ראיון"המדינה רואה עיריות כחסם, אבל הן הפתרון למשבר הדיור"
ראיון
"המדינה רואה עיריות כחסם, אבל הן הפתרון למשבר הדיור"
פרופ’ שמאי אסיף, לשעבר ראש מינהל התכנון, גורס כי “יש לשנות פרדיגמה”, ולהאציל לרשויות המקומיות את ”הרזולוציות הקטנות” אחרי שאושרו תוכניות מתאר. ואיך מתכננים בתנאי אי ודאות? “צריך לחשוב במושגים של אוטופיה”
פרופ' שמאי אסיף אמנם פרש מתפקידו כראש מינהל התכנון לפני יותר מעשור, אבל הוא מתקשה לשבת בצד ולראות את הפולטיקאים מתערבים ללא הרף במוסדות התכנון שהוא היה חלק מהם ואת בעיית הדיור הולכת ומחריפה.
כיום הוא עומד בראש צוות בין־אוניברסיטאי המכונה "ישראל 100", שמטרתו להציע חלופות תכנוניות למדינה במגוון תחומים. אסיף מציע נקודת מבט חדשה על מה שעשוי לפתור את הפקק התכנוני, ולדבריו פתרון הוא בכלל ברשויות המקומיות: לתת להן לשווק את הקרקעות במקום רמ"י (רשות מקרקעי ישראל), לאשר תוכניות במקום הוועדות המחוזיות, ולהוציא לפועל במקום המדינה.
2 צפייה בגלריה
ינקי קוינט, מנהל רשות מקרקעי ישראל. פרופ’ אסיף מציע לתת לעיריות לשווק את הקרקעות במקום רמ”י
(רשות מקרקעי ישראל)
אסיף (77) הוא בוגר תואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים מהטכניון (1968) ובעל תואר שני בארכיטקטורה ועיצוב עירוני מאוניברסיטת הרווארד (1977). הוא היה מהנדס העיר תל אביב-יפו (1984–1994), ראש מינהל התכנון (2005–2010), וגם פרופסור אורח בפקולטה לאדריכלות בטכניון. מאז שפרש מתפקידיו הציבוריים הוא ניהל משרד אדריכלים, ועכשיו הוא שותף בו יחד עם בתו עדי אסיף וחתנו יהושע גוטמן.
"מול תחושת רבים שאנחנו עומדים בפני קטסטרופה, אנחנו דווקא חושבים שיש פה הזדמנות ענקים לשינוי פרדיגמה", הוא אומר בריאיון ל"כלכליסט". "האתגרים הגדולים הם הצורך להכפיל את האוכלוסייה תוך כדי דאגה למגורים ולשירותים תומכים, להתמודד עם פערים כלכליים, שסעים חברתיים, משבר אקלים שמתקדם בצעדי ענק והרבה מאוד אי ודאות. הקורונה, מבצע ‘שומר החומות’, מלחמת רוסיה־אוקראינה וטלטלות פוליטיות הם סימנים ברורים לבלתי צפוי. עלינו להתארגן בצורה גמישה, כדי שנהיה מוכנים לכל מפלצת שמצפה לנו מעבר לפינה, ואנחנו לא יודעים איך היא נראית".
אם שום דבר לא ודאי, איך אפשר לתכנן נכון?
"קודם כל, צריך לחשוב בכלים אחרים, באוטופיות. כך למשל הנושא של שבירת ההיררכיות הקיימות על ידי פיתוח צורות התיישבות שהן לאו דווקא עיר, פרבר או כפר. הכוונה היא לדברים משולבים. גם בין אוכלוסיות וגם בין סוגי רקמות שונים. יש לנו שיטה נוספת שמכונה 'הקווים האדומים'. הכוונה היא לא לדבר רק על מה אנחנו רוצים שיהיה, אלא גם מה אנחנו לא רוצים שיהיה. לאיזה מצב איננו רוצים להגיע. כך ניתן להתוות מערך של קווי מדיניות, שמהם ייגזרו בהתאם פרויקטים ליישום המדיניות שמטרתם הימנעות מהגעה למצבים שאינם רצויים לרשות המקומית".
לדברי פרופ' אסיף, "צריך לבזר את הסמכויות ואת המשאבים לרשויות המקומיות ולתת להן את הכוח, כדי שהן ירימו את האתגרים האלה שאנחנו מדברים עליהם. הרשויות מבינות שהן צריכות להכפיל את עצמן ויודעות להיערך לכך. הרשויות נמצאות באופן קבוע בקונפליקט עם המדינה, שמתייחסת אליהן כאל חסמים ולא נותנת להם את הכלים להרים את הראש ואוכפת עליהן תוכניות מלמעלה".
ומה הכוונה באופן מעשי?
"תוכניות המתאר הכוללניות הן כלי משמעותי. ברגע שהן מאושרות, כל תוכנית מפורטת מכאן והלאה צריכה להיות בסמכות הוועדה המקומית. גם בנושא של שיווק ופיתוח, שנעשה היום על ידי רמ"י, משרד הבינוי והשיכון ומשרד הפנים, יש להאציל את הסמכות לרשויות המקומיות. צריך שיהיה להן חופש לשווק את הקרקעות בתחומן. זה נכון שקיימת בעיה בסיסית שכל תושב חדש הוא גירעוני, ולכן יש מלחמה ענקית כדי לזכות גם בארנונה לעסקים - גם כאן צריך שינוי משמעותי. הרעיון שלנו הוא הסכם גג ארצי שאומר שכל תוספת אוכלוסייה לרשות המקומית תיתן זכאות להזרמת משאבים. זה צריך לקבל ביטוי בתקציב השוטף של הרשויות המקומיות. בנוסף לכך צריך לשכלל את המיומנויות של הרשויות המקומיות ולתת להן כלים, כולל איזונים ובלמים, כך שיוכלו ללוות את הצמיחה הדמוגרפית הצפויה".
מה היית עושה בנושא מצוקת יחידות הדיור לו היית ראש מינהל התכנון?
"השכבה של תוכניות מתאר כוללניות של הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות היא השכבה שיש להשלים אותה, מהר ככל האפשר. אסור שהתוכניות האלה ייכנסו לרזולוציות קטנות ועודף פירוט. למה זה חשוב? כי באותו רגע שיש לך תוכנית כזאת, והיא לוקחת כבר בחשבון את הכפלת האוכלוסייה, הייתי מעביר לרשויות המקומיות את הסמכות לתכנן את התוכניות המפורטות בתחומיהן באופן עצמאי, לא להלביש עליהן תוכניות מפורטות מלמעלה, מה שנעשה היום על ידי רמ"י והוותמ"ל. צריך לשנות פרדיגמה. אם נמשיך בשיטה של תכנון מלמעלה והרשויות יסרבו לקלוט את התוכניות, אנחנו מכלים את האנרגיות שלנו ושוחקים גם את המדינה וגם את הרשויות. זה לא שהרשויות לא רוצות תוספת אוכלוסייה, הן רוצות בתנאי שייתנו להן את הכלים להתמודד עם הגידול".
היית מראשי צוות התכנון של תמ"א 35. התוכנית הפכה רבים מהקיבוצים והמושבים ליישובים קהילתיים. מה עתיד ההתיישבות הכפרית ב־2048?
"תמ"א 35 היא פרי של מחשבת שנות ה־90, וכבר בהוראותיה נקבע שיש לעדכן אותה כל ארבע שנים, והיא התעדכנה רק פעם אחת. כמות יחידות הדיור שנקבעה בתמ"א נועדה לשמור על המרחב החקלאי. כיום אנחנו חושבים שיש דרכים אחרות לשלב את השטחים הפתוחים. אנחנו חותרים לתוכנית שתצמח מלמטה, ותהיה פחות נוקשה בכללים שלה, תוך שמירה על הערכים המרכזיים של צירי תנועה, שטחים פתוחים ומסדרונות אקולוגיים, מכלולי הנוף והתרבות. כל רשות צריכה להגדיר את עצמה, ולא לקבל הנחתות מלמעלה. צריך לתת לכל מקום למצוא את דרכו הטובה ביותר".
