למה לא 70 מיליארד?
צ'ק פוינט הגיעה לשווייה הנוכחי אחרי 21 שנה. לניר צוק לקח 5 שנים להביא את פאלו אלטו לשווי דומה
- ותודה להאקרים: מספר שיא של לקוחות חדשים לפאלו אלטו ברבעון
- צ'ק פוינט תרכוש מניות של עצמה במיליארד דולר בשנה
- לצ'ק פוינט עדיין יש את האלי הורביץ שלה
אחת התעלומות המרתקות בעולם הטכנולוגיה
למעשה, צ'ק פוינט היא אחת התעלומות המרתקות בעולם הטכנולוגיה, שלעולם לא תיפתר, כי השאלה המרכזית שנשאלת סביבה תמיד היא "מה אם?". מה אם בראש החברה לא היה עומד הגאון שהמציא יחד עם שותפיו מריוס נכט ושלמה קרמר את כל שוק הפיירוול ומנהל אותה מאז ביד רמה, שיש מי שמכנים ריכוזית ושמרנית? אף שצ'ק פוינט נחשבת כבר במשך יותר מעשור לרווחית באופן חריג, ומייצרת תזרים מזומנים יציב שהביא את קופת המזומנים שלה בתום הרבעון השני לסכום דמיוני של כמעט 4 מיליארד דולר, החברה לא אוהבת להשתמש במזומנים אלה.
לא מעט משקיעים מתרחקים מהחברה דווקא בגלל שמרנות יתר זו שגורמת למזומנים שלה להעלות אבק, או שבמקרה הטוב לשמש לרכישה עצמית בלתי פוסקת של מניותיה. פעולה זו אמנם שקולה לחלוקת דיבידנד מבחינת בעלי המניות, אבל היא לא נתפסת כאמצעי מעודד צמיחה כפי שהיו מצפים מחברה בנאסד"ק.
ניר צוק צילום: ענר גרין המזומנים של צ'ק פוינט לא נותבו כמעט אף פעם להאצה אגרסיבית של צמיחה באמצעות רכישות, כפי שאוהבים בוול סטריט, פרט לרכישה של כמה חברות סטארט־אפ בסכומים זניחים יחסית לגודל קופת המזומנים שלה. מה שמחזק את הטיעון הזה הוא העובדה שצ'ק פוינט החלה לצמוח מהר יותר מבעבר מאז שתי הרכישות שביצעה בשלוש השנים האחרונות. אולי אילו היתה עושה רכישות גדולות יותר, היא כבר היתה יכולה להיות במקום אחר, כמו טבע שנסקה לשווי שוק של 70 מיליארד דולר בשיאה?
שני מקרי בוחן למסלול של יצירת ערך למשקיעים
אפשר להסתכל על צ'ק פוינט ועל טבע כשני מקרי בוחן לאסטרטגיה עסקית ולמסלול של יצירת ערך למשקיעים. בתחילת שנות האלפיים טבע עוד היתה רגע לפני מסע הרכישות הגדול שהפך אותה למפלצת הגנריקה, ואילו צ'ק פוינט כבר נחשבה להברקה ונסחרה בשווי גבוה יותר. בעשור שחלף מאז טבע השקיעה מיליארדים רבים ברכישות נועזות, צמחה במהירות, אך התרסקה כשהגזימה. שויד בחר בדרך ההפוכה, יש שיגידו משעממת ונטולת מהלכים דרמטיים, אך כתוצאה מכך גם נטולת אכזבות. השאלה עד כמה גבוה צ'ק פוינט יכולה להגיע תחת ניהולו, עדיין נותרת פתוחה.
