כלל והפניקס מייקרות את ההלוואות על ההשתלמות, מנורה מנצלת אותן לשימור

חברות הביטוח כלל והפניקס הודיעו באחרונה על ייקור הריביות לחוסכים המבקשים ליטול הלוואות על חשבון קרנות ההשתלמות. ההלוואות על חשבון החסכונות הפנסיוניים היו כלי שסייע לחברות הגמל והפנסיה למנוע מחוסכים למשוך את הכספים הנזילים.בימים כתיקונם מדובר בהלוואות בטוחות: הכסף שבקרן משמש כבטוחה ונלקח מרווח ביטחון, כך שלא ניתן ללוות יותר מ־80% מהכסף שנחסך. אך בעת ירידות בשווקים, הבטוחה נשחקת. ההלוואות הללו ניתנות מכספי חוסכים אחרים, והריבית המשולמת מהווה חלק מהתשואה לחוסכים, בדיוק כמו כל השקעה. ברגע שנפתחות הזדמנויות השקעה מעניינות בשוק, ההלוואות הללו הופכות למשקולת: מנהל ההשקעות של הקרן לא יכול להנזיל את הכסף כפי שיכול היה לו היה שוכב בפיקדון או במק"מ.

ועדות ההשקעה של כלל והפניקס דרשו לייקר ריביות משתי סיבות. ראשית, הנפילות בשוק זימנו לכספי החוסכים הזדמנויות השקעה אטרקטיביות יותר מהלוואות לעמיתים בריבית אפס. שנית, הסיכון של אי־החזר ההלוואה גדל בצל הקיצוצים במשק.

כלל ביטוח, למשל, אפשרה בעבר לקבל מקרנות ההשתלמות שלה הלוואה בריבית של פריים פחות 0.5% (ריבית הפריים עומדת על 1.75%), כלומר ריבית נוחה מאוד. החברה העלתה את הריבית לפריים פלוס 1% ביחס להלוואות על חשבון קרנות השתלמות נזילות (שבהן הכסף ניתן למשיכה בתום שש שנות הפקדה). הריבית על הלוואת כספים לא נזילים מקופות גמל עומדת על פריים בתוספת 1.35%. הריבית על נטילת הלוואה על חשבון קרנות הפנסיה (עד 30% מהכספים) היא קבועה צמודה של 2.75% או קבועה של 3.5%. גם בהפניקס ביצעו ייקור דומה בריביות של 1.5%-1%.

כלל הוסיפה מגבלות להלוואה: היעדר חובות פתוחים בהלוואות ותקרת הלוואה של 500 אלף שקל בקרן ההשתלמות. כלל היתה מהגופים שנכוו מהמינופים של כספי ההשתלמות ערב המשבר. סוכני ביטוח פיתו חוסכים ליטול הלוואות על חשבון ההשתלמות ולהשקיע אותן במוצרי חיסכון אחרים של חברות ביטוח, כמו פוליסות חיסכון פיננסיות או קופות גמל להשקעה. כפי שנחשף ב"כלכליסט", כלל פנתה לאחרונה ללווים שביצעו מינופים אלה והמליצה להם לפרוע חלק מההלוואה כדי להימנע ממצב שכספי הבטוחה בקרן ההשתלמות יהיו נמוכים מגובה ההלוואה, וכלל תחלט אותם.

בהלוואות על חשבון קרנות ההשתלמות יש מן ניגוד העניינים. מצד אחד, כספי עמיתים ניתנים כהלוואה, ומנהל ההשקעות מבקש להשיג להם את תשואה מיטבית. מצד שני, זהו כלי של מנהלי החברות למנוע משיכת הכספים ופגיעה בדמי הניהול. כלל והפניקס, אם כן, פעלו לטובת החוסכים כשייקרו ריביות על ההלוואות, אף שהמהלך פוגע בצורכי הנזילות של החוסך שרצה הלוואה ועלול להיאלץ למשוך כסף מהקרן.

חברת ביטוח אחרת דווקא מינפה את ההלוואות לשיווק עצמי. מנורה מבטחים הודיעה כי תעניק הלוואות של עד 10,000 שקל לעמיתיה בקרנות ההשתלמות ללא ריבית לשנה. החוסכים בקרן יקבלו על ההלוואות הללו ריבית פריים, שחברת הביטוח תספוג. במנורה, כמו ביתר חברות הגמל, חוששים שהחוסכים ימשכו את הכסף הנזיל בקרנות. משכך יש לחברות אינטרס לסבסד ריבית ליתר החוסכים לשנה, ובלבד שלא ימשכו את הכסף. אך לא בטוח שמדובר בהשקעה הכי טובה לכספי העמיתים. השאלה הגדולה היא מדוע רשות שוק ההון לא מגדירה פרמטרים לנטילת הלוואות על חשבון כספי החוסכים. אם המטרה של מנהל השקעות היא להשיא תשואה לחוסכים, לא בטוח שנכון להכניס לתמונה שיקולים זרים של שימור לקוחות. 

מימין: מנכ"ל כלל ביטוח יורם נווה ומנכ"ל הפניקס אייל בן סימון צילום: דן לב, אסנת קרסנסקי