שיפוצים: "הטלפון פשוט לא מצלצל יותר"

"כבר שלושה חודשים שהטלפון פשוט לא מצלצל", אומר משה דסקל, שיפוצניק כבר 35 שנה. "מקבלן שיפוצים מבוקש שהטלפון שלו לא הפסיק לצלצל - לא פעם הייתי דוחה בשל כך עבודות - נהפכתי למובטל שיושב בבית".

דסקל, קבלן שיפוצים רשום, התמחה בעבר בעבודות מיוחדות - בתים לשימור, שיפוץ

"לא עבדתי אפילו יום אחד בתור רופא", הוא מעיד. 22 שנה עסק בשיקום ושיפוץ בתים עתיקים בפירנצה, ולפני 13 שנה חזר לישראל. הניסיון הייחודי שלו אפשר לו להיקלט כאן מהר, הוא עסק בעיקר בשיפוצים ייחודיים לעשירון העליון, והשם שלו עבר מפה לאוזן, ללא פרסום, בקרב תושבים בתל אביב ובשרון. "אני משקיע בחומרים הכי איכותיים בשוק, ולכן אני יקר ב־30% מהממוצע", מסביר דסקל.

הניסיון והאיכות לא עוזרים לו בימי המשבר. הפרויקט הגדול האחרון שלו הסתיים בדצמבר, ומאז עוסק דסקל בעבודות קטנות. "בחודשיים האחרונים התחלתי לבצע עבודות שבעבר העדפתי להימנע מהן, כמו תיקוני אינסטלציה פשוטים של פתיחת סתימות ותיקון פיצוצים בצנרת, וכעת אני מבצע שיפוץ קטן בדירה בחולון".

עם צמצום העבודה נאלץ דסקל לוותר על שניים מהעובדים שהעסיק בעבר, ונקלע לחובות. "הבעיה בארץ היא מוסר התשלומים הנמוך. כל עוד עבדתי העסק התגלגל, גם אם לא כולם שילמו לי בזמן. כעת, בגלל תשלומים שלא הגיעו אליי, צברתי חובות של25–30 אלף שקל לספקים. אני מוריד מחירים, אבל יש חבר'ה, שיפוצניקים לא רשומים, ששוברים את השוק. הם עובדים רק בשביל להוציא את היומית של 300–400 שקל, ולא מסתכלים על העתיד".

דסקל מנסה להישאר אופטימי: "בשבוע האחרון אני רואה ניצנים של התעוררות, ואני מקווה שהעניינים יסתדרו. אני כבר לא צעיר ואני לא רוצה לעבוד עם הידיים. אני רוצה לנהל, אולי לעבור לעבוד בתור מפקח על בנייה. זה מעייף אותי נפשית".