המשימה שסלינגר תשאיר אחריה: צורך בקרנות פנסיה מוזלות

סיכום שנת 2017 בענף הפנסיה, שרשות שוק ההון נזכרה לפרסם אתמול, מתאר שוק עצום שהריכוזיות בו הולכת וגוברת. תיק החיסכון הפנסיוני של הציבור עמד בסוף 2017 על 1.56 טריליון שקל ‑ קפיצה של 10.4% מהשנה החולפת ‑ והיקף ההפקדות הסתכם ב־121 מיליארד שקל. עלייה של 8.56% נרשמה גם במשיכות. הסכומים המנוהלים בקרנות הפנסיה החדשות צמחו ב־20% והגיעו ל־297 מיליארד שקל.

אלא שקרנות הפנסיה הגדולות של חברות הביטוח ממשיכות לבצר את אחיזתן בשוק, וכבר מחזיקות ב־95% ממנו. חלקן של שלוש קרנות הפנסיה הגדולות בשוק הפנסיה עלה ב־2017 מ־68% ל־69%. בקרנות החדשות, מנורה חולשת על 34% מהנכסים, מגדל על 20% והראל על 18%. הקרנות הקטנות מחזיקות בשברירי אחוז מהתעשייה.

על רקע זה יש להבין את העתירה שהגיש שלשום לבג"ץ איגוד חברות הביטוח, בטענה שהמכרז לבחירת קרנות ברירת המחדל נתפר לטובת קרנות הפנסיה הקטנות. הדו"ח דווקא ממחיש את דחיפותה של רפורמת ברירת המחדל, שבאה לצמצם את נזקי הריכוזיות שפוגעת במיוחד בעובדים החלשים. מהנתונים עולה שעובדים "חזקים" ‑ אלה שמועסקים אצל אחד מחמשת המעסיקים הגדולים שעובדים עם כל קרן פנסיה ‑ שילמו דמי ניהול נמוכים בהרבה משאר העובדים. התופעה בולטת במיוחד בקרנות של כלל, הראל ומקפת.

ואולם הנתונים מראים גם שמגמת הירידה בדמי הניהול הממוצעים נמשכת, בין השאר בשל קרנות ברירת המחדל, שיוצרות לחץ על הקרנות הגדולות.