מכלכלת שפע לכלכלת מחסור: אופטימיות זעירה בדרך לתחתית

לפני עשרה ימים נכנסתי לבידוד. השמש זרחה, ואני חייתי בדמוקרטיה מערבית עם כלכלת שפע. כשחזרתי לעולם החיצון, ביום שישי האחרון, גיליתי כי מעבר לגשם שהחל לרדת ישראל חיה בכלכלת מחסור, והתחושה הכללית היא של מדינה על סף עוצר כללי נוסח משטרים פחות דמוקרטיים. המדפים בסופרמרקטים חצי ריקים, הקצב השכונתי החליט על מכסה של קילו שניצלים לקונה, והתור הארוך מחוץ לחנותו הזכיר לי את הילדות ברוסיה.

וכדרכם של זיכרונות, הם מציתים מיד את ההרגלים הישנים שטבועים עמוק־בתת מודע: לקנות גם מה שלא ממש אוהבים לאכול, רק כדי שיהיה בבית? לבקש מבעלי לעשות עוד סבב ניסיון להשגת שניצלים? לשאול מתי צפויה להגיע סחורה טרייה, כדי שנוכל לתזמן "מארב" מבעוד מועד?

השוואות לגרפים של מפולת 1929

השינוי שחל בתוך שבוע אחד במיקרוקוסמוס של כל ישראלי משקף היטב גם את מה שקרה בתוך פחות מחודש בבורסות העולם. מאופוריה מתמשכת, שהופרעה רק לעתים בידי טיפוסים פסימיים, שדיברו על האטה וזכו להתעלמות מהולה בגיחוך, עבר העולם לפסימיות קיצונית. כמו שאוהבים לומר בוול סטריט: "המניות עולות למעלה במדרגות, אבל יורדות במעלית". ועכשיו, לפתע, כל הסטטיסטיקות האפוקליפטיות הן שממקדות את תשומת הלב, והגרפים שמככבים הם אלה שמשווים את תנועת המדדים בניו יורק היום מול אלה של משבר 1929.

האופטימיים הם עכשיו אלה שמוקצים מחמת מיאוס, והדובים מועכים את השוורים. הפעם הירידה במעלית היא גם מהירה מבעבר, בשל טכנולוגיות שהעבירו חלק גדול מהמסחר לאלגוריתמים נטולי סנטימנטים, הפועלים כמעט ללא מגע יד אדם.

אבל דווקא עכשיו יש מקום לאופטימיות זהירה — ראשית, כי הניסיון באסיה מראה כי אפשר להשתלט על הקורונה, ושנית, כי בכלכלה הגדולה והחשובה בעולם, ארה"ב, הבינו סוף סוף שקורונה אינה פייק ניוז. אבל זה לא אומר שלא יהיה רע הרבה יותר לפני שיהיה טוב יותר. כל הסימנים מעידים על כך שלפחות חלקים מארה"ב — ובראשם ניו יורק וסיאטל — נמצאים על עקומת התפשטות קורונה הדומה לזו שבאיטליה, ולכן סביר להניח כי הפגיעה הכלכלית, שתתבטא בשיתוק אזורים שלמים, תהיה עוצמתית מזו המורגשת כיום. אבל הטיפול יצא לדרך, ואם יש משהו שאמריקאים יודעים לעשות טוב, זה להביא את כל מה שנדרש לטיפול במשברים. יש מי שהשוו את האירועים האחרונים, במידה רבה של צדק, לכניסתה המאוחרת של ארה"ב למלחמת העולם השנייה, תוך שהיא נותנת לאירופה לשקוע עמוק בבוץ לפני ההתערבות המסיבית.

ארה"ב איבדה הרבה זמן יקר כתוצאה מהתכחשותו של הנשיא דונלד טראמפ לחומרת המצב — התכחשות שהיתה האיום המרכזי על כלכלת העולם. הירידות שנרשמו בוול סטריט עד יום רביעי האחרון שיקפו, למעשה, רק חלק מחששות המשקיעים. רק ביום חמישי — שהיה אחד הימים הקשים בהיסטוריה של הבורסות האמריקאיות — חלחלה בקרב המשקיעים שם הפנמה של עוצמת המשבר, בשילוב הבנה כי הקברניט בבית הלבן הוא, כנראה, לא האיש המתאים ביותר לתפקיד.

אבל גם העליות הנדירות בעוצמתן, שנרשמו ביום שישי, אינן מצב בריא. הן רק מלמדות על רמת חוסר הוודאות ואובדן העצות בקרב שחקני השוק, ולכן אין לראות בהן צפירת הרגעה או שינוי כיוון. זו עדיין לא התחתית. למרות הירידה המטאורית במדדים, יש לזכור כי כרגע מדד S&P 500 נמוך ב־29% מהשיא שרשם ב־19 בפברואר, כאשר קורונה היתה עוד בגדר הבעיה הרחוקה אי שם בסין. לשם השוואה, ב־2008 איבד המדד 57% מהשיא עד התחתית, והתפוצצות בועת הטכנולוגיה לפני 20 שנה גרמה לירידה של 49% בו.

בשבועות הקרובים יתבררו ממדי ההדבקה בארה"ב, ואפשר להעריך בזהירות שאם הקורונה תכה חזק בניו יורק, הרגולטור האמריקאי עשוי אפילו להחליט על הפסקת מסחר זמנית בבורסה. ב־2001 נסגרה וול סטריט לשישה ימים, לאחר אסון התאומים, במהלך חסר תקדים. לא מן הנמנע, כי בשבועות הקרובים נגלה שאנחנו במצב "מלחמה" דומה.

שינוי הכיוון בשווקים יורגש רק כאשר התנודות יהיו מתונות הרבה יותר מעכשיו, ללא המאניה־דפרסיה שמאפיינת את החודש האחרון. השינוי יורגש כאשר אפיקי ההשקעה יחזרו לאיזון המוכר וההגיוני, כמו, למשל, עליות במניות במקביל לירידה במחיר הזהב, ולא ירידות גורפות בכל האפיקים כפי שקרה באחרונה — כאשר ברור שהפאניקה מבריחה את הציבור למזומן.

השבוע הפדרל ריזרב צפוי להחליט על הפחתה חדה בריבית בארה"ב, שוב לכיוון של אפס, בנוסף לטריליון דולר שהוא כבר הזרים למערכת הפיננסית כדי להבטיח נזילות. זה יהיה בגדר הצעד המתבקש, אך לא בהכרח יהיה לו אפקט מיידי בבורסות. המהלך הזה כבר צופה פני עתיד, לתקופת הפוסט־קורונה, כאשר העסקים המשותקים כעת יתחילו לחזור לפעילות ויזדקקו למימון כדי להתרומם.

אך מה שיהיה חשוב מההחלטה עצמה הוא הנאום של ג'רום פאוול. יו"ר הבנק המרכזי, שסופג גידופים בלתי פוסקים בטוויטר של טראמפ, חייב לנצל את ההזדמנות ולהוכיח כי הוא כאן המבוגר האחראי — נוסח יושבי הראש שליוו את המשברים הגדולים בשווקים, כמו אלן גרינספאן ובן ברננקי. התרחיש שאסור לפאוול לחזור עליו הוא נאומו הלא מאורגן והלא ממוקד של טראמפ בליל 11 במרץ, שרק זרע בהלה גדולה יותר בקרב הציבור. הרושם תוקן אך מעט ביום שישי האחרון, הודות להכרזה על חבילת התמריצים הכלכליים למשק במסגרת הכרזת מצב חירום בארה"ב.

צילום: איי אף פי

אגירת המזון עוד עשויה לחולל צמיחה

יש שתי שאלות חשובות שהמשקיעים צריכים לשאול את עצמם: כמה מהירה תהיה, לדעתם, ההתאוששות לכשתגיע? ומהם הסקטורים או המניות הספציפיות שנפגעו יתר על המידה בבהלת המימוש? הירידות, שנובעות מכך שהציבור בעולם כולו בורח מהמניות, פגעו הפעם גם בסקטורים הדפנסיביים, כגון מניות התרופות שירדו. אחת היחידות ששורדת בינתיים מבלי להיפגע היא מניית ענקית התרופות גיליאד (Gilead), שהתרופה הניסיונית שלה רמדסביר (Remdesivir) מראה יעילות בחולים שפיתחו תסמינים קשים של קורונה.

ירידות נרשמו גם במניות של חברות טכנולוגיה כמו זום (Zoom), סלאק (Slack) ואוקטה (Okta), שכולן נהנות מהמעבר המסיבי לעבודה מרחוק, מגמה שכנראה תיהפך לחלק מהתרבות הארגונית גם לאחר שמשבר הקורונה יהיה דף בספרי ההיסטוריה. אפילו מניות של ענקיות קמעונאות כמו וולמארט נמצאות בתשואה שלילית בסיכום החודשי, חרף ההתנפלות על מדפיהן, שעשויה לשפר את תוצאותיהן. מוחמד אל־עריאן, אחד הכלכלנים הנחשבים בארה"ב, אפילו העריך בסוף השבוע שאגירת המזון ההיסטרית של האמריקאים עשויה עוד לאפשר לכלכלה להציג צמיחה ברבעון הראשון של 2020, לפני שתשקע במיתון ברבעון השני.

מי שיש לו פחות סיבות לאופטימיות הוא, ככל הנראה, טראמפ עצמו, שדווקא רגע לפני בחירות לכהונה השנייה צופה בקריסה של כל מה שהוא דוגל בו — ממשקל היתר לביצועי הבורסה ועד להקטנת תפקידה של המדינה בחיי אזרחיה. העליות, שניזונו לא מעט מפמפומי הטוויטר שלו, איבדו אוויר מהר מאוד, כאשר במקביל זוכה לחיזוק התפיסה של הדמוקרטים, אפילו הקיצוניים שבהם, כי יש מערכות שאסור להשאירן רק ליד הנעלמה, וחייבות להיות ציבוריות ונגישות לכל — כמו מערכת הבריאות.