לידיעת הקורא איתן ורטהיימר

תרבויות רבות עסקו בהעברת העושר בין הדורות, בניסיון ללמד את הדור הצעיר אחריות, להקנות לו ערכים כדי שישמשו אותו בניהול העושר המשפחתי. באחרונה נתקלתי בספר בו קראה בתי הקטנה בנושא משלים פילוסופיים לילדים. לא מעט סיפורים בספר עוסקים במעבר שבין הדורות והניסיון מלמד כי המציאות זהה לסיפורים.

משל סיני מהמאה ה-3 לפני הספירה מספר על נסיך צעיר שהזמין מקלות אכילה יקרים מאוד, משנהב. כשנודע הדבר לאביו הוא הסביר לו כך: מקלות אלו ראויים לכלי אוכל מפוארים ולאוכל מיוחד, שיוביל אותך לרצות בית עצום, בגדים מיוחדים חיי מותרות ובזבוז משאבים, שיוביל להרס האימפריה. הנסיך שמע בעצת אביו והיה לשליט חכם וצנוע, באימפריה המשגשגת.

המקרה היותר נפוץ הוא דווקא זה שמביא לשקיעתן של אימפריות לאחר חילופי הדורות, לירידה חדה בעושר ובנכסים. הסיבה לכך ברורה: דור ההורים הקדיש את חייו, לעיתים תרתי משמע, ליצירת העושר, תוך בניית ידע ניהולי ויסודות וערכיים, אשר חסרים לדור הבא. האחריות לגרום לכך שהנכסים יועברו באופן ראוי והעושר יישמר, היא במידה רבה של ההורים.

ירושה

ראשית, עליהם לשתף את הדור הבא בניהול, בהצלחות ובקשיים כאחד. כאשר היורשים העתידיים יחושו את החוויות הנלוות ליצירת העושר ולשמירה עליו, הם יבנו לעצמם את העולם הערכי המתאים להם. מדוע? הסיפור על חרב דמוקלס מאת המשורר הרומי הורציוס ממחיש זאת. כאשר דמוקלס ביקר אצל חברו המלך וראה את תענוגות החיים, הוא קינא בעושרו של המלך ובחייו הטובים והנעימים. המלך הציע לו להצטרף אל חיי התענוגות, אך עד מהרה דמוקלס הבחין בחרב התלויה על שערת זנב סוס מעל השולחן הדשן, כאשר להבה מכוון אל ראשו. בו ברגע דמוקלס ויתר על הכל וחזר לחייו הפשוטים. החרב, היא המשל לאחריות, לפחד לאבד את הכל.

כדי שהמסרים לדור הבא יובילו לאחריות ולא לפחד, על ההורים לשלב ילדיהם בניהול כבר בגיל צעיר, להתחיל לבנות את העולם הערכי ואת האחריות הנדרשת לכך, הרבה לפני הורשת הנכסים. כך תיווצר בבית תרבות של שיח על הנכסים ועל אופן ניהולם. הניסיון מראה הבדל עצום בהתנהגותם ובהצלחתם בהמשך של בין בן או בת ששולבו בניהול בגיל צעיר לצד ההורים, לבין כאלו שלא.

נקודה אחרונה היא בניית הניסיון לצד העושר. להורים ניסיון שנצבר לאורך עשרות שנים. לעומתם, הדור השני מקבל נכסים לפני שצבר את מלוא הניסיון הדרוש. כדי למלא את החסר, על הילדים להיעזר ביועצים מנוסים, שיהוו תחליף לניסיון של ההורים, רצוי שיהיו כאלו המכירים גם את ההורים, את רצונותיהם, תרבותם ואת האתוס המשפחתי.

והדור הצעיר? עליו לפעול במתינות ובצניעות, לשמור על ההון, לא לסכן אותו. זה לא טבעי לקבל לרשותך עושר כה רב ולמעשה, לרוב האנשים זה פשוט לא קורה. תוכלו להצליח לשמור על העושר אם תחשבו על דבר אחד פשוט: כיצד עלינו להמשך ולבנות באמצעות העושר שנוצר. כך חשב דור ההורים וכך עליכם לחשוב.

ואם במשלים פתחנו, נסיים באחד נוסף, משל יהודי: איש עשיר ביקש להמחיש לבנו את מהות העושר. אמר לו: "קח זכוכית והבט דרכה". הבן ראה את אביו, את ביתם, את הסביבה והציבור. לאחר מכן, האב לקח צבע ומרח צד אחד של הזכוכית. הזכוכית הפכה למראה והבן ראה בה רק את עצמו. "העושר", אמר לו האב, "כמו הצבע על הזכוכית, עלול לגרום לנו לראות בעיקר את עצמנו ולא את הסובב אותנו".

הכותב הוא מנכ"ל אג'יו ניהול סיכוני והחלטות פיננסיות