רשות ני"ע בארה"ב יוצאת לקרב נגד מטבע הקריפטו הרביעי בגודלו בעולם

בזמן שהראלי בביטקוין לא נרגע, והמטבע נסחר ביותר מ־30 אלף דולר, דווקא גורלו של המטבע הרביעי בגודלו בשוק - XRP, עשוי לעצב את העתיד של שוק המטבעות הקריפטוגרפים בשנים הקרובות.  

על הפרק ניצבת תביעה יוצאת דופן שהגישה רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) נגד החברה היוצרת והמנהלת של XRP, ריפל לאבס, המנכ"ל בראדלי גארלינגהאוס והיו"ר־מייסד כריס לארסן. התביעה שהוגשה ב־23 בדצמבר, יומו האחרון בתפקיד של יו"ר הרשות ג'יי קלייטון, הביאה לעצירת המסחר במטבע בבורסות בולטות בארה"ב, לצלילה מצטברת של 60% בשוויו ולמחיקת 50 מיליארד דולר משוק הקריפטו בתוך יומיים.

"ריפל מכרה את ה־XRP במידה נרחבת לשוק", צוין בכתב התביעה, "במיוחד לאנשים שלא היה להם 'שימוש' בו, ותיארה 'שימושים' פוטנציאליים אף שלא היו קיימים כאלה". אכן במידה נרחבת: לאורך שבע שנות קיומה מכרו בריפל 14.6 מיליארד מטבעות תמורת 1.38 מיליארד דולר, כדי לממן את פעילותה ולהעשיר את בכיריה בכ־600 מיליון דולר. הרשות הגישה תביעות דומות לפני כן, אך מעולם לא נגד חברה כה ותיקה וגדולה ומעולם לא גם ספציפית נגד בכיריה. הדיון הראשון בנושא מתוכנן ל־22 בפברואר.

יו"ר ריפל לאבס כריס לארסן והמנכ"ל בראדלי גארלינגהאוס צילומים:Youtube, בלומברג

תחילתו של הסיפור הזה ביולי 2017, אז רתח שוק ה־ICO (הנפקות המטבע הווירטואליים). בלחץ השיגעון הלא מווסת שחררה הרשות דו"ח מיוחד, שבו הזהירה לראשונה כי מטבעות וירטואליים שיונפקו ככלי גיוס הון למיזמים שונים עלולים להיחשב "חוזה השקעה". חוזה השקעה הוא סוג של נייר ערך, ולכן כפוף לחוקים ולכללים בהתאם. כיצד קובעים אם נכס או מטבע הוא "חוזה השקעה"? לכאן נכנסת מתודולוגיה מ־1946 המכונה "מבחן האווי". זה מגדיר נכס כנייר ערך אם אדם משקיע את כספו במיזם משותף ויש לו ציפייה סבירה לרווח בעקבות מאמציהם של מנהלי המיזם.

לא כמו כל מטבע קריפטו: ישנו גורם מנהל ומפיץ

ריפל לאבס הנפיקה את ה־XRP בשנת 2013. מאז ועד היום, נהנה המטבע מתדמית זוהרת של פרוטוקול תשלומים מהיר ויעיל, שבעיני אחדים אף עולה על זה של המטבע המוביל, הביטקוין. ריפל עצמה נחשבה לחברה מהפכנית עם מוצרים חדשניים בעולם הקריפטו. לפני התביעה, שווי שוק המטבעות שלה עמד על 22 מיליארד דולר ושווי החברה הוערך ב־10 מיליארד דולר. ההכנסות שלה מגיעות ממכירת מטבעות ומוצרים אחרים. בשונה מביטקוין ואת'ר, שני המטבעות הגדולים בשוק, ה־XRP נוצר, מופץ ומנוהל על ידי חברה רשומה (ריפל), יש שיגידו - מיזם שיתופי. זהו סגנון ניהול שונה ממטבעות קריפטוגרפים אחרים, שמופצים על גבי רשת מחשבים מבוזרת בלי גורם מארגן, מנהל או מפיץ. רק בשל הבדל זה, טוענים ב־SEC, המטבע צריך להיות מסווג כחוזה השקעה. 

כדי לחזק את הטענה הזו, הרשות מציינת בכתב התביעה שלה כי חברת ייעוץ משפטי בינלאומית ששכרה ריפל בשנת 2012 לצורך הערכת סיכונים, התריעה בפני ריפל ש־XRP יכולים להיות מסווגים כחוזה השקעה ולכן כניירות ערך. המייסד כריס לארסן אף השתמש בנימוק כזה כשהסביר לאדם שעבד עם החברה מדוע הוא לא יכול להעניק לו פיצויים בצורת מטבע. אף על פי כן, רשות ני"ע עצמה התייחסה באופן רשמי לנושא הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים רק חמש שנים מאוחר יותר.

שליטה בהיצע ובביקוש: הודעות חיוביות ומופעי יח"צ עם אשטון קוצ'ר

אם באמת המטבעות מייצגים סוג חדש של ני"ע, אז כל פעילותה של ריפל בשנים האחרונות הפרה באופן שיטתי את חוקי ני"ע. בין היתר ברשות מציינים את העובדה שהחברה לא טרחה מעולם לספק מידע למשקיעים (או רוכשי המטבעות), להוציא המידע הספציפי שרצו להזין בו את השוק. היא שלטה בהיצע והביקוש במטבעות, פעמים רבות בהזנת השוק בהודעות חיוביות או מופעי יח"צנות יוצאי דופן כמו הופעה של השחקן אשטון קוצ'ר בתוכנית של אלן דג'נרס. היא נקטה מה שבריפל עצמה כינו "טקטיקות מגבילות הספקה". היא גם ביצעה פעילויות לא חוקיות של מכירת מטבעות נרחבת כדי לגייס הון ולממן את פעולותיה, אף שלא היה "שימושיות" למטבע למרבית הרוכשים אותו. החברה ובכיריה גם לא בחרו בשקיפות כשמכרו מטבעות שלהם לשוק ככלי למימוש השקעה, שהכניסה לכיסים של לארסון וגארלינגאוס יותר מ־600 מיליון דולר - תופעה יוצאת דופן בעולם הקריפטו. הם גם לא דיווחו כשמכרו מיליוני מטבעות למשקיעים מוסדיים בהנחות שבין 4% ל־30% ממחיר השוק.

לא רק זאת, מציינים ברשות, השניים ניהלו את המערכת הלא־סימטרית הזו של ידע בזמן שהם מתגאים באחזקה משמעותית במטבעות - מבלי לספק את השקיפות הנדרשת בחוק לגבי שיעור אחזקתם ב"נייר". גישה מוחצנת זו, סביר להניח, יצרה את הציפיות של המחזיקים ב־XRP כי אותם מנהלים יתאמצו ויעשו ככל שביכולתם להעלות את ערך המטבע (לפי מבחן האווי).

אין מסגרת רגולטורית: הממשלה כבר קבעה שזה מטבע

אולם, ההנחה ש־XRP הוא נייר ערך ולא נכס אינה מבוססת על חוקים ברורים, או אפילו על נוהל רגולטורי מבוסס. היא נשענת על שורה של הוראות וכללים מצטברים שפרסמה הרשות בשלוש השנים האחרונות, כולם סובלים מפגם מובהק - היותם פתוחים לפרשנות. התביעה הנוכחית, במובנים רבים, היא ניסיון להתוות רגולציה הלכה למעשה על שוק, נכסים ומסחר שהמחוקקים בארה"ב לא פעלו להסדיר, ואפילו לא להבין.

עד כמה הרגולציה מבולבלת? ובכן, משרד המשפטים ומשרד האוצר האמריקאיים קבעו עוד בשנת 2015, בעת יישוב תביעה נגד ריפל, שה־XRP הוא מטבע. מאז מקיימת ריפל את הכללים למטבעות וירטואליים מול הגורמים האלה. כל הזמן הזה ה־SEC עמדה מנגד - באופן שקשה מאוד להסביר - ונתנה לחברה לפעול כפי שפעלה שבע שנים שלמות לפני שהחליטה להגיש כתב תביעה.

ההשתהות הזו של הרשות, לצד הגישות הסותרות בינה ובין שני משרדים חשובים של הזרוע המבצעת, מדגישים בבירור כי קיימת כאן בעיה אמיתית של מסגרת רגולטורית. באופן היסטורי, בארה"ב לא נהוג לבצע הסדרה רטרואקטיבית מסוג זה, במה שמכונה "דוקטרינת השאלות הגדולות". לפי עיקרון זה, במקרים יוצאי דופן שבהם יש עמימות סטטוטורית המעלה שאלות בעלות "חשיבות כלכלית ופוליטית", הרגולטורים צריכים להניח שהמחוקקים לא התכוונו להשאיר להם את כל חופש הפעולה לפתור את הנושא.

לא עומד במבחן: המחזיקים הם רק מחזיקים

בריפל לאבס בינתיים, טוענים, לא לגמרי ללא מידה של צדק, שאי אפשר לראות במטבעות שלהם חוזה השקעה. זאת משום שלא החברה או המטבעות עומדים במבחן האווי. מי שמחזיק במטבעות לא משתתף ברווחי ריפל. אין לו ציפייה לקבל חלק מהרווחים, אלא רק להחזיק במטבע והערך שהוא מייצג; אולי להרוויח מהשינוי בערכו שנקבע לפי השוק ולא כדרך לתאר את שווי ריפל עצמה, כמו שנייר ערך מייצג. לחילופין, המחזיקים במטבע עושים זאת כדי להשתמש בו, כי ל־XRP, מדגישים בריפל, יש דווקא שימושים רבים.

אם טענותיה של הרשות יתקבלו צפויה תגובת שרשרת בשוק המטבעות הקריפטוגרפיים כולו. תהיה לכך השפעה על סיווגי מטבעות ועל קיומם של מטבעות וירטואליים רבים שפועלים בדומה ל־XRP. "החלטת ה־SEC אינה נוגעת רק לריפל", מסר גארלינגהאוס, "מדובר במתקפה על תעשיית הקריפטו האמריקאית כולה. ה־SEC הכניס אי־ודאות גדולה לשוק בפעילותו - ופגע באופן פעיל בקהילה שעליה הוא אמור להגן".