קניתם ביטקוין? כך תורישו אותו ליקיריכם

מטבעות וירטואליים מבוססים על טכנולוגיית הבלוקצ'יין, הדוגלת בפירוז וגאוותה על כך שאין איש או רגולטור היכולים לשלוט בה. בפשטות, ניתן לכרות (או לקנות) מטבעות וירטואליים בשיטות שונות, כאשר המטבעות נשמרים בארנק דיגיטלי המוצפן בצורות שונות. כאשר אובדות הסיסמאות, אין אפשרות לגשת לחשבון, ומכיוון שאין רגולטור - אין גם גוף היכול לאפס את הסיסמא או לאחזר אותה.

ביטקוין, ליטקוין ואת'ריום, בניגוד למטבעות אחרים, רשויות לא יכולות לאתר את המטבעות הדיגיטליים לאחר המוות צילום: CryptoCoinsNews

בניגוד לרכוש אחר- לאחר שקרוב משפחה נפטר והשאיר אחריו מטבעות דיגיטליים אין אפשרות לפנות לבנק או לרשות מסוימת במטרה לאתר את הכסף. כאשר אין ברשותנו את הסיסמה לחשבון הווירטואלי איננו יכולים לגשת אל הכסף.

אך האם ניתן בכלל לרשת מטבעות וירטואליים ואם כן, מהי הדרך הטובה ביותר להוריש ביטקוין לאהובינו?

האם ניתן לרשת מטבעות דיגיטליים?

כן, חוק הירושה לא מגדיר מהו "עיזבון" אלא מציין שבמותו של אדם, עובר כל "עזבונו ליורשיו". אפשר לומר שעיזבון של אדם כולל את כל רכושו, למעט זכויות או נכסים ספציפיים שנקבע במפורש שאינם חלק מהעיזבון. לכן, בהיעדר החלטה או חקיקה שאומרת אחרת, על מטבעות דיגיטליים, שהם נכס שווה ערך, חלים חוקי הירושה וניתן לרשת אותם כמו כל נכס אחר.

איך הדבר עובד בפועל? לדוגמא, אם אחד מהוריי הלך לעולמו, וידוע לי שהם השקיעו בביטקוין או בכל מטבע אחר, האם אני יכול להעביר אותם על שמי?

ראשית, נקודת מוצא זו, שבה אתם יודעים כי הוריכם או מי מהקרובים לכם השקיעו או רכשו מטבע וירטואלי, היא נקודה טובה. הבעיה מתחילה כאשר היורש נפטר, אך היורשים לא יודעים שהשקיע במטבעות, או שיש כאלה ברשותו. במצב בו אין רגולטור, אין גוף או אדם שיודע ליורשים כי קיים ארנק דיגטלי אותו הם יכולים לרשת והמטבעות פשוט ירדו לטמיון.

כיצד ניתן לגשת למטבעות וירטואליים שאני מבקש לרשת?

גישה למטבעות וירטואלים היא כמו פריצה לכספת הכי מאובטחת שקיימת. לא ניתן לפרוץ אותה, אלא אם כן יש לנו את הקוד או המפתח. עובדה זו יכולה להיות מאוד בעייתית כאשר מדובר בירושה, בייחוד כאשר היורשים לא ידעו על ההשקעה במטבעות.

במידה ואנחנו יודעים שהמורישים השקיעו במטבעות וירטואליים, ככל שלא הושאר לנו ה"מפתח" ל"כספת": שם המשתמש והסיסמא ל"ארנק הדיגיטלי", אין ולא תהיה אפשרות להגיע אל המטבעות המיוחלים. חשוב לזכור, שבניגוד למקרים אחרים של חשבון בנק או מוצרים אחרים הדורשים זיהוי, לא קיים גורם כמו פקיד בנק אליו ניתן לגשת עם צו ירושה ולדרוש את פתיחת החשבון או העברתו לרשותכם.

לאחרונה, צפים עוד ועוד סיפורים על אנשים שהשקיעו במטבעות, אך מכל סיבה שהיא הם איבדו את הגישה אליהן: המחשב נהרס ובהעדר גיבוי, איתו גם הגישה לארנק; הסיסמאות אבדו, ואיתם גם הגישה למטבעות וסיפורים נוספים. הלקח החשוב הוא כפול: הראשון הוא שחייבים לעשות גיבויים לארנק ולדעת לשמור על שם המשתמש והסיסמא. הלקח השני, והחשוב לא פחות, הוא להבין שכדי שליורשים תהיה גישה למטבעות, חייבים להשאיר להם את שם המשתמש והסיסמא, או לפחות דרך להגיע לשם המשתמש והסיסמא.

אם כך הפתרון פשוט - כל מה שצריך לעשות הוא להשאיר ליורשים את שם המשתמש והסיסמא?

לכאורה כן. אבל היות ומדובר בכספת, כל מי שיש לו את המפתח יכול פשוט לגשת אליה, להיכנס ולהוציא את המטבעות. בניגוד לכספת אמיתית, שם אפשר להזמין משטרה ולהגיש תלונה על גניבה, ככל שלאדם כלשהו היה את שם המשתמש והסיסמא והוא הצליח לשים את ידיו על הארנק, אין דרך לאתר במי מדובר, או לאן הכסף הועבר וגם אין דרך להשיב אותו. לכן, העברת שם המשתמש והסיסמא ליורשים צריכה להיות בדרך שתבטיח שאף אחד מהם (או אדם אקראי שייתקל בצוואה), לא יקבל לידיו את ה"מפתח", ויגנוב את ההשקעה שלנו.

מהי הדרך המומלצת לכלול מטבעות וירטואליים בצוואה?

כאמור, ההכרה בכך שקיימת השקעה במטבעות בצוואה, היא הצעד הראשון והחשוב כיוון שרק כך שהיורשים ידעו שהם צריכים לגשת לארנק.

לאחר מכן, יש לדאוג שבבוא היום (ורק אז) היורשים יקבלו את שם המשתמש והסיסמא ויוכלו להגיע למטבעות.

דרך אחת היא למנות נאמן ולמסור לו את שם המשתמש והסיסמא. במסגרת הצוואה, צריך לציין היכן נמצא הארנק הדיגיטלי ולהפנות לנאמן אצלו שמורה הסיסמא.

בדרך זו, פיצלנו בין הידיעה היכן נמצא הארנק, לבין שם המשתמש והסיסמא.

דרך אחרת היא לפצל את הסיסמא וגם את שם המשתמש ולהותיר חצי מהסיסמא אצל נאמן אחד וחצי אצל נאמן אחר או לחילופין, להשאיר את שם המשתמש והסיסמא במסגרת אתרים ייעודים לשמירת סיסמאות שמעבירים אותן ליורשים לאחר שהמוריש הלך לעולמו.

עולם המטבעות הדיגיטליים מזמן לנו אתגרים משפטיים חדשים, שטרם ניתן להם מענה בפסיקה או בחקיקה. עם זאת - בכל הקשור לירושה לפחות- ניתן להיערך מראש על מנת לצמצם את הפגיעה בירושים, ואף למנוע אותה כליל.

הכותבת היא עורכת דין, שותפה ומנהלת מחלקת דיני הממונות והירושות במשרד גדעון פישר ושות'.