"המדינה צריכה לעזור לבני 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה"
אריה רוטנברג, מנכ"ל קלאב 50, בוועידה לחיסכון פנסיוני של "כלכליסט" ומגדל: "צריך לקבור את מושג הפנסיה, הוא חלף מן העולם"
"המדינה צריכה לעזור לבני 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה". כך אמר היום (ה') מנכ"ל קלאב 50 אריה רוטנברג בפאנל בנושא "כסף, אריכות חיים והגיל השלישי" בוועידה לחיסכון פנסיוני של "כלכליסט" ומגדל.
לדברי רוטנברג, "המסקנה של ההתכנסות היום היא אחת: צריך לקבור את מושג הפנסיה,
לדברי רוטנברג, "הגיבוי הרגולטורי והמיסויי צריך לאפשר לאדם שמתחיל לחסוך מגיל אפס לקבל החלטה מתי הוא פורש ואיך הוא פותח בקריירה חדשה. כפי שהמדינה עוזרת לאנשים צעירים, צריך לעזור גם לגילאי 50 פלוס לפתוח בקריירה שנייה. היום לאדם בגיל 50 ששולח קורות חיים אין סיכוי להתקבל לעבודה.
"מצד שני, הרבה מאוד אנשים מצליחים לפתח קריירה שנייה כעצמאים ויועצים. את הכוח האנושי האדיר הזה עם השכלה, ניסיון וקשרים צריך לתעל על ידי הכוונה באמצעות תוכנית הדומה לתוכנית ויסקונסין. המהלך הזה יכול לשמש כמנוף לקפיצת מדרגה במשק הישראלי. אם לא נעשה את זה, המדינה והביטוח הלאומי לא יצליחו לקיים בצורה מסודרת רמת חיים נאותה רק כתוצאה מהחיסכון הפנסיוני שנצבור". רוטנברג הוסיף כי פנה לראש הממשלה ולשר האוצר בבקשה לביטול המיסוי על אנשים הממשיכים לעבוד גם אחרי גיל הפרישה הקבוע בחוק.
מנכ"לית הביטוח הלאומי, אסתר דומיניסיני: "פעם חשבנו שהעולם שייך לצעירים, היום אנחנו למדים שהעולם שייך למבוגרים. הנושא מחייב התייחסות אדירה בהמון תחומים. אנחנו בוחנים את האיתנות הפיננסית העתידית של המוסד לביטוח לאומי כתוצאה מהשינויים האלה. חשוב מאוד לדאוג לפנסיה משום שהיום במדינת ישראל רק ל-41% מהמבוגרים יש חיסכון פנסיוני. שיעורי העוני בקרב קשישים הם 20.5% - אלו שיעורים מאוד גבוהים. צריך להיות שילוב של הביטוח הלאומי, חיסכון פנסיוני מעבודה והשאר חסכונות אישיים. אם לא כן, האנשים הללו יימצאו בצרות צרורות ויכלו את ימיהם בעוני".
בהתייחס לדבריו של רוטנברג ציינה דומיניסיני, כי "יש הרבה מאוד אנשים שאין כל סיבה בריאותית שיפרשו בגיל 62 (נשים) או 67 (גברים). אבל בישראל רק 11% מבני 65 פלוס משתתפים בשוק העבודה. יש להבין שלא יהיה בעתיד כוח עבודה מספיק במשק אם בני ה-50 פלוס לא יהיו בכוח העבודה".
יעקב וינשטיין, מנהל השקעות ראשי במגדל שוקי הון: "צריך לקבל החלטות ענייניות לגבי השקעות ללא קשר לגיל הלקוח. לא הייתי רוצה לכוון השקעות לבני 70 ו-80 רק באגרות חוב ממשלתיות. מנהלי ההשקעות במוסדות המתאימים צריכים לקבל החלטות נכונות מבלי להתחשב בפרישה ובגיל – לשנות את התפיסה מקצה לקצה. כשאתה עוסק במשהו שאתה אוהב אותו, כמו השקעות בעבורי, אין משמעות לגיל ואתה תמשיך לעסוק בו".
וינשטיין גם נתן תחזית: "ב-2011 הסיכון חוזר. בעולם ההשקעות אנחנו מזהים שלושה שלבים: שלב הפחד, שלב לקיחת הסיכון והשלב השלישי הוא שלב האופוריה שאחריו תמיד מתרחשת מפולת. אנחנו כרגע נכנסים לתקופה של לקיחת סיכונים נוספים, מעבר גדול יותר להשקעה במניות והקטנה של אגרות החוב הממשלתיות. עברנו למשחק באש: צריך להיות בפנים, להגדיל השקעות במניות אבל בזהירות גדולה כי זה משחק באש".
פרופ' קרלו שטרנגר, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב: "בגיל 50 אנחנו אמורים להיות במצב שבו יש לנו פחות אשליות על אודות מי אנחנו. וזה יתרון. כי אשליות הן לכאורה נחמדות, אבל הן גורמות לנו לדפוק את הראש בקיר במקום הלא נכון. אם יש לנו פחות אשליות, יש לנו יותר ידיעה עצמית אמיתית, ואז אנחנו יכולים להתכוונן למה שאנחנו באמת רוצים ומה שאנחנו באמת טובים בו. הגידול בתוחלת החיים מקשה על עיסוק במקצוע אחד לכל אורך החיים. כבר בשנות ה-40 צריכים להתחיל לחשוב מה יותר ויותר מעניין אותנו במה שאנחנו עוסקים ומה מעייף אותנו".
