הקמת שדה חקלאי-סולארי ענק בבקעת הירדן: מקור פרנסה חיוני או פגיעה בלתי הפיכה בסביבה?
הקמת שדה חקלאי-סולארי ענק בבקעת הירדן: מקור פרנסה חיוני או פגיעה בלתי הפיכה בסביבה?
יזמית התוכנית היא המועצה האזורית בקעת הירדן, וזו מציעה שינוי יעוד ל-3.500 דונם חקלאי למתקנים פוטו וולטאים על עמודים, כולל מבנים תפעוליים - מה שאמור להביא מקורות פרנסה רבים לתושבי האזור. מנגד, עולה הטענה כי התוכנית פוגעת בסביבה וכן ברועי הצאן הפלסטינים באזור
תוכנית להקמת שדה וולטאי (סולארי על שטח חקלאי) ענק ליד המושב נעמ"ה בבקעת הירדן, שהופקדה לאחרונה בוועדה המחוזית לתכנון הערים, הכפרים והמבנים - וועדת המשנה לאיכות הסביבה מחוז יהודה ושומרון, מעוררת מחלוקת. השאלה שעולה מההתנגדויות לתוכנית היא האם מדובר במקור פרנסה לגיטימי ל-13 ישובי המועצה האזורית בקעת הירדן, שמתקשים לשרוד מחקלאות בלבד, או פגיעה לא הפיכה בסביבה ובפרנסת רועי הצאן הפלסטינים?
בקעת הירדן מתנהלת קצת אחרת משאר שטחי ישראל. על פי הוראות התוכנית, בעל הקרקע הוא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון. תוכניות הבנייה בשטחי יהודה ושומרון מקודמות על ידי גוף המכונה "מועצת התכנון העליונה", הנמצאת באחריות המינהל האזרחי במשרד הביטחון. לשכת התכנון המרכזית באזור יהודה ושומרון מקבילה באחריותה וסמכותה למינהל התכנון, אך פועלת מתוקף החוק הירדני.
יזמית התוכנית היא המועצה האזורית בקעת הירדן. התוכנית מציעה שינוי יעוד ל-3.500 דונם חקלאי למתקנים פוטו וולטאים על עמודים, כולל מבנים תפעוליים. מדובר בשטח שיותר גדול משטח העיר גבעתיים (3,200 דונם). השטח יגודר בגדר גבוהה ולצידה תיסלל דרך היקפית. מתוך מצגת שהוצגה בדיון להפקדה באוגוסט 2023: "התרומה לפיתוח הישובים ולחיזוקם מהותית שכן ההתבססות על החקלאות כמקור פרנסה הולכת ופוחתת והמגמה היא לייצר חלופות איכותיות להכנסה ולפיתוח הכלכלה באזור. פרויקט זה יהווה הכנסה קבועה ויציבה לישובים, שתאפשר לפתח חיי קהילה ותשתיות".
לתוכנית התנגדה החברה להגנת הטבע, שהבהירה כי "השטח מסווג ברובו הגדול כבעל ערכיות נופית תרבותית גבוהה מאוד, בעיקר בשל הערוצים השמורים יחסית שחוצים אותו. לפי התסקיר, העבודות לפיתוח השטח יגרמו לפגיעה בנוף ללא יכולת שיקום. מלבד נוכחותם של פאנלים סולאריים ומתקנים הנדסיים אחרים בשטח, שכיום הוא טבעי ופתוח, פני השטח ישתנו בשל עבודות עפר להצבת המתקנים, התקנת אמצעים למיתון זרימת נגר וחסימה של חלק נכבד מהערוצים שמעניקים לנוף את ייחודו. בנוסף, מסביב לאתר תוקם גדר בגובה 3 מטר. השטחים מהם נצפית התוכנית נרחבים והיא תשנה באופן דרמטי את הנוף של תושבי אזורים מסוימים בצפון יריחו, נעמ"ה והנוסעים בקטעים מסוימים של כביש 90 ".
עוד טוענים בחברה להגנת הטבע כי "למרות החשיבות והצורך של הישובים לעזרה כלכלית, אנו חושבים כי פגיעה כה חמורה בשטח לטובת מענה כלכלי לישובים איננה פתרון נכון. שטח בעל רגישות אקולוגית נדירה וחשובה כפי שיש במקרה הנ"ל אינו יכול לשמש כתחליף כספי לבעיות כלכליות. שטחים טבעיים אינם מטבע עובר לסוחר ואין להשתמש בהם כפתרון כלכלי".
לתוכנית התנגדה גם עמותת "במקום-מתכננים למען זכויות תכנון, שייצגה במקרה הזה קהילה גדולה של רועי צאן ערבים: "בשטח התוכנית ובסביבתו רועים פלסטינים מקהילת אל -משרוע, נועימה, עין א-סולטאן ואלעוג'א, בעיקר בחורף ובאביב. בשיא עונת הרעייה רועים באזור כ-2,000 ראשי צאן. התוכנית תמנע מהם גישה למשאבי הטבע עליהם הם מתבססים לפרנסתם ובכך תמשיך את דחיקתם ההדרגתית משטחי מרעה מסורתיים ברחבי האזור באמצעות הכרזות על שטחים סגורים, הקצאות שטחים להתנחלויות, סלילה של כביש עוקף יריחו וההקמה של מאחזי רועים שהשתלטו על שטחי מרעה באזור. התהליך הזה, ביחד עם שינויי האקלים, מביא להסתמכות גוברת על מספוא יקר ומים קנויים, שהופכת את הרעיה ללא כלכלית".
דוד אלחייני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן לא מתרגש מההתנגדויות לתוכנית. בשיחה איתו הוא חוזר ומדגיש את העובדה שמדינת ישראל הציבה לעצמה ליעד לעבור ליצור חשמל מאנרגיות מתחדשות ושהקמת המתקן היא ברוח הוראות תמ"א 55/1, הקובעת הנחיות לאישור מתקנים פוטו וולטאים בשטחי יו"ש. לדבריו: "החקלאות בבקעה מבוססת על יצוא ובאופן טבעי הושפעה מהשינויים בשער מטבע החוץ. בוודאי שיש ירידה בהכנסות החקלאים אצלנו, ועדיין, מצבנו יותר טוב מאשר באזורים אחרים. צריך לזכור שמדובר בסך הכל ב-3,500 דונם מתוך 100 אלף דונם בפרוגרמה החקלאית של בקעת הירדן".
