"משבר" ביטול ביטוחי הסיעוד לכל החיים - דמגוגיה זולה של בעלי אינטרס

עם היוודע דבר הפסקת שיווק הפוליסות קם קול צעקה, אבל לא של הציבור אלא של סוכני הביטוח. נשיא לשכת הסוכנים ליאור רוזנפלד מיהר לשגר מכתב מודאג לממונה על שוק ההון משה ברקת בשם הציבור הנעשק.

אילוסטרציה צילום: גיל נחושתן

אלא שמי שמלין על אובדנן של הפוליסות הללו הן בעיקר חברות הביטוח עצמן כדי לייצר מנוף לחץ רגולטורי לאפשר להן לייקר את מחיר הפוליסה לאורך חיי המבוטח וסוכני הביטוח הגוזרים עמלות שמנות משיווקן בעלות של מאות שקלים בחודש למבוטח.

הסיבה לכך היא פשוטה: תוחלת החיים של אדם במצב סיעודי על רקע מחלה היא בממוצע כ-5 שנים. לא בכדי, ביטוחי הסיעוד שמציעות קופות החולים מעניקות כיסוי לזמן מוגבל זה. בנוסף, תוחלת החיים של אנשים שהפכו סיעודיים מפאת גילם היא שלוש שנים לנשים וארבע שנים לגברים. כך, הצעת כיסוי לכל חיי המבוטח היא לא יותר מגימיק כדי להצדיק תשלום גבוה יותר.

אז יבואו המצקצקים ויגידו שתוחלת החיים עולה והטכנולוגיה הרפואית משתפרת ומחזיקה אנשים חיים זמן ארוך יותר אבל גם לכך יש מענה ביטוחי.

חברות הביטוח משתדלות להצניע קיומה של פוליסת ביטוח משלימה לביטוח הסיעודי של קופות החולים. מדובר בפוליסה שמופעלת רק אחרי שתמה תקופת הפיצוי בת 5 השנים של הקופה וניתן לרכוש תוספות של נניח 3 שנים נוספות. עבור חברת הביטוח הסיכון הביטוחי במצב זה נמוך משמעותי והעלות של הפוליסה זולה דרמטית מכיסוי מהיום הראשון. עבור המבוטח שחושש מכך שיישאר סיעודי מעל 5 שנים, כפי שלמשל נפוץ במחלות דמנציה כמו אלצהיימר זה פתרון מצוין.

אז לפני שאוכלים את הלוקש של חברות הביטוח ולפני שהרגולטור רץ לבחון הקלות לחברות הביטוח וחלונות זמן שבהם יוכלו לייקר למבוטחים את מחיר הפוליסה או הקלות אחרות, יש לבחון עד כמה הפוליסות הללו מלכתחילה היו נחוצות למבוטחים ולא פשוט רכבו על הפחד המובנה שלהם מאין אונים. פחד, שקצת מזכיר את דרכי השיווק העקלקלות של ביטוחי המנהלים עם מקדם מובטח שהחל משנות ה-2000 נותן הגנה אמיתית מקיצוץ הפנסיה במקרה של התארכות תוחלת החיים רק אם זו תקפוץ לסביב 100 שנים.