המלחמה של אלשטיין על המעוז האחרון

אף שניסה בכל דרך להימנע מכך, אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה באי.די.בי פתוח ימצא את עצמו ביום חמישי הקרוב בבית המשפט. בעלי שתי סדרות אג"ח – ט' וט"ו – החליטו להעמיד את חובה של אי.די.בי כלפיהם לפירעון מיידי, וסדרה ט' פנתה כבר לפני החג לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה שזה יורה על פתיחת הליכים נגד החברה.  

עד מחר, יום שלישי, על אי.די.בי להגיב לבקשה של נציגות הסדרה, בראשות עופר גזית. הבקשה היא לפתיחת הליכים ומינוי נאמן שיקבל לידיו את כל הסמכויות שכיום מצויות בידי הדירקטוריון והנהלת החברה.

אדוארדו אלשטיין. הולך לאיבוד בין מנטליות ארגנטינאית, אמונה דתית משיחית וחצי תלות ברב פינטו צילום: עמית שעל

כלומר, לקחת את אי.די.בי מידיו של אלשטיין. גם בעלי אג"ח י"ד, שמיוצגים על ידי איציק עידן, צפויים לפנות בימים הקרובים לבית המשפט, לאחר שרוב המחזיקים הצביעו בעד העמדת החוב כלפיהם לפירעון מיידי. נסיונות להסכם צעידה משותפת של שתי הסדרות לבית המשפט נכשלו, וסדרה י"ד תפנה לבית המשפט ככל הנראה בנפרד. המשמעות היא שהסדרה תבקש למנות את נציגיה המשפטיים של סדרה י"ד, רענן קליר ואלון בנימיני, כמפרקים של דסק"ש, כאשר גם חגי אולמן, שהיה המפרק של אי.די.בי בתקופתו של נוחי דנקנר, מועמד לתפקיד.

לאי.די.בי חוב של 2 מיליארד שקל לשלוש סדרות האג"ח. סדרה י"ד (880 מיליון שקל) שמובטחת במניות השליטה (68%) של דסק"ש; סדרה ט"ו (250 מיליון שקל) שמובטחת ב־5% ממניות כלל ביטוח; ו־900 מיליון שקל לסדרה ט' שאיננה מובטחת, זאת בזמן שאי.די.בי פתוח סובלת משווי נכסי שלילי של יותר ממיליארד שקל. בסוף 2017 נפרדה אי.די.בי מדסק"ש במהלך מתחכם של אלשטיין שהפך את השתיים לחברות־אחיות בשליטת דולפין, כדי לעקוף את הוראות חוק הריכוזיות. עם זאת, מחזיקי האג"ח של אי.די.בי מחזיקים בשיעבוד ראשון ושני על מניות השליטה בדסק"ש.

אדוארדו אלשטיין הפציע לראשונה בשוק ההון הישראלי ב־2012, כמיליארדר יהודי די אלמוני ואחד מעשירי ארגנטינה. הוא פתח במו"מ עם נוחי דנקנר לשליטה משותפת בקבוצה המדממת, בעת שדנקנר גלש לעבר הסדר חוב וניסה להילחם על המשך השליטה באי.די.בי. בעיצומו של המהלך שינה אלשטיין את הסטטוס, הפר את הברית עם דנקנר, דרש שליטה ונפרד ממנו, ובסופו של דבר רכש את השליטה ממחזיקי האג"ח בהסדר החוב הראשון של אי.די.בי יחד עם מוטי בן־משה, בעסקה שהושלמה במאי 2014. אלשטיין נפרד מבן־משה שנה לאחר מכן, בסכסוך שנמשך עד היום. בן־משה חתך הפסד של 550 מיליון שקל, ואלשטיין המשיך עם ההשקעה, שהגיעה ל־2.5 מיליארד שקל, ללא מינוף, כשאת הסכום כולו הביא מההון העצמי שלו ושל אירסה, החברה־האם הארגנטינית שדרכה הוא שולט בכלל עסקיו בחו"ל ובישראל.  

נוחי דנקנר, דורית סלינגר ומוטי בן־משה. השותפים שנבגדו והממונה שלקחה לאלשטיין את כלל ביטוח צילומים: עמית שעל, בועז אופנהיים, אוראל כהן, דנה קופל

כאשר אי.די.בי פתוח עברה לידיו של אלשטיין היא שלטה באותו מועד בכלל ביטוח ובדסק"ש, שהחזיקה בנכסים רבים ומניבים בהם חברת הנדל"ן נכסים ובניין, רשת שופרסל וחברת התקשורת סלקום. מאז רכישת השליטה הצליח אלשטיין, כאמור, להעביר לידיו את דסק"ש בעסקת בעלי עניין מורכבת, ובהמשך ביצע עסקת בעלי עניין גם בנכסים ובניין. שתי עסקאות אלה אולי היטיבו איתו עסקית, אבל הפכו את בעלי האג"ח של אי.די. בי לשותפים אילמים שתלויים בקפריזות העסקיות שלו. יש המוכנים להישבע שהבור שאלשטיין נפל אליו נובע מקללת דנקנר ואולי גם בן־משה. אבל למרות זאת, אי אפשר שלא לחוש צביטה בלב באירוע הדרמטי שבו מגיעה החברה להסדר חוב נוסף. אלשטיין לא משך משכורת מהחברה שרכש ואי.די.בי פתוח לא חילקה בתקופתו דיבידנדים כלשהם. יתרה מכך, לאורך השנים השאיר אלשטיין את הניהול בחברות־הבנות בידי מנהלים שמונו בתקופתו של דנקנר. הוא היה בעל השליטה האולטימטיבי לכאורה. זה שהמוסדיים והמשקיעים בשוק ההון אמורים לחבק. כל ההשקעה של אלשטיין שימשה לפירעון החובות של אי.די.בי, כאשר החוב של 2 מיליארד שקל שנשאר הוא מחוב מקורי של 4.6 מיליארד שקל לבנקים ולמחזיקי אג"ח, שבאמצעותו נרכשה החברה על ידי דנקנר. אלשטיין הוא לא דנקנר ולא תשובה.

יותר טעויות ניהוליות מהישגים

אילו היתה התרבות הניהולית בחלק הראשון והמרכזי של אלשטיין באי.די.בי, מלווה גם בהחלטות עסקיות באותה רמה, אי.די.בי היתה במקום אחר היום. אלשטיין רשם הצלחה עסקית מרשימה בהבראת שופרסל שתחתיו שילשה את שוויה וכשידע גם לתרגם את ההאפסייד למזומן ומכר מניות ב־3 מיליארד שקל. אף שהשווי של שופרסל עלה מאז ב־20%, המימוש מהווה הישג. גם מכירה של 40% ממניות חברת האגרוכימיה אדמה ב־900 מיליון שקל היתה הישג. אבל היו לו יותר טעויות מהישגים. בסלקום הוא נמנע משינויים בניהול החברה והפסיד מיליארד שקל על ההשקעה עם הירידה בשווייה. השגיאה הגדולה ביותר היתה בכלל ביטוח. אלשטיין היה משוכנע שיקבל היתר שליטה בחברת הביטוח מידי הממונה על הביטוח דורית סלינגר. הוא התחמק ממכירת השליטה בחברה, כפי שהורתה לו סלינגר, אחרי שזו פסלה רוכשים סיניים, ולא קידם מכירה לגורמים אחרים מערביים כמו בן אשכנזי שביקשו לקנות. אלשטיין, אגב, טוען כי איש לא הציע לו צ'ק אמיתי על כלל ביטוח, כלומר שהמו"מ לא הגיע לשלבים מעשיים.

בסופו של דבר, במקום למכור את השליטה בכלל ביטוח עם פרמיית שליטה הוא אולץ למכור את מניותיה במנות של 5% בשוק, במחירי הפסד ובסופו של דבר נפרד מאחזקה של יותר מ־60% מחברת תמורת מחצית מהתמורה שיכול היה לקבל אם היה מוכר את השליטה. בין לבין הוא גם ביצע עם הבנקים עסקאות סוואפ במניות כלל ביטוח, עסקאות שרק העצימו את ההפסד שלו על האחזקה בעוד כמה מאות מיליוני שקלים.

גיל דויטש ורוני בירם. קרן ברוש,שמחזיקה בשתי סדרות אג"ח, היתה מעורבת בהפלת נוחי דנקנר צילומים: בועז אופנהיים, אוראל כהן

במהלך הזוי נוסף שבוצע במאי 2019, העניק אלשטיין לאייל לפידות, מקופת אי.די.בי פתוח, הלוואה של 118 מיליון שקל לרכישת 5% ממניות כלל ביטוח. מדובר בהלוואת נון ריקורס בתנאים חלומיים עבור לפידות, למרות שזה בינתיים מופסד על ההשקעה. אלשטיין גם פספס כמה הזדמנויות למכור את חברת ישראייר ב־65-60 מיליון דולר. יש הסבורים כי עשה זאת בעצת מקורבו הרב פינטו. כיום, בעיצומו של משבר הקורונה, ההצעות שמקבל אלשטיין לרכישת חברת התעופה הן של כ־100 מיליון שקל.

לא מצליח להיגמל מעסקאות בעלי עניין

עסקת גנדן תיירות שרקח נוחי דנקנר היתה מהגורמים המרכזיים שגרמו לביקורת הציבורית כלפיו ולנפילתו. אבל אלשטיין עקף את דנקנר בנושא עסקאות בעלי העניין, כשבסוף 2017, במהלך שנוי במחלוקת הפריד בעסקה כזו, כאמור, בין דסק"ש ואי.די.בי פתוח, הפך אותן מחברה־אם וחברה־בת לחברות־אחיות שנשלטות על ידי דולפין. במסגרת העסקה הועברה דסק"ש מידי אי.די.בי לדולפין ללא מזומן אלא באמצעות הלוואת מוכר, עסקה שהשאירה באי.די.בי את הסיכונים לירידת ערך דסק"ש. בהמשך ניסה לבצע שתי עסקאות בעלי עניין נוספות. האחת, ב־2019, היתה עסקה לרכישת הקרקע שעליה נמצא בניין הליפסטיק במנהטן על ידי נכסים ובניין, שבשליטת דסק"ש, תמורת 471 מיליון דולר. המוסדיים הצליחו לסכל את העסקה, ולפני חודש הודיעה אירסה כי היא מוותרת על זכויות החכירה של הבניין. בעסקה השנייה, שגם אותה טרפדו המוסדיים, ניסה אלשטיין למכור לנכסים ובניין את חלקה של אי.די.בי בפרויקט טיבולי הכושל בלאס־וגאס שאותו הן מחזיקות בשותפות. בין לבין רכשה דסק"ש אג"ח של אי.די.בי ב־100 מיליון שקל, ובנוסף, לפני חודש השתתפה נכסים ובניין בהנפקת המניות של נורסטאר ורכשה 12% מהמניות ב־90 מיליון שקל. רכישה זו שנעשתה כשאי.די.בי עצמה לא יכולה לעמוד בהחזר לנושיה, נתפסה כצעד של זלזול בנושים ועוררה כעס גדול מצידם.

כשאמונה משיחית פוגשת חשדנות

ככל שנקפו השנים והוא נדחק לפינה, רמס אלשטיין יותר ויותר את הממשל התאגידי ונורמות ההתנהלות בשוק ההון, באופן שקומם עליו עוד ועוד גורמים. לשיא הגיעו הדברים כשבמקום למנות מנכ"ל מקצועי בנכסים ובניין הוא מינה את עצמו ליו"ר ואת סאול זאנג שותפו ויועצה המשפטי של אירסה הוא מינה למנכ"ל. לאחר התפטרותו של שולם לפידות מתפקיד מנכ"ל אי.די.בי מינה אלשטיין את ערן סער במקומו, ופיטר אותו לאחר שזה התעקש על כללי ממשל תאגידי נוקשים. אלשטיין לא השכיל להביא מנכ"ל מנוסה משוק ההון והיום מנהל אהרון קאופן את אי.די.בי ודורון כהן, שהוא בעל נסיון פוליטי יותר, את דסק"ש.

נוחי דנקנר מינה את אמו ואחותו כדירקטורים באי.די.בי הרבה קודם, וגם כאן, אלשטיין חיקה אותו. את אחותו דיאנה אלשטיין דן, חברת קיבוץ ניר יצחק, הוא מינה כדירקטורית בנכסים ובניין, דסק"ש ושופרסל. את בעלה, נסטור דן, הגיס של אלשטיין, הוא מינה לדירקטור במהדרין ובאי.די.בי תיירות. גם את דניאל דרדיק, חברם של בני משפחתו מקיבוץ ניר יצחק הוא מינה לדירקטור במהדרין. על פניו, אין בעיה משפטית וטכנית במינויים, חוץ אולי מהעובדה שאלשטיין היה יכול למצוא גורמים עם יותר נסיון בתחומים המדוברים. אלשטיין נתקל בדח"צים לוחמניים דווקא באי.די.בי פתוח, בניגוד לדסק"ש. גיורא ענבר הצטרף לנושי אי.די.בי והוביל תביעה של החברה עצמה נגד דולפין ואלשטיין על אי־הזרמת 70 מיליון השקלים. תביעה זו עלולה להתברר מבחינתו של אלשטיין כסוג של גיים צ'נג'ר במאבקו המשפטי.

עסקת לפידות משקפת אולי את הבעיה הגדולה ביותר של אלשטיין — חוסר התאקלמות בשוק ההון הישראלי. גם היום, שש וחצי שנים אחרי ההשקעה הראשונה, אלשטיין הולך לאיבוד בין מנטליות ארגנטינאית, אמונה דתית משיחית שמלווה בחצי תלות ברב פינטו, וחשדנות עצומה כלפי הישראלים שסביבו. החשדנות הזו לא איפשרה לו לבנות כוורת מקומית חיונית שתאפשר לו ללמוד ולהתנהל בשוק המקומי. שוק רגולטורי בעל מאפיינים הפוכים מתרבות השמור לי ואשמור לך המאפיינית את עסקי ההון והשלטון בארגנטינה. כך נולדו גם עסקאות בעלי העניין שניסה להעביר ועוררו כעס. אם בארגנטינה אלשטיין הוא השריף שמצליח לדרוס את יריביו בקלות בדרך לפיסגה, בארץ הסיכוי שלו מול כרישי השוק שעטים בימים אלה על הטרף הוא אפסי.

הכרישים עטים על הנכסים של אי.די.בי

חלק מהותי מהנושים של אי.די.בי הם גופים מוסדיים, אבל מי שמוביל את המלחמה נגד אלשטיין היא קרן הגידור האגרסיבית ברוש, שהיתה שחקן מרכזי גם בהסדר החוב של דנקנר. ברוש הוקמה בידי גיל דויטש ורוני בירם, לשעבר המנכ"לים של בית ההשקעות אקסלנס, שהרימו את אקסלנס לרווחים אדירים כשהם נישאים בין היתר על דמי ניהול גבוהים שגבו קופות הגמל שלו. את הרווחים האלה הם ניצלו לאקזיט חלומי מהפניקס של יצחק תשובה, כשמכרו לה את אחזקתם באקסלנס ביותר מ־700 מיליון שקל. כשהיתה מחלוקת עם הפניקס שלפו השניים בבית המשפט תמלילים מהקלטה של פגישה שלהם עם נציגי תשובה והפניקס, שקרוב לוודאי נעשתה ביוזמתם. פרט זה הוא לא היחיד שמראה שמדובר בשניים שהם לא פראיירים, בלשון המעטה, אלא גורם אגרסיבי בשוק. בנוסף לברוש הקימו השניים את קרן שקד שמתמחה ברכישת חברות במשבר.

ברוש היא אחת המחזיקות הגדולות ביותר (10%) בסדרה ט', והיא מחזיקה גם ב־8% מסדרה י"ד, כשלצידה שלושת הגופים הגדולים, הראל, מיטב דש וילין לפידות. אחרי שהובילה את ההצבעה בסדרה ט' לפנייה להליכים משפטיים, הגיעה ברוש לאסיפת המחזיקים של סדרה י"ד וגם שם הובילה את הקו האגרסיבי. לדברי גורם מרכזי באחת הסדרות הגדולות, "מה שמעניין את ברוש זו סדרה ט'. שם הם מנסים לגרוף רווח משמעותי מכל אגורה נוספת שישלם אלשטיין. סדרה י"ד תיפרע ככל הנראה בערכה הפארי, כך שהמלחמה היא בסדרה ט'". נושא ניגוד העניינים בין שתי הסדרות איננו רלוונטי. חוק חדלות הפירעון החדש מנוגד לאינטרס של אלשטיין ומנטרל ניגודי עניינים בהצבעת סדרות שונות, כשהוא מחייב ספירה של כל מחזיק באשר הוא. בסדרה ט' ישנה קרן נוספת, קרן אלפא, שכמו ברוש גם היא מחזיקה ב־10% מהסדרה. קרן אלפא נוהגת בצורה מתונה יותר ונציגיה סבורים כי אפשר להגיע לפשרה עם אלשטיין סביב מחיר גבוה במעט מזה שהוא מציע, 35 אגורות לשקל, זאת כאשר האג"ח נסחרת במחיר של 30 אגורות וברוש ומחזיקים נוספים דורשים 55 אגורות לשקל.

לנתק את אלשטיין מקופות המזומנים

גורם אגרסיבי נוסף הוא בית ההשקעות פסגות, שהיה המתקומם הגדול נגד המשטר התאגידי באי.די.בי. פסגות, שמובל על ידי אוהד שריד, מעוניין שאלשטיין יתנתק מהחברה ותימנע ממנו האפשרות לנצל את קופות המזומנים – 2.5 מיליארד שקל בדסק"ש ו־2 מיליארד שקל בנכסים ובניין – להרפתקאות נוספות. בסדרה י"ד הצביע המוסדי הגדול ביותר, הראל (15%) שמיוצג בידי יוני שר, נגד העמדת החוב לפירעון מיידי, זאת בנימוק שההצעה של אלשטיין מבטיחה החזר גבוה יחסית, של 400 מיליון שקל במזומן וחצי מיליארד שקל דחוי ל־2026, שספק אם יתקבל בפירוק. אלשטיין גם הציע פיקדון של 100 מיליון שקל שיחולט במקרה שההסדר לא ימומש.

להראל הצטרפו מחזיקים קטנים בלבד. המוסדיים מאוכזבים בעיקר מהעובדה שאלשטיין וקרן דולפין נסוגו מההתחייבות להזרים 70 מיליון שקל לחברה ב־2 בספטמבר. זו היתה הפעם הראשונה שאלשטיין לא עמד בהתחייבותו למחזיקים בישראל. וזה היה גם קו פרשת המים שהוביל למשבר אמון מהותי.

אלשטיין יתקשה לעמוד מול שני טיעונים מרכזיים של המחזיקים בסדרה ט', הטיעון הראשון הוא שההזרמה של 400 מיליון שקל שהוא מציע לסדרה י"ד כוללת 140 מיליון שקל שהוא מחויב להזרים לחברה בשנה הקרובה, ואשר אמורים להתחלק בין שלוש הסדרות. הטיעון השני הוא שלסדרה ט' יש שעבוד שני על מניות השליטה בדסק"ש. אם השליטה תימכר במחיר גבוה יותר מהחוב לסדרה יד', סדרה ט' היא זו שאמורה לקבל את היתרה. בהצעת ההסדר שלו אלשטיין מנטרל את המחזיקים בסדרה ט' מזכות זו ונוטל את היתרה לעצמו. סדרה ט' תגיע גם מצויידת בחוות דעת מקצועית של פרופ' עודד שריג שלפיה דסק"ש שווה הרבה יותר.

המחזיקים מודעים לסיכון שהם לוקחים במהלך שאמור להוביל להליך תחרותי שבו תימכר השליטה בדסק"ש למרבה במחיר. המחיר שיוצע עלול להיות נמוך יותר מזה שמציע אלשטיין. אלשטיין, בכל אופן, ויתר על הנכסים של אי.די.בי, מניות כלל ביטוח, ישראייר מודיעין והיתר. הוא מתמקד במלחמה על דסק"ש. את המלחמה הזו הוא ינהל כשהשותפים שלו, צאנג ואחיו אלחנדרו, לא בטוחים אם ישראל שווה את המלחמה, וטוענים שהמלחמה הזו צריכה להיות על ארגנטינה דווקא. אלשטיין שנמצא כבר בדרך לאבד את 2.5 מיליארד השקלים שהשקיע, סבור אחרת. אחרי חצי שנה בארץ הוא טס לארגנטינה לפגוש את משפחתו, ואחרי החגים הוא יחזור כשהמלחמה בעיצומה.