המפקח על המקרקעין קבע כי אין התיישנות על פלישה לקרקע
המפקח על המקרקעין קבע כי אין התיישנות על פלישה לקרקע
החלטת המפקח מתייחסת לסכסוך שכנים ברעננה, ולפיה הרישום בטאבו הוא הקובע במקרה כזה; הורה להרוס גדר פולשת ולהשיב את השטח לבעליו
המפקח על הבתים המשותפים (רישום מקרקעין) קבע כי אין התיישנות על פלישה לקרקע והרישום בטאבו הוא הקובע במקרה של סכסוך שכנים, והורה להרוס גדר פולשת ולהשיב את השטח לבעליו. החלטתו התקבלה במסגרת מאבק בין שני שכנים ברעננה המתגוררים בבית דו־משפחתי עם חצר צמודה. לטענת התובעים, השכן הצמוד להם פלש לתוך החלקה שבבעלותם על ידי הקמת גדר המפרידה בין החלקות ומספחת 47 מ"ר מהחלקה שלהם לטובתו. מנגד, הנתבע טען כי את הגדר הקימו הוריו, ואילו הורי התובעים הסכימו לכך וכן חלה התיישנות על הנושא כי חלפו מאז 50 שנה.
בפסק הדין דחה המפקח מאיר פורת את טענות הנתבע: "הלכה פסוקה היא שהסגת גבול במקרקעין היא עוולה מתמשכת, במובן זה שעילה לסילוק יד בגינה מתחדשת מיום ליום, ואין במועד תחילת הפלישה כדי להביא לדחיית התביעה עקב התיישנות".
מלבד זאת הרישום בטאבו העיד כי השטח שבמחלוקת אכן שייך לתובעים: "המרשם הוא חזקה לגודל השטח של שני הצדדים, והמדידה שהציגו התובעים לא נסתרה על ידי הנתבע... מעיון בנסח הרישום עולה כי לזכויות התובעים הוצמדו מחצית חלקים מהרכוש המשותף בבית המשותף, ולנתבע הוצמדה המחצית הנותרת".
עוד נכתב כי מאחר שהשטח עומד על 942 מ"ר, שטח החלקה של התובעים צריך להיות 471 מ"ר. טענות אחרות שהשמיע הנתבע, ובהן "אילוצים טופוגרפיים", לא הצליחו לשכנע את המפקח כי בגינן התובעים היו צריכים לוותר על 47 מ"ר. "למעשה הנתבע לא חולק על כך שהוא מבצע שימוש בחלק מהרכוש המשותף שלפחות מהבחינה הרישומית משויך לתובעים", לשון הפסיקה.
עו"ד רענן מרום, אשר ייצג את התובעים: "מפסק הדין אנחנו למדים כי תביעה ביחס לזכות רשומה במרשם המקרקעין (טאבו) חסינה מפני התיישנות, כדי שהרישום בלשכת המקרקעין יהווה מקור אמין, סופי ומוחלט, שניתן להסתמך עליו גם בחלוף שנים רבות".
