רגולטור במבחן

דורית סלינגר חטפה בשבועות האחרונים שתי מכות. את הראשונה הנחית עליה בית המשפט העליון, שאפשר, בניגוד לדעתה, לאי.די.בי לשעבד חלק ממניות החברה־הבת כלל ביטוח לטובת תשלום חובות. המכה השנייה הגיעה מכיוונה של השופטת המחוזית רות רונן, שלא נבהלה מהתחזיות האפוקליפטיות של סלינגר ואנשיה, ורמזה שהיא נוטה לאשר מתווה חלופי למכירת כלל ביטוח.

עד שהתקבלו ההחלטות המשפטיות הללו, השתדלו גורמים במערכת הפוליטית להדיר את רגליהם מעיסוק בהתנהלות סלינגר בכל הנוגע למכירת השליטה בחברות הביטוח הפניקס של יצחק תשובה וכלל ביטוח של אדוארדו אלשטיין. בכלל סלינגר התנהלה בסטנדרט כפול: היא

דרשה מאלשטיין למצוא קונה, אך בפועל עשתה הכל כדי לסלק מכאן כל רוכש פוטנציאלי סיני או מערבי.

אותה התנהלות הופיעה גם במכירת השליטה בהפניקס, שתשובה מבקש לבצע בהקדם גם בשל הוראות חוק הריכוזיות. סלינגר פגשה את המתעניינים בהפניקס, והתנהלה כאילו היא אוטוטו מאשרת את המכירה, אך גם הפעם בסוף סירבה. אט אט החלו גורמים במערכת הפיננסית לחשוד שסלינגר מיישמת אג׳נדה חדשה: פירוק גרעיני השליטה בחברות ביטוח.

רגולטור שמבקש לקדם מדיניות משלו אינו דבר חדש. זה אחד מתפקידיו. הבעיה היא שסלינגר לא רוצה גרעיני שליטה ומבחינתה, זו סיבה מספקת למנוע מכירת חבות ביטוח. למנות ועדה מקצועית שתבחן את הסוגיה? לבקש אישור מהכנסת כדי לשנות את החקיקה? לסלינגר זה נראה מיותר. ח״כ אלי כהן, ממקורביו של שר האוצר משה כחלון שממונה על סלינגר, זיהה את הסדק. המכתב של כהן, שבעברו היה המשנה למנכ״ל הכשרת הישוב, דורש להסדיר קריטריונים ברורים למכירת חברות הביטוח והוא כרטיס צהוב נוסף שסלינגר חוטפת מהרשות שמפקחת עליה. 

דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון הביטוח והחיסכון משרד האוצר צילום: נמרוד גליקמן