ההודעה הטכנית של גזית גלוב מעידה על מהפכה בשוק

מההודעה עולה כי עלות השכר למנכ"ל כצמן תהיה עד 6.8 מיליון שקל בשנה; המשנה למנכ"ל יקבל עד 5.6 מיליון שקל; והסמנכ"לים - עד 3.25 מיליון שקל. הסכומים האלה לא כוללים הוצאות ותנאי פרישה.

מה דעתך על מניית ג'י סיטי:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

ההחלטה של חברת הנדל"ן המניב לפרסם את תקרת השכר נשמעת אולי טכנית. בפועל היא צעד נוסף במגמת ריסון שכר הבכירים שתופסת תאוצה בשוק ההון בשנים האחרונות. "ההחלטה של גזית גלוב לפרסם את תקרת השכר לבכיריה מעידה שהיא מבינה לאן שוק ההון הולך בנוגע לתגמול בכירים", אומר גורם המכיר היטב את סוגיית תוכניות התגמול בחברות.

חיים כצמן יו"ר גזית גלוב צילום: Agaton Strom

1: הדור מתחלף, ואיתו נורמות השכר

"אין היום כמעט נטייה של 'תפוס כפי יכולתך' בשכר הבכירים", אומר גורם מגוף מוסדי בכיר. בשנים האחרונות התערבה הרגולציה בכל הקשור לשכר בכירים. תיקון 16 ותיקון 20 לחוק החברות, שנקבעו בתחילת העשור הקודם, סימנו את הכיוון והפכו את הליך האישור לשקוף ומנומק יותר. ההתערבות האגרסיבית יותר היתה במגזר הפיננסים, שבו נקבע חוק המגביל את שכרם ל־3-2.5 מיליון שקל ועד פי 35 ממקבל השכר הנמוך בחברה.

חוק שכר הבכירים היה שנוי במחלוקת ועורר לא מעט סערות. במערכת הפיננסית טענו שהחוק אגרסיבי מדי ויביא לבריחת מנהלים. ואכן, לא מעט מנהלים בגופים פיננסים בחרו למצוא לעצמם כיסא חדש וחופשי ממגבלות. ראשון הפורשים היה מנהל בכיר בבנק לאומי, דני צידון, שהצהיר בגלוי שהחוק הוביל לעזיבתו. אחריו נפרד רביב צולר מביטוח ישיר לטובת כיל, רקפת רוסק־עמינח הלכה לעשות לביתה וגם לילך אשר־טופילסקי עברה מניהול בנק דיסקונט לקרן פימי. מנהלים אחרים עזבו, בעיקר לעולם קרנות ההשקעה הלא מפוקח.

ייתכן ויש בחוק עיוותים, כמו קביעת אותה תקרת שכר בגופים קטנים וגדולים, אולם הוא גם השפיע לטובה בנוגע למודעות להוגנות בשכר. במובן מסוים הוא חלחל גם ליתר החברות הציבוריות. חברות ריאליות מתקשות לאשר חבילות תגמול מופרזות של יותר מ־10 מיליון שקל, כשמולן עומדים בנקים המנהלים מאות מיליארדי שקלים ומנהלים מקבלים שכר בעלות של 3.5 מיליון שקל.

אמנם הפערים בין השכר במגזר הפיננסי לריאלי עדיין גבוהים, והגמישות במתן השכר בחברות הציבוריות גבוהה משמעותית, אבל בשנים האחרונות הפערים הצטמצמו. גם אם הם לא יודו בכך, התקרה שקיימת במגזר הפיננסי יוצרת למנהליה דיסוננס בבואם לאשר שכר למנהלי החברות הציבוריות. הרי אם המנכ"ל שלהם מרוויח 3 מיליון שקל, מדוע לאשר שכר גבוה פי שלושה למי שמנהל חברה ציבורית קטנה?

נוסף על כך, בשנים האחרונות מתחלף דור של מנהלים בחברות הציבוריות. מנהלים ותיקים שהתרגלו לקבל חבילות תגמול נדיבות, דוגמת אבי לוי במליסרון, מצאו את דרכם החוצה. במקומם הגיע מנכ"ל חדש וגם הזדמנות חדשה - לעדכן תוכניות תגמול מתונות לעומת קודמותיהן. עדיין קיימות בשוק ההון חבילות שכר חריגות, כמו אופציות בשווי עשרות מיליוני שקלים שקיבל אייל לפידות משיכון ובינוי בשנה שעברה. אלא שמחזות מסוג זה הופכים לנדירים יותר ויותר.

2: יותר השוואות, יותר יועצים

בעלי השליטה בחברות הציבוריות מבינים את הלך הרוח וכבר גיבשו, לא רשמית, טווחי עלויות שכר מקובלות. אלה מושפעים מהשכר המקובל בחברות בשווי שוק ומכירות דומה.

בשנים האחרונות החלו לצמוח חברות ייעוץ המתמחות בבניית תוכניות תגמול. אחד הכלים המרכזיים שמשמשים אותן בבניית תוכנית שכזו הוא השוואה למצב המקובל בענף שבו פועלת החברה, או לבעלי תפקידים דומים בחברות בסדר גודל דומה לשלה.

גם גזית גלוב הציגה את תוכנית התגמול שבנתה לה חברת הייעוץ קומפויז'ן. זו כוללת השוואה לשכר בחברות נדל"ן בסדר גודל דומה: 200%-50% משווי השוק שלה, 7.75 מיליארד שקל. עלות שכר המנכ"לים ב־11 החברות שנבדקו עמדה ברוב המקרים על 6-4 מיליון שקל בשנה.

3: האופציות עושות הבדל משמעותי

אין ספק שפרסום תקרת מדיניות התגמול משפרת את השקיפות ומכניסה סטנדרטיזציה לשכר הבכירים. אך היא אינה משקפת את המציאות במלואה. חלק משמעותי מחבילת התגמול לבכירים טמון באופציות שהם מקבלים.

יש כללים חשבונאיים לגבי אופן חישוב שווי האופציות והצגתו, אלא שבפועל, השווי בעת מימושן יכול להיות גבוה דרמטית מהשווי המצוין בדו"חות, וזאת כתוצאה מעלייה שחלה במניה.

במגזר הפיננסי הבכירים לרוב לא מקבלים תגמול הוני, ולכן עלות השכר המצוינת בדו"חות הכספיים היא גם כמעט תמיד העלות בפועל. עם זאת, קורה שהאופציות מצויות מחוץ לכסף, ואז עלות השכר המתקבלת בפועל תהיה נמוכה מהתקרה שפורסמה.

4: המוסדיים עשויים להקשיח עמדות

כיום חלק גדול מהגופים המוסדיים מצביעים על תוכניות התגמול בהתאם להמלצותיה של חברת הייעוץ אנטרופי. בצל אי־הוודאות הרגולטורית, החליטו באנטרופי לצאת בחודשים הקרובים מתחום הייעוץ לאסיפות כלליות. ההחלטה הזו של אנטרופי משאירה חלק מהגופים המוסדיים שנשענים על המלצותיה לגבש חוות דעת בעצמם.

גורמים בשוק ההון מעריכים שכשהמוסדיים יצטרכו לדון ולאשר את תוכניות התגמול בלי להסתמך על המילה של אנטרופי, הם יהיו קשוחים למדי. זאת במיוחד לאור הפערים בתוכניות התגמול בין המגזר הפיננסי, שממנו מגיעים המוסדיים, לבין החברות הציבוריות. בהתחשב בכך, ייתכן שהפיחות הזוחל בשכר הבכירים עדיין לא בשיאו.