בלעדי לכלכליסטבעלי הקרקע בשדה דב יערערו על פיצוי של 29 מיליון שקל - וידרשו פי 12
בלעדי לכלכליסט
בעלי הקרקע בשדה דב יערערו על פיצוי של 29 מיליון שקל - וידרשו פי 12
מדובר בפיצוי שמגיע לבעלי הזכויות בגוש הגדול עבור הפעלת השדה בין מרץ 2017, המועד שבו החוק לפינוי שדה דב נכנס לתוקף, ליולי 2019, המועד בו פונה שדה התעופה בפועל; מנהלי הגוש דרשו 356 מיליון שקל. הפער נובע מגישות שונות לחישוב שווי הפיצויים - וגודל השטח בגינו יש לפצות
בעלי הזכויות בשטח שבו פעל שדה דב מכינים ערר - שיוגש בשבועות הקרובים - על החלטת השמאי המכריע, אייל יצחקי, כי הפיצויים שהמדינה תשלם להם על הפעלת השדה בתקופה שבין מרץ 2017 ליולי 2019 יעמדו על 29 מיליון שקל, ולא 356 מיליון שקל כפי שהם דרשו.
בשיחה עם כלכליסט מסבירה עו"ד רחל זכאי, אחת מ-5 המנהלים שמינה בית המשפט לניהול השטח שמכונה "הגוש הגדול" ובו פעל שדה דב, כי "יצחקי עצמו כתב בשומה כי יש בסוגייה היבטים משפטיים שאפשר לברר אותם בערכאה משפטית. אנחנו מתכוונים להגיש ערר במסלול הקבוע בחוק, ובין היתר להביא לשינוי קביעות מהותיות של יצחקי גם בנוגע לשיטת השומה, גודל השטח בגינו אנו זכאים לפיצוי ושווי השימוש בשטח".
לפי חוק התכנון והבנייה ופקודת הקרקעות, לבעלי הקרקע שמורה הזכות להגיש ערר לוועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה שבראשה שלושה משפטנים.
הערר יוגש על שומה של השמאי המכריע אייל יצחקי, ממאי השנה, בה הוא התבקש להכריע באשר לגובה הפיצוי שמגיע לבעלי הזכויות בגוש הגדול על הפעלת שדה דב בתקופה שבין מרץ 2017, המועד שבו החוק לפינוי שדה דב נכנס לתוקף, ליולי 2019, המועד בו פונה שדה התעופה. השטח שבמחלוקת הוא 110 דונם בהם היה מסלול ההמראה של שדה דב.
הסכם ראשון בין הממשלה למנהלי הגוש הגדול לפינוי שדה דב נחתם בספטמבר 2007. ב-2012 החליטה הממשלה כי השדה יפונה ביוני 2016, אך בעקבות עתירה של ארקיע, המדינה ומנהלי הגוש הגדול הגיעו להסכמה על דחיית הפינוי לאפריל 2017. אבל, במרץ 2017, ערב הפינוי המוסכם ולאחר שבג"ץ דחה את בקשת המדינה לדחות את מועד הפינוי, הכנסת בהובלת ח"כ בצלאל סמוטריץ חוקקה חוק עוקף בג"ץ לפיו השדה האזרחי יפונה עם פינוי השדה הצבאי. החוק הזה קבע כי למנהלי הגוש הגדול שמורה הזכות לפיצויים על השימוש בקרקע מהמועד שבו החוק מקבל תוקף ועד הפינוי בפועל. ב-2018 שר הבטחון דאז, אביגדור ליברמן, החליט כי השדה הצבאי יפונה ביולי 2019, ובהתאם לכך הוחלט לפנות באותו מועד גם את השדה האזרחי. כאמור, השומה של אייל יצחקי נערכה כדי להכריע במחלוקת בין המדינה למנהלי הגוש הגדול על גובה הפיצויים.
מנהלי הגוש הגדול דרשו פיצוי בסך 356 מיליון שקל, בעוד שהמדינה סברה כי הפיצוי הנכון צריך לעמוד על כ-21 מיליון שקל בלבד.
הפער האסטרונומי בין הצדדים נובע מגישות שונות לחישוב שווי הפיצויים. מנהלי הגוש הגדול סבורים כי החישוב הנכון הוא על פי שווי הקרקע בפועל, שווי שממנו צריך לגזור את דמי השכירות. בתקופה שבמחלוקת כבר היה ידוע כי מקודמת תוכנית בנייה למגורים וכוחות השוק תמחרו את שווי הקרקע בהתאם. יצחקי, לעומת זאת, אימץ את עמדת המדינה לפיה הפיצוי יינתן לפי השימוש בפועל בשטח - כלומר, הפעלת שדה תעופה. בנוסף יש מחלוקת משפטית על גודל השטח שבגינו יש לפצות את בעלי הזכויות: בעוד שהמדינה סברה כי הפיצוי יהיה רק על חלק מהשטח שבו היה מסלול ההמראה, מנהלי הגוש הגדול סבורים כי מגיע להם פיצוי על השטח כולו - משום שהפעלת השדה מנעה מהם להשתמש גם ביתרת השטח.
