לשכת עוה"ד נגד חברות הביטוח: מסקנות הוועדה שמקטינות הפיצוי למבוטחים שגויות
לטענת הלשכה, שעורכי הדין שלה מקבלים שכ"ט שנגזר מגובה הפיצוי למבוטחים, הניזוקים הם שונאי סיכון ומשקיעים רק בהשקעות סולידיות ולכן יש להניח שישקיעו סכום הפיצוי באג"מ ממשלתיות; לכן יש להגדיל את גובה הפיצוי ולא להקטינו כפי שמציעה ועדת קמיניץ. עמותת אופק חזרה לחיים, הפועלת נגד רשלנות רפואית, הביעה אף היא התנגדות למסקנות
לפני שנתיים נכנסו לתוקף תקנות שהגדילו את הפיצוי החד פעמי שחברות הביטוח נדרשות לשלם למבוטחים בביטוח רכב חובה, בשל הקטנת שיעור ההיוון.
אורי קינן, ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין
חברות הביטוח נותנות כיום סוג של הלוואה למבוטחים הניזוקים, על חשבון תשלומים שהן נדרשות לשלם להן בעתיד. לכן כדי לחשב את סכום הפיצוי, מניחים שהניזוק ישקיע את הכסף שיצבור תשואה. ככל שהנחת התשואה גבוהה יותר, סכום הפיצוי שמשלמת החברה קטן יותר.
לפי וינוגרד נטען כי בגלל סביבת הריבית הנמוכה יש קושי למבוטח שונא הסיכון להשיג תשואה, ולכן יש להפחית את ריבית ההיוון מ-3% ל-2%, ולהגדיל הפיצוי למבוטח. ועדת קמיניץ, שהגישה לאחרונה את מסקנותיה, מבקשת לבטל את וינוגרד ולהחזיר את ריבית ההיוון ל-3%, במהלך שיקטין את הפיצוי למבוטחים.
לשכת עורכי הדין ועמותת אופק חזרה לחיים הגישו עמדה המתנגדת לקמיניץ, ובה חוות דעת של שני גורמים כלכליים - ד"ר עידית סולברג, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת אריאל, ופרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב.
חוות הדעת מבהירות שצריך להסתמך על אג"ח ממשלתי בחישוב התשואה לניזוק - מה שמביא למסקנה שיש לקבוע שיעורי היוון נמוכים בהרבה מהמצב הקיים, שאינם עולים על 1%, ועד כדי שיעור שלילי - במה שיביא להגדלה משמעותית של הפיציי למבוטחים.
יצויין כי ללשכת עורכי הדין אינטרס כלכלי שכן עורך הדין של הניזוק מקבל ממנו אחוז מסויים מגובה הפיצוי לו הוא זכאי כך שככל שהפיצוי גדל שכר הטרחה של עורכי הדין גדל.
לפי לשכת עורכי הדין, יש לקחת בחשבון שאין להשליך ניזוקים להשקעות עם סיכון משמעותי, שכן ניזוקים הם "שונאי סיכון" ולא ראוי שידחקו להשקעות מסוכנות. מעבר לכך, פרופ' ישיב אף טוען שחישוב הפיצוי לפי הנחת השקעות באגח קונצרניות כפי שמציעה ועדת קמיניץ יביאו לכך שניזוקים רבים יפסידו את כספם.
לטענת הלשכה, ועדת קמיניץ אף התעלמה מכך שניזוקים – כאשר הם משקיעים כספים – נאלצים לשלם מס ריווחי הון, דמי ניהול ועמלות, על ההשקעות, וממילא אלה מפחיתים בעשרות אחוזים את התשואה בפועל. מצב דברים זה מביא לכך שלניזוק לא נותרים כספים לרכוש את צרכיו, ובתור דוגמא, כאשר הוא יפנה לקנות כיסא גלגלים, המוכר לא יסכים לקבל את התמורה בניכוי המס ששילם הניזוק. חרף זאת, עניין זה כלל לא נבחן על ידי ועדת קמיניץ.
