תעשיית הפלסטיק: "אם לא אקבל סיוע, איאלץ להשתמש בכספי המשכנתה"

המשבר הכלכלי הוא הטלטלה השנייה שעובר העסק של דרור גמליאל בתוך שלוש שנים. עד ההתנתקות מרצועת עזה גמליאל חי בניסנית שברצועה, והפעיל בית דפוס ומפעל קטן לייצור אריזות ניילון במחסום ארז. עם הפינוי הוא עבר עם משפחתו לאתר הקרווילות בניצן, והעביר את העסק למושב משען, ליד אשקלון.

מהמשרד הקטן והמחסן הצמוד אליו משווק גמליאל מוצרי אריזה ועבודות דפוס, ו"בחודשים האחרונים ירד מחזור העסקים שלי ב־30% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הירידה בהזמנות מהלקוחות הגדולים מגיעה לפעמים ל־50%".

איך מתמודדים עם יובש שכזה?

"מקצצים. בארז היו לי שמונה עובדים, אחרי ההתנתקות ירדתי לשניים ועכשיו זה אני ועוד עובד אחד; עד לאחרונה העסקתי עובד נוסף, אבל נאלצתי לשלוח אותו הביתה. אני מנסה גם להרחיב את השיווק ולהגיע ללקוחות באזורים אחרים, במרכז ואפילו צפונה יותר.

"ניסיתי להיכנס לעוד תחומים, כי שיווק מאפשר גמישות מהסוג הזה. הבעיה היא שבשביל לעשות זאת צריך גב כלכלי, כלומר אשראי מאחד הבנקים או הספקים. גב כלכלי שכזה אין לי ואני לא יכול לקבל, כי רשומה לי הגבלת אשראי חמורה על העסק. וגם הגבלת האשראי הזו נרשמה כי הפסיקו לעבוד איתי, בין השאר בעקבות ההכרזה של אולמרט על סגירת מחסום ארז, עוד כשהוא כיהן כשר התמ"ת.

"ניסיתי לאחרונה לשווק עם אריזות הניילון גם מוצרי ניקיון, אבל כשהספקים בדקו אותי ב־BDI הם אמרו לי שאי אפשר לעבוד איתי על בסיס אשראי אלא רק על בסיס מזומן.

"פניתי לקרן קורת ולמט"י (מרכז טיפוח יזמות של משרד התמ"ת - מ"פ), כדי לקבל סיוע לעסקים בערבות מדינה, ונדחיתי על ידי כולם, לאור המצב שלי בעבר. פניתי גם למוקד חירום לעסקים במצוקה של להב, ארגון העסקים הקטנים והבינוניים, והם עוזרים לי לכוון את העסק. אם לא אקבל סיוע, איאלץ לקחת את הכסף שחסכתי לטובת משכנתה ולשים אותו בעסק".

לא יותר פשוט ללכת להיות שכיר?

"אני לא יכול, כי כך אשאר עם הרבה חובות וצריך לסגור אותם. כשכיר לא אוכל להחזיר. זה גם עניין של אופי: אני עצמאי מאז שאני מכיר את עצמי".