בנק ישראל מהדק את הפיקוח על לווים פרטיים גדולים

עדכון קטן לכאורה שפרסם אתמול הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל יחולל שינוי גדול בהתנהלות של לווים גדולים פרטיים מול המערכת הבנקאית. לפי העדכון, כל חברה פרטית שחשופה לבנק אחד ביותר מ־200 מיליון שקל תהיה חייבת להגיש לאותו בנק דו"ח כספי חתום על ידי ההנהלה פעם בחצי שנה. החברות יוכלו להגיש את הדו"ח באיחור של עד שלושה חודשים.

חברות פרטיות, בניגוד לחברות ציבוריות, אינן מחויבות לפרסם דו"חות רבעוניים. חברה פרטית מחוייבת להגיש דו"ח כספי שנתי מבוקר על ידי רואה חשבון. בניגוד לחברות ציבוריות, לא חלה עליה חובת דיווח רבעונית או חצי־שנתית. לכן, עד היום הבנקים היו חשופים באופן חלקי לתוצאות הכספיות של אותן חברות, בעיקר באמצעות הדו"ח השנתי ולפי שיטות דיווח שונות שסוכמו בין הבנק לחברה.

חדוה בר המפקחת על הבנקים צילום: אלעד גרשגורן

כך למשל, הצדדים יכולים לסכם על דיווח מאזן בוחן אחת לתקופה, דו"ח רווח והפסד במתכונת מצומצמת או דו"ח כספי מדי תקופה — הכל בהתאם לגובה המימון, היקף הפעילות של החברה ורמת הסיכון.

מבחינת תיקי האשראי העסקי של חמשת הבנקים הגדולים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי־טפחות והבינלאומי) נראה שהתקנות החדשות יחולו על מספר גדול של לקוחות עסקיים. יתרת האשראי העסקי של אותם בנקים הגיעה בסוף 2016 לכ־403 מיליארד שקל, כאשר 38% מתוכה הם הלוואות שניתנו לעסקים גדולים לפי הגדרת בנק ישראל, שלהם מחזור שנתי של 250 מיליון שקל ומעלה.

יש קשר בין היקף ההכנסות השנתי של חברה לבין הנכונות של בנק לאשר לה אשראי בסכומים גבוהים, כך שההנחיה החדשה רלוונטית בעיקר לעסקים גדולים. אמנם חלק מאותן חברות הן ציבוריות וממילא מפרסמות דו"חות כספיים, אך גם בנטרול אותן חברות נותר נתח גדול של חברות פרטיות. גם חלק מהעסקים בינוניים, שלפי הגדרת בנק ישראל מגלגלים מחזור שנתי של 50‑250 מיליון שקל, יכולים לקבל הלוואות של יותר מ־200 מיליון שקל תחת תנאים מסוימים.

חלק מהבנקים פועלים כבר כיום באופן שמפרט בנק ישראל, כך שמטרת ההנחיות החדשות היא יישור קן בין הבנקים השונים. כלשון החוזר, המטרה היא "לאפשר ניתוח מהימן של המצב הפיננסי".

אז מה עשו הבנקים עד היום? לכל בנק הפרקטיקה שלו. בין השאר, נהוג לעתים לסכם שמקבל האשראי יציג לבנק דו"ח רווח והפסד או הערכת שווי של ביטחונות מפעם לפעם. ואולם גורמים במערכת הבנקאית ציינו בפני "כלכליסט" כי ישנם מקרים שבהם אין לבנקים מידע מהימן ועדכני על המצב הפיננסי של לווים גדולים. למשל, אם לווה הגיש דוח שנתי ביחס לסוף 2016, אין לבנק דרך לדעת אם חלה הרעה במצבו במהלך המחצית הראשונה של 2017, אלא רק בעת הגשת הדוח השנתי הבא. במקרים חריגים בנקים מתנים את העמדת המימון בהגשת דו"חות תקופתיים שחתומים על ידי סמנכ"ל הכספים והמנכ"ל או דוחות רלוונטיים אחרים.

כמו כן הבנק יכול לקבל במהלך השנה התראות שונות מגורמים חיצוניים, כמו נתונים לגבי שעבודים, צ'קים שחזרו, תביעות נגד החברה או חריגה ממסגרת אשראי. גם שעבוד שוטף מסייע לבנקים לבצע בקרה, משום שהוא מחייב דיווח על מלאים וחייבים. הכלים הללו מסייעים לבנקים, אך הם לא מכסים את כל הלווים הפרטיים הגדולים, כפי שמכסה הצעד החדש של בנק ישראל.

יש לציין כי המערכת הבנקאית מעמידה כיום רק כמחצית מהאשראי למגזר העסקי. את החצי השני מעמידים הגופים המוסדיים.