"עסק בלי משפחה לא שווה כלום"

יקב טפרברג עבר גלגולים רבים עד למתכונתו הנוכחית. עד שנת 2006 נודע כיקב אפרת, באותה שנה נרכשו 20 דונם אדמה והיקב עבר לאזור צרעה וחזר למקורות תחת המותג המשפחתי – טפרברג 1870. היקב מייצר חמש סדרות של יינות כשכל סדרה מורכבת ממספר סוגי יין, ייחודית ומותאמת לשוק משלה.

היינות נמכרים ברשתות הקמעונאיות ובחנויות יין מובחרות בארץ ו-20% מהתוצרים מיוצאת לחו"ל.

כיום הוא נושק בהיקף הפעילות שלו ליקב השלישי בגודל בארץ ומשתתף בתערוכות ובתחרויות בארץ ובעולם.

הסיפור המשפחתי

סיפור הקמתו של היקב מתחיל כמעט לפני מאתיים שנה. את היקב הראשון הקים אברהם הסבא רבא של משפחת טפרברג אשר הוברח על ידי משפחתו מרוסיה כדי להציל אותו מאימת השירות הצבאי. לא כל הפרטים והסדר הכרונולוגי מגובים במסמכים היסטוריים אבל המידע הקיים מרכיב פאזל היסטורי מרתק. לאחר מסע ברחבי אירופה כמנהג הימים ההם הגיע אברהם ארצה.

בשנת 1852 התחיל אברהם לסחור ביין ובשנת 1870 החל בייצור יין ומכאן שמו של היקב "טפרברג 1870". גם בתוך ירושלים "נדד" היקב מהעיר העתיקה, לרוממה, למחנה יהודה ועד מוצא. בשנת 1976 הצטרף מוטי, דור חמישי למשפחת טפרברג לעבודה ביקב. הוא מספר ש"יקב זה לא נדל"ן או מפעל בלטות, זה עסק עם נשמה. אתה צריך להיות כרוך בו בכל רמ"ח אבריך ושס"ע גידך. יין זאת תרבות, אי אפשר לנהל יקב בלי אהבה וחיבור לתרבות". בנו הבכור של מוטי - אמוץ משמש כסמנכ"ל מכירות מאז שנת 2002.

יינות יקב טפרברג צילום: יקב טפרברג

איך מתקבלות ההחלטות בעסק?

ההחלטות מתקבלות על ידי מוטי אבל "כדי לקבל את ההחלטה הנכונה אני מתייעץ עם מועצת המנהלים של היקב וכל סוגיה נבחנת ונבדקת" .

ומה לגבי אמוץ? "כל אחד מביע דעתו, מתייעצים ובסופו של דבר גם אם אנחנו מגיעים להסכמה אנחנו מעלים אותה למועצת המנהלים" . מוטי רואה באנשים העובדים ביקב חלק מהמשפחה, "ההון האנושי חשוב לנו למערכת המשפחתית. בלי האנשים שלי אני לא יכול לעשות שום דבר. יש לי עובדים שעובדים איתי 30-40 שנה".

מה לגבי הדור הצעיר?

למוטי ושרה אשתו שישה ילדים. הבן הבכור, אמוץ בן 36 משמש כסמנכ"ל מכירות ביקב, הצטרף לעסק מבחירה אחרי סיום הלימודים. לגבי הבנות, כרגע לא מתוכננת הצטרפותן לעסק המשפחתי.

האם היחסים בתוך המשפחה משפיעים על העסק ולהיפך?

"העסק לא נכנס הביתה. יש לי הפרדת רשויות. עסק זה עסק. משפחה זאת משפחה, אחרת אתה מתחיל לחיות 24 שעות סביב העסק. לבני המשפחה יש גאוות יחידה אבל לא מעורבים בניהול, אין פרלמנט משפחתי. הפרלמנט היחידי זה אשתי ואני". שרה אשתו של מוטי עורכת דין במקצועה משמשת כיועצת המשפטית של היקב.

המשפחה היא הדבר החשוב ביותר מבחינת מוטי: "עסק בלי משפחה לא שווה כלום. הגב המשפחתי, החיבה הדחיפה, נותנת לי כוחות לעשות את מה שאני עושה".

משפחת טפרברג, מפרידים בין העסק למשפחה צילום: דוברות דיסקונט

מצב העסק בהווה והתכניות לעתיד

"התחום מאוד תחרותי ומחייב חשיבה לטווח ארוך. זאת ריצת מרתון. השקעה אין סופית. זה לא עסק למי שרוצה להתעשר. ביקב צריך כל הזמן להשקיע ולפתח אחרת תדרוך במקום או תמצא את עצמך בנסיגה לכן אני כל הזמן נכנס להשקעות, מוביל, סקרן ומחדש. זה היופי שבחיים", אומר מוטי.

אחד מהיעדים לשנים הקרובות הוא הקמת מרכז מבקרים שישמש כמוזיאון היסטורי. העברת המערך הלוגיסטי הנמצא בבאר טוביה לשטחי היקב היא יעד נוסף.

"בחלום שלי רציתי להקים יקב, שלא רואים תעשיה מימין ומשמאל, רק שטח עם כרמים כמו באיטליה ובדרום אפריקה. זה החזון שלי. אחרי שאני אסיים בעזרת השם, אוכל להגיד שבצעתי את המשימה שהבטחתי לעצמי", הוא אומר.

מוטי שופע רעיונות, על הפרק התחברות ליקבים בעולם ובארץ והתפתחויות אסטרטגיות שיווקיות, מעבר להתפתחות תפעולית. "מחפשים לאן אפשר להתפתח ולשים את חותמינו. יש לנו שאיפות גדולות".

"אני בן 62. ילד..אני נהנה מהעבודה שלי מהעשייה שלי. נהנה מכל רגע. אני קם בשמחה ובששון ובהרבה מרץ והרבה תאווה וזה לא מובן מאיליו. אני זכיתי. צריך להגיד כל יום תודה לאל", מסכם מוטי.