צחי נחמיאס מתקדם לשליטה; הבזבוזים של אי.די.בי נחשפים

חלומו של אדוארדו אלשטיין לחזור לשליטה בדסק"ש מתרחק, בעוד צחי נחמיאס ומגה אור מתקדמים משמעותית לקראת רכישת השליטה. לפי העסקה שנחשפה באתר "כלכליסט" ביום חמישי, הקבוצה של נחמיאס תרכוש את מניות השליטה (70%) בדסק"ש תמורת 950 מיליון שקל, והיא מקרבת את ההכרעה בתיק. גורם שירצה להגיש הצעה מתחרה יצטרך להציע 990 מיליון שקל לפחות. אל נחמיאס יצטרפו כנראה ביג הבורסאית, רמי אונגר וגורמים נוספים. 

בין המתעניינים על רכישת השליטה בדסק"ש נמצאים גם ג'ורג' חורש ורמי לוי, אחרי שעמיר בירם לא הצליח עד כה לגבש קבוצה לרכישה. רמי לוי ניהל עם אלשטיין מגעים להגשת הצעה משותפת, אבל נכון לעכשיו מגעים אלה לא צלחו, ולוי, באמצעות חברה פרטית שבבעלותו, מנהל מגעים מול גורמים נוספים, בהם יזם נדל"ן מדרום הארץ. גם קרן ברוש מנסה לארגן קבוצה נוספת שתתמודד על רכישת השליטה. ברוש מחזיקה באג"ח בשתי הסדרות הגדולות של אי.די.בי ומקווה להתמחרות שתעלה את ערך ההחזר עבור המחזיקים. אלשטיין עצמו חזר לארץ אבל ככל הנראה הוא לא יצליח להתמודד לבדו ומנסה לאתר שותף להגשת הצעה חדשה לרכישה.

צחי נחמיאס צילום: ורד פיצ׳רסקי

95 מיליון שקל ערבות

לפי הסיכום שנסגר בין כונסי מניות השליטה בדסק"ש, רענן קליר ואלון בנימיני, ומפרק אי.די.בי מטעם בית המשפט אופיר נאור, לבין הקבוצה בראשות מגה אור, אם דסק"ש תימכר לגורם אחר, תקבל מגה אור, שמלווה על ידי פלג פאר מווליו בייס, 15 מיליון שקל. מגה אור מהווה 24.9% מהקבוצה שגיבשה לרכישת השליטה בדסק"ש. מגה אור התחייבה להעמיד עד היום ערבויות של 95 מיליון שקל, 10% מסכום הרכישה, וערבויות נוספות של 47 מיליון שקל עד 4 בנובמבר, המועד האחרון שהציבו הכונסים לקבלת הצעות.

המחיר של מגה אור למניות המשועבדות לאג"ח י"ד של אי.די.בי משקף שווי של 1.357 מיליארד שקל לדסק"ש הנסחרת בשווי 1.08 מיליארד שקל. החוב כלפי בעלי אג"ח י"ד עומד על 900 מיליון שקל, כך ש־50 מיליון שקל נוספים יחולקו בין המחזיקים באג"ח ט', שאינה מובטחת כלל, לבין המחזיקים באג"ח ט"ו המובטחת במניות כלל ביטוח. המחזיקים בשתי סדרות אלה יישארו גם עם 12% נוספים ממניות דסק"ש ששועבדו עבור אי.די.בי. נחמיאס מתכוון להשתמש בקופת המזומנים של דסק"ש להחזר חוב של 2.2 מיליארד שקל מתוך 3.6 מיליארד למחזיקי האג"ח שלה, למכור את סלקום ואלרון תמורת 1.4 מיליארד שקל ולהישאר עם השליטה בנכסים ובניין ומהדרין.

הדיווח של אי.די.בי מיום חמישי חשף התנהלות מטרידה של אנשיו של אלשטיין מול אופיר נאור. בבקשה חסויה במעמד צד אחד שהגיש נאור לבית המשפט הוא ביקש לאפשר לו להעתיק חומרים ממחשבי אי.די.בי, ובמקביל להורות על איסור דיספוזיציה בנכסים.

לדברי נאור, הוא קיבל לידיו כונן קשיח שמכיל קובצי עבודה של אי.די.בי, אלא שלקבצים אלו לא צורפו תיבות דואר אלקטרוני של מנהלים ובעלי תפקידים בחברה, וכי נעשה סינון משמעותי של הנכסים שהועברו לידיו. השופט נענה לבקשה, אסר דיספוזיציה בנכסים ודרש תגובה דחופה מהחברה.

הבקשה חושפת תשלומים של מיליוני שקלים של החברה ליועצים, גם כשכבר היתה קרובה לחדלות פירעון. כך, למשל, משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן קיבל 700 אלף שקל לשנה עבור העבודה השוטפת ועוד 150 דולר לשעה עבור שירותים מיוחדים בתחום המסים, בעוד יועץ המס אלי מילמן נשכר תמורת 150 דולר לשעה. משרד עורכי הדין גרוס חודק קיבל 100 אלף שקל לחודש (1.2 מיליון שקל לשנה) כריטיינר, ובנוסף קיבל תשלום שעתי על הנפקות תשקיפים והסדרי חוב; חברת הייעוץ גיזה זינגר אבן קיבלה ריטיינר חודשי של 25 אלף דולר; מעריך השווי פרומתאוס נשכר תמורת 500 שקל לשעה; ואילו משרד צור תקשורת של רונן צור קיבל ריטיינר כולל של 35 אלף שקל לחודש, עבור אי.די.בי דסק"ש, לא כולל נכסים ובניין. המסמך חושף גם את שכרם של משה טרי, ששימש נאמן למניות כלל ביטוח ואשר קיבל 850 שקל לשעה.

עובדה מדהימה נוספת שנחשפת: אי.די.בי ממשיכה לשלם לקבוצת עזריאלי דמי שכירות עבור המשרדים הקודמים ששימשו את נוחי דנקנר, על החניות עבור המשרדים, דמי ניהול, ואפילו עבור שלושה מחסנים במגדלי עזריאלי בעלות של 45 אלף שקל לחודש. אי.די.בי חייבת לעזריאלי 236 אלף שקל דמי שכירות, ועד סוף מרץ הבא היא מחויבת לשלם 517 אלף שקל נוספים אם לא יימצא שוכר חלופי. משרדי אי.די.בי פתוח והחברה־האחות דסק"ש שוכנים באותה קומה בבניין ToHa בתל אביב, ומערכות המחשוב של שתי החברות פועלות יחד. הדבר מקשה העברת חומרים לנאור, שכוללים רק את אי.די.בי פתוח. נאור חושף גם הסכם מתן שירותים בידי דסק"ש לאי.די.בי תמורת 3.3 מיליון שקל לשנה.

ניסיון לסכל עבודת הנאמן

"מנכ"ל אי.די.בי היוצא אהרון קאופמן ומנכ"ל דסק"ש דורון כהן מסרבים לשתף פעולה עם הנאמן ולהעביר לו את החומרים החסרים בטענה שהגישה למסמכי החברה כוללת גישה אגבית למסמכי דסק"ש וחברות נוספות, ומשכך קיים ספק לגבי זכותו של הנאמן לקבל גישה למסמכים אלה לטענתם", ציין נאור בבקשה. נאור מביע חשד שסירובם של השניים נובע מרצונם למנוע ממנו, בתואנות שווא, גישה למסמכים וזאת כדי לסכל את יכולתו לבצע תפקידו ללא תלות בהם. "ההתנגדות עלולה לפגוע בעבודת הנאמן ובחברה", ציין נאור והוסיף כי דסק"ש וכהן שכרו לא פחות משלושה עורכי דין בכירים בזה אחר זה כדי להתנהל מולו. תחילה הם שכרו את אלקס הרטמן ממשרד ש. הורוביץ שהודיע לנאור כי הוא לא מייצג את החברה אלא מנסה לסייע לפתרון העניין.

לאחר שהועבר לו הכונן הפנימי פנה נאור לדסק"ש במכתב לקבל את מלוא המסמכים, ולא נענה, ולדבריו הדבר מנוגד לחוק חדלות פירעון. נאור טוען כי עצם הערבוב בין מסמכי שתי החברות מצביע על תרבות תאגידית קלוקלת של הקבוצה וכי מדובר במחדל חמור של מנהלי אי.די.בי שלא דאגו לשמור על מסמכיה והפכו אותה תלויה ברצונה הטוב של דסק"ש. וכאן מגיעה התמונה המטרידה יותר שמציג נאור. ב־2019 הוצאו מקופת אי.די.בי 30 מיליון שקל להוצאות הנהלה וכלליות. נאור מציין כי קאופמן וכהן הוצגו בפניו בידי חלק מהנושים כאנשי אמונו של אלשטיין, וכי היעדר המסמכים מונע ממנו גם לטפל בהמשך התקשרויות מול ספקי החברה.

מתכתובת שהציג נאור עולה כי דסק"ש השיבה לו שמפאת הדחיפות שבה ביקש את המסמכים, ייתכן שחלקם הוחמץ וכי הועברו לו גם מסמכים של דסק"ש שאותם הוא נדרש למחוק מיד. נאור כתב במייל לדורון כהן כי איש המחשבים של החברה ציין בפניו שלא יבצע דבר ללא אישורו של כהן, וכי כהן איננו מאשר. "אתה מכשיל אותי", כתב נאור לכהן, "העובדה שחסמת אותי מהווה הפרה של הוראות בית המשפט".

אלשטיין צילום: סיוון פרג'