התביעה שחושפת מקלטי מס והברחת נכסים של מוטי זיסר

עסקאות לגיטימיות או מכבסת כספים? יותר מארבע שנים אחרי מותו, ויותר מ־6 שנים אחרי קריסתה של אלביט הדמיה בהסדר חוב, פעולותיו של מוטי זיסר בחברות שהיו בשליטתו ממשיכות להכות גלים.

בכתב תביעה חריף שהגישו אלביט הדמיה ופלאזה סנטרס אן.וי לבית המשפט המחוזי בתל אביב נטען כי זיסר המנוח הבריח ערב קריסתו נכסים מהחברות שלו, בהם כספים ששימשו למימון הפעילות של בנו דוד זיסר. בכתב התביעה, על סך 60 מיליון שקל, שהוגש נגד דוד זיסר ואחרים, מאשימות אותו אלביט הדמיה ופלאזה סנטרס, בין היתר, במרמה, הונאה והוצאת כספים שלא כדין.

מוטי זיסר צילום: אוראל כהן

זיסר האב היה בעל השליטה באלביט הדמיה עד להסדר החוב שנערך ב־2014, וכיום קרן יורק (12%) ווליו בייס (6.8%) הן מבעלות המניות הגדולות בה. לצד זיסר הבן נתבעים גם פיליפ מאייר, איש עסקים ועו"ד שווצרי שהעניק לפי כתב התביעה לזיסר האב שירותים שונים, ואף היה שותפו על פי פרסומים אחרים, וכן נגד רן שטרקמן שהיה מנכ"ל אלביט הדמיה ופלאזה ושמעון יצחקי שהיה יו"ר אלביט הדמיה ודירקטור בפלאזה.

הסכם דמי התיווך הכפולים

כתב התביעה, שהוגש על ידי עורכי הדין מיכאל גינסבורג ועידן איידן ממשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק ושות', מגולל שורת אירועים סביב עסקת נדל"ן בארצות הברית. על פי כתב התביעה, אלביט הדמיה ופלאזה התקשרו באמצעות חברה־בת עם קרן הנדל"ן האמריקאית איסטגייט להסכם מיזם משותף לרכישת נדל"ן מסחרי בארה"ב שבמסגרתו נרכשו 48 נכסים במרכזי קניות. באוקטובר 2011, עם כניסתו של מוטי זיסר לקשיי נזילות שהובילו בהמשך לקריסתו ולהסדר החוב, החליט המיזם המשותף למכור את הנכסים, ולשם כך התקשר המיזם עם בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן בהסכם למתן שירותי תיווך.

על פי התביעה, בסמוך לכך, חרף קיומו של הסכם התיווך מול ג'יי.פי מורגן, התקשר זיסר האב בשמן של אלביט הדמיה ופלאזה בהסכם למתן שירותי תיווך עם חברה זרה ריקה בשם "לינסקרב" שהוקמה במקלט המס בליז בנובמבר 2011, חודש אחד בלבד קודם להשלמת עסקת מכירת הנכסים.

על פי ההסכם עם ליסנקרב, אלביט ופלאזה התחייבו לשלם לה עמלת תיווך בשיעור של 0.9% ממכירת הנדל"ן, וזאת לעומת עמלה של 0.5% שנקבעה עם ג'יי.פי מורגן שניהל בפועל את העסקה. אך בכך לא תם הדבר.

יום לאחר החתימה, נטען עם לינסקרב התקשרה זו בהסכם עם קרן נאמנות בשם מינסטרל, הרשומה בליכטנשטיין, שבו התחייבה מינסטרל לשאת בכל חובותיה של לינסקרב כלפי אלביט ופלאזה, וזאת עובר 0.88% מתמורת מכירת נכסי המיזם המשותף (98% מעמלת התיווך של לינסקרב). כתב התביעה מגלה עוד כי מינסטרל, שהנהנה היחיד ממנה היה מוטי זיסר, הוקמה 3 ימים אחרי שבנק הפועלים הזהיר את זיסר מפני פירעון מיידי של חוב כלפי הבנק. לזיסר האב היו באותה תקופה, באמצעות חברות פרטיות שלו, חובות של יותר מ־1.2 מיליארד שקל כלפי הפועלים.

עם השלמת מכירת הנכסים תמורת 1.428 מיליארד דולר, שילמו אלביט, פלאזה והשותפה האמריקאית 5.75 מיליון דולר לג'יי.פי מורגן כדמי תיווך בעסקה. במקביל שילמו אלביט הדמיה ופלאזה 13 מיליון דולר ללינסקרב, וזו האחרונה העבירה 12.7 מיליון דולר למינסטרל. לפי התביעה הכבפים הועברו ללינסקרב ולמינסטרל אף שלא היתה להן כל מעורבות במכירת הנכסים.

"מנגנון להבטחת נכסים"

"הסכם לינסקרב ומינסטרל נועד להוציא במרמה כספים מאלביט ופלאזה לטובת זיסר", נטען בתביעה, "זאת כאשר ברקע לכך עומדים חובותיו הכבדים של זיסר. הכספים הגיעו למינסטרל במרמה, הוברחו בסיוע פיליפ מאייר שניהל ותחזק עבור זיסר מנגנון להבטחת נכסים, ושימשו בסופו של יום למימון עסקי בנו של זיסר. הנתבעים, כל אחד לפי דרכו סייעו, במעשיהם ובמחדליהם, לביצוע מעשי ההונאה והמרמה החמורים כפי אלביט ופלאזה, ומשכך הם אחראים, יחד ולחוד, על פי דין להוצאת הכספים במרמה ולנזקים שנגרמו".

עו״ד רם ז׳אן מסר בשמו של דוד זיסר כי "הניסיון לשרבב את מר דוד זיסר לתביעה הוא מופרך וחסר בסיס. נגיב לדברים בפירוט בבית המשפט".