעה רשמית למעסיק על סיום העסקה - ומשיכת כספי הפנסיה. "היום קיבלתי עובד ש-30 שנה עובד בישראל וביקש שיעזרו לו. הוא אמר שהוא חייב להסדיר הפסקת עבודה ולמשוך את הכסף מהפנסיה, אחרת אין לו ממה לחיות", מספר אדיב. "אם הוא פונה למעסיק והמעסיק מפסיק את ההיתר, אז הוא ויתר על ההיתר שלו. אם חוזרים לעבוד ואין לו היתר - הוא הפסיד את מקום העבודה. הוא עושה את זה מתוך הימור גדול ומתוך ייאוש. יש לו משפחה, חובות".
את האצבע המאשימה מפנה אדיב לא רק למשרדי הממשלה, אלא גם לרשות הפלסטינית. "בקורונה הרשות אמרה כי כל עובד שנשאר בבית בגלל הסגרים יקבל פיצוי של 700 שקל. בסוף הכספים ניתנו למקורבים", הוא מספר. "מאז עברו שלוש שנים. הם היו יכולים לבנות מנגנון, איזו קרן שתאפשר לחיות. הרשות לא נותנת לעובדים שום דבר, ואף אחד מהמנהיגים ברשות לא התייצב ואמר שחמאס לא קשור אליהם, ושהם נגדו ורוצים לשמור על יחסים נורמליים. כולם נגררו כמו אחרוני הפופוליסטים בעקבות המלל הקיצוני של חמאס. מההיכרות שלי, לא כל הפלסטינים הם חמאס. צריך לתת אנשים להתפרנס. המצב יוצר לחץ. פשוט טורף אנשים וגומר אותם".
לגבי הפרסום לפיו עובדים פלסטינים נכנסים לעבוד ביישובים יהודיים ביהודה ושומרון, אומר אדיב כי "זה אבסורד שנציגי המתנחלים בממשלה מתנגדים לכניסת פועלים מסיבות ביטחוניות, בעוד שהחברים שלהם במישור אדומים מכניסים עובדים למסגריות, לנגריות ולמכבסות. הייתי במישור אדומים, לעובדים אסור להם להסתובב באזור התעשייה, ויש שומר על חשבון בעל הבית. מה שעשו בהתנחלויות זה הגיוני, צריך לעשות את זה גם בקו הירוק - להכניס פועלים אבל עם הגבלות. בפרויקט שער העיר בירושלים, פרויקט ענק, שם הפלסטינים עובדים לא רק באתר סגור. אני לא רואה מתח שם, וזו העיר הכי מתוחה. אני גר בחיפה, יהודים וערבים מתחככים, אין מנוס. חמאס רוצים לשכנע שאי אפשר, אבל הם איחרו את המועד".
מחמוד אבו זהרה, בן 45 מחברון, מגדל בביתו 8 ילדים. אבו זהרה עובד מעל 30 שנה בישראל, דובר עברית שוטפת, ועד לאחרונה עבד באזור המרכז ובאשקלון. "עכשיו לא עובדים, סגורים בבית. שקל אחד אין", הוא מספר. "שום גורם לא עוזר. המצב קריטי. מ-8 באוקטובר אני בבית, ב-5 לאוקטובר קיבלתי משכורת של כמה אלפי שקלים, ופתאום קרה המקרה שמזעזע את כל העולם. עד עכשיו אנחנו שורדים. המשכורת נגמרה בשבועיים הראשונים".
"אני בקשר עם המון גורמים בישראל", הוא מוסיף, "גם עם האנשים שעבדתי איתם לאחרונה. הם דואגים ממה שקרה' וזה בעייתי ביותר. דיברו איתי וביקשתי שיעשו העברות של כספים, וזה לא התקבל, אומרים שגם המצב שלהם על פנים. אני מבקש שיקבלו את העובדים הערבים בחזרה, הם חפים מפשע. בכל השנים שחלפו לא ראינו מראה מזעזע מפועל פלסטיני כלפי אזרחים ישראלים, זה נדיר. הרבה אנשים מתקשרים אלי מהסביבה, פועלים, רוצים לברר מה קורה. החשש שלהם שזה ימשיך עוד ותהיה קריסה משמעותית. לגבי מה שהתרחש ב-7 באוקטובר, כולם מבוהלים. עד עכשיו כל הפועלים שדיברתי איתם תמכו בדו קיום, כי אין מנוס מזה. הפועלים זרוקים ברחובות, אף אחד לא דאג להם, נזרקו לגורלם".
אבו זהרה פונה למקבלי ההחלטות בישראל: "אין מנוס, חייבים לחזור לשגרה של לפני 7 באוקטובר. אני פונה לבן גביר, סמוטריץ' וניר ברקת שישנו את דעתם כלפי העובדים הערבים. אם יימשך הסגר, העובדים האלה יאבדו שליטה על הבנים שלהם שייגררו לאלימות בעוד נקודות חיכוך. למה להאשים את הפועלים ולסגור אותם בעונש כולל? מדינה דמוקרטית כמו ישראל עושה ככה לעובדים חפים מפשע?".
- יש דברים שאתה חושב שיכולים לשכך את החשש?
"אפשר לנסות להביא פועלים בני 35 ומעלה באזור המרכז והשפלה. אפשר להציב שומרים על כל האתר. הפועלים לא רוצים בעיות, רק לגמור יום עבודה ולהביא כסף ומוצרי מזון הביתה. אני פונה אליכם לעזרה. שישחררו לכל פועל 5,000-6,000 שקל מהפנסיה כדי שישרוד עוד כמה שבועות. לעובדים הערבים אין מנוס מלעבוד אצלכם בכבוד, באהבה ובשלווה. העובד הערבי לא אריה ולא נחש, הוא חף מפשע. הוא נכנס לעבוד, לקחת מה שמגיע הביתה ולפרנס את משפחתו. שלא יפחדו מפועלים. אני מתפלל יום ולילה שהכול יחזור לשגרה ויתגשם השלום".
"המצב שלנו חזר 100 שנה אחורה"
איהאב אבו רמילה מהכפר יאטא באזור חברון, עבד לפני המלחמה באזור ירושלים. הוא בן 42, נשוי עם שישה ילדים. "המצב כל כך גרוע מאז המלחמה, המצב שלנו חזר 100 שנה אחורה. אני מדבר עם הרבה מאוד עובדים, המצב גרוע אצל כולם, והתלונה המרכזית היא שאין עם מי לדבר. את הרשות הפלסטינית מצב העובדים שעובדים בישראל לא מעניין, ונדמה שגם את הממשלה בישראל. לכולם יש התחייבויות: שכר דירה, צ'קים שצריך לפדות, כל העובדים נמצאים ברחוב, לא יודעים מה הולך להיות. בינתיים אוכלים עדשים, אבל גם נגמר הכסף לזה. המעסיק האחרון שלי, כשהתחילה המלחמה, ביקשתי והוא נתן מקדמה קטנה, מאז הוא לא יכול לתת יותר, כי הכול סגור, גם הוא לא יודע מה הולך לקרות".
- אתה מבין את הפחד של הישראלים?
"החברים הכי טובים שלי ישראלים מקריית ארבע וממקומות אחרים, וככה כל העובדים סביבי, רוצים לחזור לישראל. אני יודע גם שיש בעיה כלכלית בישראל, שאי אפשר לבנות שום דבר ואין ברירה אחרת חוץ מלהחזיר את העובדים".
- האם הפתרון של משיכת הכספים מהפנסיה אפשרי עבורך?
"כדי לסחוב את הכסף מקרן של עמותת עמיתים אני צריך להתפטר והמעסיק יפסיק את ההתקשרות ואת אישור הכניסה לישראל. העובדים רוצים לחזור לעבודה. אני לא יכול להישאר בחוץ. העובדים לא רוצים לבטל את ההיתר. אין להם מה לחפש בגדה. ברשות דואגים רק לילדים של עצמם".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "הנושא בהידיינות מול קרן עמיתים. יש לנו כמה כיווני פעולה שאנחנו רוצים לתת תשובה לגביהם. בחנו את המשמעויות של מכתב ארגון העובדים יחד עם עמיתים. בחודש האחרון נעשית פעילות שוטפת של עובדים מול עמיתים, בהתאם לכללים הקיימים, ומשכו כספים בהיקפים של כמה מיליונים. יש שאלה של מדיניות שנבחנה מול קרן עמיתים ואני מאמינה שנשיב בימים הקרובים". במשרד האוצר סירבו להגיב לדברים.
נכתב על ידי מערכת מרכז הנדל"ן
