פיטורי ערן סער רומזים שאלשטיין ויתר על אי.די.בי

משברים קשים גורמים לאירועים מרתקים להיבלע בתוך הרעש הכולל. אירוע כזה, בעייתי, היה פיטוריו של ערן סער מתפקיד מנכ"ל דיסקונט השקעות שלשום בלילה. בעשר בערב דיווחה דסק"ש על סיום כהונתו של סער ועל מינוי מנכ"ל חדש, דורון כהן.

סער נכנס טכנית לתפקיד רק בדצמבר 2019, ועוזב למעשה בלי לחתום אפילו על דו"ח רבעוני. הוא היה המום מהמלך וקרא עליו באתר מאיה כדיווח לבורסה. לפני כחצי שנה הוא מונה למנכ"ל דסק"ש ואי.די.בי פתוח.

ערן סער צילום: אוראל כהן

סער, שכיהן קודם לכן כמנכ"ל ישראמקו, מונה במקומו של שולם לפידות שעזב. אלשטיין לא הסתיר את התלהבותו מהמינוי ואמר אז כי "סער מביא עימו עשרות שנים של ניסיון במגזר הפרטי והציבורי. אנו מאמינים כי יכולת הניהול שהוכיח במהלך תפקידיו הרבים והניסיון שצבר יסייעו לקבוצה לעמוד בפני האתגרים ולמנף את פעילותה העסקית".

אלא שההתלהבות הזו נעלמה השבוע. אלשטיין נחת בארץ ביום חמישי האחרון, הופיע במשרדי אי.די.בי במגדל TOHA וקיים טקס לראש חודש אדר. סער עמד במרחק מסוים מהבוס שהחל לשיר "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ולא ממש התחבר לאירוע.

אלשטיין, שהשקיע עד היום מעל 3 מיליארד שקל באי.די.בי, לא הצליח להבריא את החברה ורק דירדר אותה. אי.די.בי בעלת שווי נכסי נקי שלילי של מעל 800 מיליון שקל והקרקע בוערת מתחת לרגליה עם חוב בהיקף של יותר מ־2 מיליארד שקל לנושיה. הדח"צים של החברה, בראשות גיורא ענבר, מתחילים לדחוק את אלשטיין ולדרוש ממנו הזרמות כספים בהיקפים גדולים. אי.די.בי אמורה לפרוע 11 מיליון שקל לסידרה יד' בסוף החודש ו־18 מיליון שקל לחברה הבת ישראייר. כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", הדח"צים דורשים הזרמה של 40 מיליון שקל, על חשבון הזכות שלהם לדרוש מאלשטיין סכום של עד קרוב ל־300 מיליון שקל, שאותה קיבלו במסגרת העסקה שבה אי.די.בי פתוח ודסק"ש הפכו לחברות אחיות.

דורון כהן צילום: מיקי אלון

דסק"ש היא חברת השקעות, המחזיקה במניות שופרסל (26.2%) ושולטת בסלקום (47.7%) ובחברת הנדל"ן נכסים ובניין (68.8%) החברה נסחרת בשווי 390 מיליון שקל בלבד, אחרי שרק לפני חודש נסחרה בשווי מיליארד. אגרות החוב של החברה (סדרות ו' ו־י') נסחרו לפי תשואה שנתית לפדיון של 17%. אג"ח ט' הלא־מובטחת של אי.די.בי נסחרת בתשואה של 150%, שמשקפת תספורת עמוקה.

אלא שאלשטיין לא יכול להזרים יותר. ארגנטינה בה נמצא מרכז עסקיו, התרסקה כלכלית עוד לפני הופעת הקורונה. בתרבות הארגנטינית, המנכ"ל בעיקר במצבי משבר, חייב להיות מחויב ולויאלי באופן מוחלט לבעלים, קרי אלשטיין, אך סער לא היה במקום הזה. המנכ"ל העוזב הוא יוצא רשות ני"ע, זהיר מאד במעשיו ולא שיתף פעולה עם שורת צעדים שאלשטיין ביקש להוביל. בין הצעדים: חידוש יוזמת עסקת בעלי העניין לרכישת בניין הליפסטיק בידי נכסים ובניין מידי אירסה של אלשטיין.

הקרע החל בפרסום מכתב של הדח"צ גיורא ענבר

הקרע בין אלשטיין למנכ"לו התחיל במכתב ששלח גיורא ענבר לאלשטיין, בו ביקש למלא את הסעיף בשטר הנאמנות של ההלוואה של דולפין לאי.די.בי פתוח ולהעמיד 300 מיליון שקל לטובת אי.די.בי. סער הוביל החלטה לפרסם את המכתב במאיה, שלושה ימים אחרי שנשלח, למרות שבאי.די.בי היו שסברו שאין צורך לפרסם את כולו. משמעות המכתב היא סוף דרכה של אי.די.בי פתוח כחברה עצמאית ואלשטיין חש שעמדתו של סער נועדה לפגוע בו.

השלב הבא היה ניסיון של אלשטיין לחלק דיבידנד של 40-50 מיליון שקל בדסק"ש, שיועלה מנכסים ובניין ויחולק הלאה. אי.די.בי אמורה לקבל את מרבית הסכום במקרה כזה. סער, שמשמש כמנכ"ל שתי החברות סירב. הוא טען שחברה עם חוב של 3.7 מיליארד שקל ואג"ח שנסחרות בתשואת זבל, לא יכולה לחלק דיבידנדים.

אלשטיין לא אהב את ההתנהלות של סער וחש כי אינו מגלה כלפיו את המחויבות הנדרשת. הוא קרא לו שלשום בצהריים והציע לו להתפטר מתפקיד מנכ"ל דסק"ש. סער סירב ויצא מהחדר. בערב ראה את הדיווח במאיה על עזיבתו ומינויו של כהן והיה המום. "זו בריונות מטורפת. לא ביקשתי בכלל לסיים את הכהונה", אמר למקורביו.

סער פנה אתמול לקבל ייעוץ משפטי חיצוני ושיגר מכתב לדירקטורים בדסק"ש, שבו טען כי לא קראו לו לשמוע את מה שיש לו להגיד לפני ההחלטה על עזיבתו, לא ניתנה לו הודעה מוקדמת וההחלטה התקבלה מעכשיו לעכשיו. הוא טען עוד כי ההחלטה לא התקבלה בתום לב ונבעה בעיקר מהעובדה שהוא עצר בגופו את הדיבידנד שעמדה דסק"ש לחלק. כעת, הדירקטוריון של דסק"ש יאשר כנראה את הדיבידנד. אלשטיין חש כי מדובר בסכום לא מהותי עבור דסק"ש, שבקופתה מיליארד שקל. גורמים שונים אמרו לו שהתוכנית של סער היא להישאר כמנכ"ל אי.די.בי גם תחת מחזיקי האג"ח שיטלו את השליטה בחברה, ולשחזר את המהלך של דודו זבידה בכלכלית ירושלים. במקרה ההוא, זבידה נשאר ללא בעל שליטה לאחר שאליעזר פישמן איבד את החברה, והפך אותה למעשה לחברה שנשלטת על ידי מנהליה ושאף מצליחה לשגשג.

מה שמעניין הוא שכרגע סער נשאר בתפקיד מנכ"ל אי.די.בי פיתוח. הוא זה שאמור יהיה לעמוד היום מול מחזיקי שלוש סדרות אג"ח באסיפות שלהם נגד החברה ולענות על השאלות הקשות בעקבות המכתב של ענבר, שטען שאי.די.בי בסביבת חדלות פירעון. המהלך של אלשטיין מבהיר סופית: הוא החליט ללכת להסדר חוב באי.די.בי כנראה גם במחיר של איבוד החברה ולהשאיר לעצמו את השליטה בדסק"ש, שכוללת את הנכסים הטובים יחסית.

בכל מקרה ההתנהלות של אלשטיין ודסק"ש וגם של אי.די.בי, רחוקה מלהיות סמל לממשל תאגידי תקין. אלשטיין ידע תמיד ללכת על הגבול האפור כשבעלי המקצוע בחברה מתיישרים לפי רצונותיו ורצונו של סאול זאנג, היועץ המשפטי של אירסה, שמחזיק עמו בחלק קטן מאי.די.בי.

כהן אמור להיות נוח יותר לאלשטיין

המנכ"ל החדש שבחר אלשטיין, דורון כהן אמור להיות נוח יותר מבחינתו של אלשטיין כבעל שליטה. למרות ההצהרות שפיזרו בסביבת אלשטיין על הרזומה של כהן, שמילא תפקידים בכירים במגזר העסקי, הרי שמדובר במנהל די אפור, שלא עמד במבחנים משמעותיים במגזר העסקי. כהן כיהן כמנכ"ל משרד האוצר וכמנהל רשות החברות הממשלתיות בתחילת העשור הקודם. הוא שימש יו"ר מיזם הסיבים האופטיים IBC והיה שותף להקמת קרן האשראי הצרכני קרדיטו.

אלשטיין מכיר את דורון כהן היטב. במהלך רכישת השליטה באי.די.בי על ידו וע"י מוטי בן משה ב־2014, הביאו הנאמנים מטעם בית המשפט אייל גבאי וחגי אולמן את כהן כדירקטור. כהן התחבב במהירות על אלשטיין וכשבן משה ניסה להוביל מהלך של חלוקת דיבידנד אגרסיבי של 600 מיליון שקל בדסק"ש, ואלשטיין התנגד היה כהן בין הדירקטורים שטירפדו את המהלך. בן משה לא שכח זאת ובהזדמנות הראשונה הוביל מהלך להוצאת כהן מהדירקטוריון, בטענה כי אין צורך בדירקטורים מטעם הנאמנים. מאז, בן משה עזב את אי.די.בי ואלשטיין שקל למנות את כהן כמנכ"ל החברה. אבל פרק הזמן שנדרש כצינון מאז עזב את הדירקטוריון לא איפשר זאת ובמקומו מונה גיל שרון, שמינויו טורפד.

כהן אגב, גילה אקטיביזם ב־IDO גרופ, כשלפני חודש וחצי התפטר יחד עם מחצית מהדירקטוריון לאור פעולות אגרסיביות של בעלת השליטה החדשה אדלר הגרמנית.