תסמונת ממלא המקום: לפוליטיקאים נוח למנות מחליף זמני לדורית סלינגר

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר מסיימת את תפקידה בעוד חודש, אך ועדת האיתור שאמורה לקבוע מי יחליף אותה, שבראשה עומד מנכ"ל האוצר שי באב"ד, לא התחילה לעבוד. רגישותו וחשיבותו של התפקיד מובילות בעלי עניין רבים לבחוש בקלחת, באופן שהופך את המינוי הסופר־מקצועי הזה למושפע מאינטרסים פוליטיים ועסקיים וגורם לגרירת הרגליים להיראות כמעט מכוונת.

על רקע לוח הזמנים הצפוף, ל"כלכליסט" נודע כי כבר סוכם שסגנה הבכיר של סלינגר אסף מיכאלי ימונה לממלא מקומה עד שייבחר ממונה קבוע. מיכאלי הוא המועמד המועדף של שר האוצר משה כחלון לתפקיד, וייתכן שדחיית הקמת ועדת האיתור נובעת מהרצון למנות אותו לממלא מקום כדי להכשיר את מינויו הקבוע מאוחר יותר. עבור הפוליטיקאים, מינוי ממלא מקום הוא אופציה נוחה משום שהוא זמני, ולכן לא ממהר לנקוט בצעדים דרמטיים. ואם הוא רוצה לקבל את המינוי הקבוע, זה אפילו טוב יותר משום שהוא יודע בעיני מי הוא צריך למצוא.

המועמדת המובילה לתפקיד היתה עד לאחרונה עו"ד מיה ליקוורניק, ממייסדי משרד מיתר ליקוורניק. העובדה שכחלון סימן אותה לתפקיד הפתיעה רבים, משום שלאורך השנים ייצגה את התאגידים החזקים במשק וכעת יועדה להפוך לשומרת הסף של הפנסיות של הציבור. ואז, בתחילת יוני, חלה תפנית כשבלחץ היועמ"ש אביחי מנדלבליט הודיע כחלון שלצורך המינוי תוקם ועדת איתור שתכלול גם נציג של נציבות שירות המדינה. שר האוצר נענה לבקשה ככל הנראה כדי למנוע חשד להתערבות פוליטית.

חודש לא יספיק לוועדה

לפני כשנתיים הפכה רשות שוק ההון, בהסכמת כחלון, מאגף במשרד האוצר לרשות עצמאית. הרעיון המרכזי של המהלך, שעוגן בחקיקה, היה לוודא שלא יופעלו על הרשות לחצים פוליטיים ושקבלת ההחלטות שלה תיעשה באופן עצמאי - דבר שגם היום לא ממש קורה. וכך, בניגוד למינויים דוגמת יו"ר רשות ניירות ערך, שכחלון תפר בשקט מאחורי הקלעים, הוכפף בן לילה הליך המינוי של מחליף לסלינגר לוועדת האיתור שהשליטה של משרד האוצר בה מוגבלת. כעת, כמעט חודשיים אחרי שהוכרז על הקמתה, במקרה או שלא, הוועדה עוד לא פועלת. סלינגר עוזבת בעוד חודש, זמן שבו כבר בהחלט מתבקש לדעת מי יחליף אותה. ספק אם לכך התכוון מנדלבליט כשביקש להקים את הוועדה.

בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" כי באב"ד תכנן לכלול בוועדה את המשנה לנגידת בנק ישראל ד"ר נדין בודו טרכטנברג ואת המשנה ליועמ"ש מאיר לוין. מדובר בשתי דמויות שמייצגות גופים בעלי אינטרס מובהק בזהות הממונה הבא - בנק ישראל ומשרד המשפטים.

בין רשות שוק ההון והפיקוח על הבנקים שתחת בנק ישראל יש לא מעט מאבקים סביב סמכויות פיקוח, לאחרונה בעיקר סביב החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית (חוק שטרום). בראש משרד המשפטים עומדת השרה איילת שקד, שיצאה לא פעם בפומבי כנגד עודף הרגולציה וכנגד סלינגר באופן אישי, כמי שבמהלך הקדנציה שלה זינקה כמות ההוראות והחוזרים. שקד אף צידדה בדבריו של ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה במרץ האחרון, שקרא לסלינגר "המפקחת הגרועה מאז ומעולם", אם כי הבהירה כי האופן שבו אמר את הדברים לא היה ראוי.

לאחר חשיפת "כלכליסט" הודיעה בודו טרכטנברג לבאב"ד כי לא תיקח חלק בוועדה בגלל פוטנציאל ניגוד העניינים. באופן חשוד נתגלו פערי גרסאות בין באב"ד לבודו טרכטנברג, שהיה בטוח לכאורה כי האחרונה תשב בוועדה, כשזו טענה דרך מקורביה כי הודיעה לבאב"ד שבועיים קודם לכן שהיא מסרבת לפנייתו.

בעוד בבנק ישראל העדיפו שלא להיכנס לקלחת הרגישה על רקע האינטרס הברור שלהם במינוי שלא יערער את סמכויות הפיקוח על הבנקים, דווקא מצד משרד המשפטים לא נשמע דבר לגבי מאיר לוין. מעבר לעובדה שלשרת המשפטים יש אינטרס בזהות המחליף של סלינגר, בין משרד המשפטים ובין רשות שוק ההון יש ממשקים שוטפים, שכן כל חוזר או תקנות מבית היוצר של הרשות מגיעים לאישור נוסח במשרד המשפטים. רק באחרונה הופעל לחץ על רשות שוק ההון לסגת מכוונה מרחיקת לכת שיזמה סלינגר לאסור על בעלי שליטה בחברות ביטוח לכהן כיו"רים. במשרד המשפטים התנגדו למהלך הזה ובלחץ המשרד, כמו גם של איגוד חברות הביטוח, סלינגר התקפלה לבסוף ומחקה את הסעיף מהטיוטה הסופית. הגישה שעמה מגיעה שרת המשפטים איילת שקד, של הפחתת רגולציה, דוחפת למינוי של ממונה שיהיה קל יותר לרסן ושיבחר לעסוק במספר מצומצם יותר של נושאים.

מימין: סגן הממונה על שוק ההון אסף מיכאלי והממונה דורית סלינגר צילום: אוראל כהן

באב"ד בקורס מג"דים

באופן אבסורדי, אף שבאוצר טוענים שכתב המינוי של הוועדה כבר מוכן, הוא טרם נחתם והוועדה טרם התכנסה. באב"ד מצידו מבלה חלק לא מבוטל מזמנו בקורס מג"דים, ונראה שהדבר האחרון שמטריד אותו הוא לסיים בזמן את הליך המינוי. האם ועדה שטרם החלה להתדיין יכולה באמת לבחור מחליף בתוך חודש? ברור שלא. כל הדרכים מובילות כעת למינויו של מיכאלי לממלא המקום.

כאן נכנסת לתמונה עוד דמות שבוחשת סביב המינוי: סגן שר האוצר ח"כ איציק כהן מש"ס. כהן הוא דמות מוערכת במשרד, ובשעתו קידם את עצמאות הרשות ונתן גיבוי מלא לסלינגר. הוא מעוניין באופן מובהק במיכאלי, שהיה בעבר עוזרו הכלכלי. גם סלינגר היתה שמחה לראות את מיכאלי או את סגנה השני הראל שרעבי מחליפים אותה. מיכאלי, אגב, הוא מינוי ראוי, אך אם ייבחר הדבר צריך לקרות בהליך מסודר דרך הוועדה ולא כברירת מחדל משום שזו התעכבה. האם באוצר חוששים שתהליך מסודר כזה ישלוף את המושכות מידיהם ויגרום להם לאבד שליטה במינוי?

כחלון מצידו כבר רואה לנגד עיניו את הבחירות שמעבר לפינה, והוא לא רוצה לקלקל את היחסים עם ש"ס. ממילא הביקורת מכל עבר סביב אקטיביזם היתר של סלינגר מעייף אותו, ומינוי של דמות כמו מיכאלי, איש מקצוע שגדל באוצר, יכול להתאים לו כמו כפפה ליד. למרות הגיבוי שכחלון נתן לסלינגר לאורך הדרך, הוא לא תמיד אהב את זה שהיא לעיתים גונבת לו את אור הזרקורים, והוא ממילא שקוע בענייני דיור ומתמקד פחות בצד הפנסיוני והפיננסי. שר האוצר אמנם העדיף את ליקוורניק, אך הוא גם מוכן להקריב אותה לטובת קשריו הפוליטיים העתידיים.