"תודה רבה דפני, סתיו ואיציק"
תודה שהערתם אותנו והזכרתם לנו מה אנחנו צריכים לעשות. עשיתם את שלכם. עכשיו תורנו. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידה לחיסכון פנסיוני
תודה רבה לדפני ליף, תודה רבה לסתיו שפיר, תודה רבה לאיציק שמולי. תודה רבה לכם. עברית, כמו כל הלשונות, היא שפה לא מדויקת. המלים "תודה רבה לכם" יכולות לקבל משמעות לפי האינטונציה, לפי ההקשר, לפי המדבר ולפי השומעים. לכן, ראשית, תודה רבה במובן הפשוט והענייני. תודה על המחאה החברתית שחוללתם בקיץ האחרון, תודה שהערתם מנמנום ארוך את הישראלים העובדים ותורמים למשק, משרתים את המדינה ומשלמים מסים. תודה רבה. היינו זקוקים למרד הנעורים הזה למרות שהוא נראה נאיבי ומבולבל ולעתים אפילו מטריד.
שנית, תודה רבה לכם גם במשמעות של זהו זה, עשיתם את שלכם. בקיץ הייתם נפלאים. כשבא הסתיו, הלכתם לאיבוד. טעיתם ותעיתם. הגזמתם. התחלתם להחרים כל מה שזז במשק. הפחדתם גם חברות טובות והגונות, דחיתם בבוז את טרכטנברג. כך איבדתם חלק מהתמיכה הציבורית החיונית.
במקביל, כצפוי, פוליטיקאים ציניים קרקסו אתכם – משכו זמן, הקימו וועדה, מסמסו אתכם בכל מיני הסחות דעת וספינים. אתם לא צריכים להיות מאוכזבים מעצמכם – הפסדתם לקוסם הגדול מכולם, ביבי נתניהו, רב אמן בינלאומי בשש-בש פוליטי, מומחה לסחרירים, דוקטור ספין. אתם בחברה טובה, עם ברק אובמה, ניקולא סרקוזי וציפי לבני. רשימת המקורקסים ארוכה.
שלישית, יש אנשים שמוסיפים תודה רבה בנימה מרירה. הם מייחסים לכם את ההאטה במשק. האמת היא שהכלכלה הישראלית סופגת בחודשים האחרונים בעוצמה את השפעות האווירה הקודרת בשווקים הבינלאומיים. נכון שהמחאה תרמה לתחושה של פחד בחברות שחשו איום ישיר של חרם על המוצרים שלהן, והן מצדן הקטינו בבהלה את החשיפה והיקפי הפרסום. אכן, ענפים אחדים נפגעו, אבל אי אפשר להאשים את המחאה באחריות להאטה הכללית.
נכון גם שטייקונים מלאים מעצמם ומנכ"לים נפוחי אגו נעלמו לפתע מחיינו. אנשים שטבלו בהנאה באור הזרקורים הסתתרו במקלטים הבטוחים של הלשכות שלהם. על כך, דפני, סתיו, איציק, מגיעה לכם עוד תודה, אבל עם הערת אזהרה בצדה. תודה שהזכרתם להם ולנו שהם לא בני אלים. הייתם כאותו עבד ההולך אחרי מפקד רומי בצעדת הניצחון ולוחש על אזנו 'ממנטו מורי', זכור את המוות.
אפשר לקוות שהתזכורת הזו לא תישכח בפעם הבאה כשהם ירצו לחלק לעצמם שכר מופרז ואופציות על חשבון הציבור. אבל, בואו לא נשפוך את הטייקון עם האמבטיה ולא נשתק את המנכ"ל. טייקונים ומנכ"לים מבוהלים לא יועילו לנו. המשק הישראלי זקוק לחברות מצליחות ועסקים משגשגים.
המחאה של קיץ 2011 סיימה את שליחותה. תהיה נשמתה צרורה. אבל יש סיכוי לא רע שהמחאה הזו תזכה לגלגול נשמות. הישראלים החיים מפרי עמלם ומאמינים בדת העבודה, הישראלים המשרתים את המדינה ומשלמים מסים, הישראלים שנמאס להם להיות פראיירים של מיעוטים חסרי מעצורים, הישראלים האלה התעוררו בקיץ האחרון ולא יורדמו שוב בקלות.
אם מותר לדבר בלשון אנחנו. כן, אנחנו יכולים, עדיין לא מאוחר מדי, לנצח את הציניות של הפוליטיקאים הישנים, את השחיתות של סרסורי הכוח והכסף, את הבערות של הסיעות המעדיפות גלגולי עיניים על לימודי ליבה, את הבטלנות המסתתרת מאחורי התורה ואת החמדנות של מיעוט קיצוני שמסכן את כל האזור.
לכן נאמר תודה לדפני וסתיו ואיציק. תודה שהזכרתם לנו מה אנחנו יכולים להיות ומה אנחנו צריכים לעשות. עכשיו תורנו. ואם נעשה את זה – המדינה הזו תוכל להתבגר בכבוד.
