מבקר המדינה: 28% מתושבי המדינה ללא מרחבים מוגנים
מבקר המדינה: 28% מתושבי המדינה ללא מרחבים מוגנים
הממשלה ביקשה ב־2018 לקדם תוכנית בהיקף של 5 מיליארד שקל לשיפור המיגון בעורף, אבל עד כה הוקצו רק 100 מיליון שקל למיגון בתים פרטיים; התוצאה: 2.6 מיליון איש אינם ממוגנים באופן תקני ובכ־60% מהדירות אין ממ"ד; הכישלון עובר גם דרך תמ"א 38 המחוררת
מטח הרקטות שנחת בישראל ביומיים האחרונים ועימו ההרוגים הוא שיעור כואב בחשיבות הקמת מרחבים ממוגנים ליד בתי מגורים. על אף שאיום הטילים אינו חדש וכך גם העובדה כי המרחבים המוגנים מצילים חיים, הממשלה לא עשתה די כדי להבטיח שכל האזרחים יהיו ממוגנים.
כיום 2.6 מיליון תושבים, שהם 28% מתושבי המדינה, מתגוררים בכ־700 אלף יחידות דיור שאין בהן מרחב מוגן תיקני. את הנתון הזה הציג מבקר המדינה בדו"ח שפורסם באוגוסט אשתקד. לא במפתיע מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בתקופה הקצרה שחלפה מאז, המצב לא השתנה. הממשלה ביקשה לקדם תוכנית בהיקף של 5 מיליארד שקל לשיפור המיגון בעורף, אלא שבפועל עד עתה הוקצו לצורך העניין רק 100 מיליון שקל למיגון בתים פרטיים (2% מהצרכים שהוגדרו) ועוד 540 מיליון שקל למיגון מוסדות ציבור.
על פי דו"ח מבקר המדינה, בנוסף לתושבים הלא ממוגנים, 3.5 מיליון תושבים ממוגנים באמצעות ממ"ד בדירתם, 2.5 מיליון תושבים באמצעות מקלט משותף בבניין המגורים, וכ־500 אלף ממוגנים באמצעות מקלט ציבורי.
אין גוף מפקח
בדו"ח המבקר נמצא כי ליותר מ־600 אלף תושבים המתגוררים במרחק של עד 40 ק"מ מגבול הצפון אין מיגון תיקני ומהם 50 אלף תושבים מתגוררים 9 ק"מ מהגבול. בגזרת הדרום המצב טוב במעט מכיוון שבמרחק של עד 7 קילומטר מהגבול כל התושבים מתגוררים בסמוך למרחב מוגן. אבל במרחק של עד 40 קילומטר מגבול רצועת עזה חיים 232 אלף איש ללא מיגון תיקני, כ־60 אלף מהם במרחק של עד 20 ק"מ מהגבול. זאת ועוד 2,494 מתוך 12,600 (20%) מקלטים ציבוריים אינם כשירים, ו־3,146 מקלטים (25% מכלל המקלטים הציבוריים) הוגדרו בדו"ח כבעלי כשירות נמוכה, כך שלמעשה רק 55% מהמקלטים הציבוריים במדינת ישראל כשירים ויכולים לספק לאוכלוסייה מיגון מפני טילים.
המבקר זיהה בעיה גם במקלטים משותפים בבנייני מגורים. הבעיה שם נובעת בעיקר ממחסור במידע ויכולת חוקית להשפיע על מצבם של המקלטים האלה. ישנה הערכה כי רבים מהם לא מתוחזקים, אין בהם שירותים ומים זורמים או שהם צרים מלהחיל את כל דיירי הבניין. הבעיה במקרה זה היא שאין גוף שמפקח על מצבם התחזוקתי של המקלטים שכן הם רכוש פרטי משותף. מבקר המדינה המליץ לקדם חקיקה שתאפשר לרשויות מקומיות לפקח על המקלטים האלה, שכן נמצא כי רק 130 מתוך 256 רשויות לקחו על עצמן את האחריות לעניין זה והעבירו חוק עזר עירוני שמאפשר להן לפקח על המקלטים המשותפים.
ביולי 2018 הקבינט המדיני ביטחוני קבע כי תגובש תוכנית רב שנתית עד לשנת 2030 למיגון העורף. על פי אותה החלטה התקציב שנחוץ לטיפול במיגון העורף ובמחסור במרחבים ממוגנים הוא 5 מיליארד שקל. צוות בין משרדי בראשות המל"ל אמור היה להציג את התוכנית ולהצביע על מקורות תקציביים למימושה. בפועל הוקצה בדיונים בין משרד האוצר למשרד הביטחון תקציב של כ־540 מיליון שקל בעיקר לשיפור המיגון בצפון, על ידי חיזוק מוסדות חינוך, בריאות ורווחה; חיזוק דירות הדיור הציבורי, רכישת מיגוניות, ומיגון בתים פרטיים המצויים בקרבת גבול הצפון. כמו כן הוקצה עד עתה תקציב זעום של 100 מיליון שקל בלבד שנועד למיגון הבתים הסמוכים לגבול הצפון משום שהמשימה הזו הוגדרה כדחופה ביותר. הביצוע של הפרויקט החל רק בשנת 2020 משום שעד אז עסק פיקוד העורף במיפוי האזור והצרכים.
מחדל המיגון הוא תוצאה של השיתוק הפוליטי והעובדה כי מזה כשנה מרב תשומת הלב של הממשלה מופנית למאבק בקורונה. אך הוא גם נובע מכך שאין כיום אף משרד ממשלתי שרואה עצמו אחראי לעניין. בדרישות לתוספות תקציב שמעלה משרד הביטחון מידי שנה לא הועלתה דרישה תקציבית לעניין המיגון, דרישה כזו לא הגיעה גם ממשרד הבינוי שבידיו הכלים להרים את הכפפה.
תמונת הבית שנהרס כליל ביהוד מפגיעת טיל, למעט המרחב המוגן בבית, שהדיירים שהו בו ויצאו מהאירוע ללא פגע, ממחישה היטב את חשיבות קיומם של מרחבים מוגנים בדירות מגורים. במדינת ישראל ישנן 2.7 מיליון יחידות דיור, 1.6 מיליון מתוכן אינן כוללות ממ"ד. תמ"א 38 היא תוכנית שהיתה אמורה להוסיף ממ"ד לדירות לא ממוגנות לדירות שנבנו לפני 1980, אך התוכנית מומשה חלקית רק באזורי הביקוש, ועשרות אלפי דירות בפריפריה אינן יכולות לממש את התוכנית בשל היעדר היתכנות כלכלית. גם דירות שנבנו לאחר 1980 ועד 1992 אינן כוללות ממ"ד, מאחר והחובה לבנות ממ"ד נולדה לאחר מלחמת המפרץ. פלח דירות זה שנבנה אחרי 1980 נופל בין הכיסאות מכיוון שאינו זכאי למימוש תמ"א 38, ואינו כולל ממ"ד דירתי או קומתי.
במינהל התכנון הוחלט שלא להאריך את תוקפה של תמ"א 38 והצעת חוק לתוכנית חלופית לתמ"א ממתינה לאישור הממשלה שתקום. כמו תמ"א 38, גם את התוכנית החלופית הזו, שאמורה להיות גירסה משופרת של התמ"א, יהיו זכאים לממש מי שדירתם נבנתה לפני 1980. כל מי שדירתו נבנתה בין 1980–1992 עדיין לא יוכל להוסיף ממ"ד במסגרת החוק. גם פיתרון של פינוי בינוי נרחב אינו כלכלי בבניינים מסוג זה שבדרך כלל מתנשאים לגובה למעלה מ־4 קומות ולעתים גם למעלה מ־10 קומות, וכוללים מעלית ומספר רב של דירות לפינוי.
למרות האיום הביטחוני על אזורים נרחבים במדינה בגלים לאורך השנים, הממשלה לא אישרה בשום שלב תוכנית מתומרצת שמאפשרת לממש את תמ"א 38 בערים פריפריאליות, או שתאפשר למגן דירות שנבנו בין 1980–1992. המשמעות היא כי תושב שחפץ להוסיף ממ"ד לדירת מגוריו או ביתו, יידרש לממן זאת מכיסו ללא מתן תמריצים, להגיש חתימות השכנים למתן הסכמתם לבנייה, ולעמוד בדרישות ומגבלות של פיקוד העורף והוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
חסמים לבניית ממ"דים
"כל בית שאין לו ממ"ד רשאי להוסיף ממ"ד בשטח של עד 9 מ"ר נטו על חשבונו", מסביר עו"ד מיכה גדרון, לשעבר יו"ר ועדת הערר המחוזית. "בהרבה מקרים, את הממ"ד ניתן לבנות מעבר לקווי הבניין הקיימים, ואז צריך לפרסם בקשה להקלה, והוועדה המקומית רשאית לאשר הקלה עד גבול המגרש. בדרך כלל השכנים מגישים התנגדות לבקשה, כי הממ"ד נבנה בעצם בסמיכות אליהם, ויש הרבה ועדות מקומיות שמונעות הקמת ממ"דים כי הן מקבלות את ההתנגדות של השכנים, או כי הן חושבות שמדובר במפגע חזותי. בבניינים משותפים ישנה בעיה נוספת, כי כדי להוסיף ממ"ד צריך הסכמה של 66% מהשכנים בבניין לפחות, כאשר אם אין הסכמה, כלל לא ניתן להגיש בקשה להוספת ממ"ד. כמו כן, בבניין משותף שכולל כמה קומות, הדייר בקומה העליונה תלוי בדייר בקומה התחתונה כי כל הממ"דים נבנים אחד מעל השני. כלומר, עד שבעל הדירה מתחתיך לא מקים ממ"ד אינך יכול לבנות ממ"ד מעליו".
גדרון מוסיף כי "התוצאה היא שמאות אלפי תושבים מצויים ללא ממ"דים ולא יכולים להוסיף ממ"דים בגלל חסמים. להקים ממ"ד עולה בממוצע 150 אלף שקל, שזאת עלות משתלמת כלכלית כי מדובר בתוספת חדר לדירה שמעלה את ערכה ביותר מסכום ההשקעה. אך לא לכולם יש אפשרות כלכלית לבצע את המהלך, והרבה מהבקשות נתקלות בחסמים. הפיתרון לשתי הבעיות הוא לצמצם את שיקול הדעת של הוועדה המקומית, כך שברירת המחדל תהיה כן לאשר תוספת ממ"ד, ולאשר מסלול מימוני מיוחד בבנקים למימון ממ"דים".
נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ ראול סרוגו אמר כי "תמ"א 38 במקור נועדה למיגון מפני רעידות אדמה אבל בפועל היא הפכה לכלי לתוספת ממ"ד. לכן חובה על המדינה להרחיב את התמ"א ולכלול בה גם את 400 אלף יחידות הדיור שנבנו לאחר 1980 הלא ממוגנות מטילים. אנחנו קוראים לממשלה להאריך לאלתר לתקופה שאינה מוגבלת בזמן את תוקפה של תמ"א 38 עד שתוחלף על ידי חלופה אחרת ישימה ולחייב ראשי ערים לאשר היתרי בנייה על פיה".
גורמים בכירים בתכנון מסרו כי "הטיפול במיגון האוכלוסייה האזרחית לא יכול לבוא רק בדרך של זכויות בניה אלא מצריך טיפול מוסדר בין אם בסיוע כלכלי, הקמת מרחבי מיגון שכונתיים וכו'". הגורמים אמרו בתגובה לדברי נשיא התאחדות הקבלנים כי "מדובר באמירה צינית, מאחר והקבלנים יודעים היטב שתמ"א 38 נכשלה בדיוק מהסיבה שהיא לא סיפקה מיגון ביישובי הפריפריה. לעומת זאת, היא יושמה ברובה במרכז הארץ, היכן שלקבלנים משתלם כלכלית. כדי לספק מיגון לפריפריה צריך למצוא פתרון אחר, ולא להמשיך בתמ"א 38, ולהחליף את המנגנון הקיים בכלים ראויים יותר עבור השכונה והעיר".
