ההכרעה של ברקת - כפל דמי הניהול לא ישתנה בשנתיים הקרובות

המגבלה מושתת על מנהלי חסכונות ארוכי הטווח של הציבור. ב־2014 הגבילה רשות שוק ההון לראשונה את היכולת של מנהלי הפנסיה לגלגל על החוסכים עלויות ניהול נוספות, מעבר לדמי הניהול השוטפים שלהם. מדובר בהוצאות של רכישת ניהול השקעות מקצועי מצדדים שלישיים, כמו מנהלי קרנות נאמנות, מנהלי קרנות השקעה וגידור – בעיקר בהשקעות בחו"ל. הטענה של מנהלי הפנסיה בנוגע להשקעות בחו"ל היא שהיכולת שלהם לבצע ניתוח עצמאי של ההשקעות הוא מוגבל. ברשות שוק ההון הגבילו אז את כפל דמי הניהול ל־0.25% בלבד לכל היותר. כך, למשל, אם דמי הניהול של הלקוח בקופת גמל עמדו על 0.5%, ניתן היה לגבות ממנו בשנה עד 0.25% יותר עבור רכישת ניהול השקעות חיצוני.

משה ברקת צילום: דוברות האוצר

הטענה של הגופים המוסדיים היא כי דרך ניהול השקעות חיצוני בקרנות השקעה וקרנות נאמנות למשל, הם משיגים תשואה גבוהה יותר עבור הלקוחות למול החלופה של ניהול השקעות עצמאי או השקעה בתעודת סל. אלא שברשות שוק ההון נטען, בעת שעמדה בראשה דורית סלינגר, כי אין שום הוכחה אמפירית לכך. בנוסף, טענו ברשות כי למוסדיים נוח לגלגל את ניהול ההשקעות למנהלים חיצוניים וכך להשקיע פחות באנשי השקעות מתוך החברה שעולים יותר. בנוסף, טענו ברשות כי החברות לא התמקחו מאוד על דמי הניהול מול מנהלי ההשקעות החיצוניים, שכן ממילא מי ששילם את המחיר היו החוסכים. הגבלת דמי הניהול ל־0.25% אמורה היתה לעודד סלקטיביות גדולה יותר מצד מנהלי הפנסיה ומיקוח על דמי הניהול.

בחודשים האחרונים ביצעו ברקת והצוות שלו עבודה פנימית, בסיוע גורם שהכין עבודת דוקטורט אקדמאית בנושא, כדי לנסות ולהבין האם השקעה במנהלים חיצוניים באמת מייצרת תשואה עודפת שמצדיקה את כפל דמי הניהול. ממצאי העבודה הם שלאורך השנים הניבו השקעות במנהלי השקעות חיצוניים תשואה עודפת על השקעה במדד הייחוס הרלוונטי.