הקשר בין SPAC למלחמת הצעירים בוול סטריט

זה אולי לא ברור במבט ראשון, אבל יש קשר בולט בין בהלת גיוסי ה־SPAC ל"מלחמת הצעירים" שמתרחשת בימים אלה. שניהם ביטוי של כעס ותסכול משיטות העבודה המקובלות בוול סטריט, ש"חוטפת" כרגע בשתי החזיתות.

בעוד הצעירים מייצגים, בתיאור גס, את המלחמה של מיין סטריט - כלומר, הציבור הרחב והכלכלה האמיתית - בוול סטריט, מנפיקי הספאקים מייצגים את החזית של סיליקון ואלי בקליפורניה מול אנשי ההנפקות של ניו יורק.

טינת הסיליקון ואלי

אנשי סיליקון ואלי נוטרים כבר מזמן טינה לשיטת ההנפקות הנהוגה בניו יורק, שלטענתם דוחפת במכוון להנפקות בשווי נמוך, כדי לאפשר לגופים המוסדיים, המקורבים לבנקי ההשקעות שמובילים את ההנפקות, להרוויח. תסמיני השיטה הזו בלטו בשנים האחרונות, כאשר מניות של חברות טכנולוגיה טריות שהונפקו זינקו בעשרות אחוזים ביום המסחר הראשון.

בסיליקון ואלי לא אוהבים את העובדה שהחברות שהם מטפחים משאירות, לכאורה, כסף על השולחן, כלומר מגייסות פחות מכפי שיכלו, כדי להבטיח את ה־POP המיוחל, שגם בונה מוניטין לחתמים. הם רוצים מחד לקבל שווי גבוה יותר בהנפקה, כדי לאפשר מימוש מניות המשקיעים והמייסדים במסגרת הצעת מכר, שמלווה לעתים את ההנפקה, וגם כדי להזרים יותר כסף לחברות.

תחילה ניסו השליחים מקליפורניה לעשות דמוקרטיזציה של תהליכי ההנפקה באמצעות הנפקות ישירות, שבהן המניות נמכרות מיד לציבור, אולם אלה לא סיפקו את הסחורה ולא נרשמו הצלחות כבירות. ואז מישהו שנזכר ב־SPAC.

המכשיר הזה קיים כבר שנים, אבל בדומה לניחוחות קיצורי הדרך והכניסה בדלת האחורית, שמאפיינים את המיזוגים לשלד בורסאי בתל אביב, נתפסו גם הספאקים כאמצעי של קרנות השקעה פרטיות להיפטר מחברות ש"נתקעו" עמן יותר מדי זמן.

ב־2020 זכו הספאקים לניעור מפתיע, כשאחד הראשונים שזיהו את ההזדמנות היה ריצ'רד ברנסון, שהבין כי יהיה קשה להנפיק את חברת וירג'ין גלקטיק שלו לטיולי חלל בשיטה המסורתית, שכן מדובר לא סתם בחברת חלום, אלא כמעט במדע בדיוני - והכניס אותה ל־SPAC.

אחת הדמויות המרכזיות בתעשיית ה־SPAC הוא גם אחד ה"מבוגרים" שניצבים מאחורי צבא הצעירים בוול סטריט לצד אלון מאסק. קוראים לו צ'אמת פליהפיטיה (Chamath Palihapitiya), ועוד לפני שהחל בסדרת ציוצי טוויטר, התומכים בצבא רדיט המסתער על מניית גיימסטופ, הוא גם הספיק להנפיק בשנה האחרונה שש חברות SPAC, ובהן גם זו שקלטה את וירג'ין גלקטיק בשיא המפולת בניו יורק.

פליהפיטיה לא ממש מוכר בישראל, אבל בארה"ב היה עד לא מזמן דמות נערצת, בעיקר על יזמי הטכנולוגיה, אך באחרונה הוא מעורר דיונים לא בהכרח חיוביים. הוא התפרסם לראשונה כשנטש משרה בכירה בפייסבוק, שבה כיהן בתפקידים בכירים כמעט מרגע הקמתה, ובהמשך נהפך לאחד ממבקריה הקולניים.

במקביל הקים קרן הון סיכון בשם סושיאל קפיטל, אשר כנרמז בשמה לא מחפשת רק את הרווחים, אלא גם צדק חברתי. פליהפיטיה רכב היטב על התדמית הזו, ובימים אלה הוא אפילו מתמודד לתפקיד מושל קליפורניה.

צ'אמת פליהפיטיה. גם בספאק וגם תומך בצבא רדיט צילום: רויטרס

הספאקים מגמישים כללים

בינתיים נדמה כי הספאקים נהפכו למסלול מהיר של חברות הטכנולוגיה לוול סטריט, תוך שהם מגמישים את הכללים הלא כתובים שם. 

הם יכולים לגייס גם סכומים גבוהים מהמקובל בהנפקה רגילה, הם יכולים להחליט לפטור את בעלי המניות מתקופת נעילה של חצי שנה המקובלת ב־IPO רגיל, ובתשקיף מותר לחברה לפרסם תחזיות מספריות אופטימיות במיוחד שעל בסיסן מתבצע התמחור, גם אם לחברות אין הכנסות מהותיות או בכלל.

יעד אחד לא הושג, והוא מתן הגישה לציבור הרחב בהנפקות אלה, שכן עדיין עם רוכשי המניות בספאק נמנים בעיקר הגופים המוסדיים הרגילים, שמשתתפים גם בהנפקות שגרתיות.

אולם, נראה כי מלחמה בשתי חזיתות קשה גם לפליהפיטיה, ש"הסגיר" כי אחרי הכל הוא כאן בשביל הרווח המהיר, כאשר לאחר חסימת אפליקציית ההשקעות רובינהוד קרא למשקיעים הצעירים לאמץ את פלטפורמת המסחר של סטארט־אפ בשם SOFI.

במקרה לגמרי, נמצא הסטארט־אפ בעצם ימים אלה בתהליך מיזוג לתוך ספאק נוסף של פליהפיטיה. המהלך רק מסגיר כי גם אבירי הצדק מהסיליקון ואלי לא שונים בהרבה מהמעונבים בוול סטריט, ומרמז גם לכך שרוב הסיכויים הם שכללי המשחק של הכסף הגדול לא ישתנו, אלא רק שקומץ אנשים יישאר בסוף עם רווחים גדולים, בעוד קבוצה אחרת, כנראה גדולה הרבה יותר, תישאר עם הפסדים כואבים.