ניצחון לשמרנים בבריטניה עשוי להתחיל מגמה עולמית של הרחבה פיסקאלית

ביום חמישי, 12 בדצמבר, הציבור הבריטי צפוי לצאת לבחירות בפעם השלישית בארבע שנים. הרקע לבחירות אלו הוא קידום תוכנית הברקזיט שתקועה בתוך הביצה הפוליטית כבר שלוש שנים.

מצד אחד, השמרנים תומכים בברקזיט, ויש קולות מסוימים בתוך המפלגה שאפילו תומכים בברקזיט קשה, כלומר לסיים את השותפות עם האיחוד האירופי בלי הסכם מסודר ו"נסתדר כבר". מצד שני, במפלגת הלייבור מתנגדים לברקזיט ועדיין רוצים לייצג את רצון הבוחרים במשאל העם.

הדרך שלהם להתמודד עם המצב הזה היא ללכת למשאל עם נוסף, אם ייבחרו. נכון לכתיבת שורות אלו, על פי הסקרים, השמרנים צפויים לזכות ב־39%-37% מהקולות בעוד הלייבור צפויים לזכות ב־29%-27% מהקולות.

השוק כבר מתמחר את ניצחון השמרנים

אמנם ניתן לחשוב שההובלה של השמרנים בסקרים משמעותית מספיק כדי להתחיל להתכונן ליום שאחרי, אבל חודש הוא נצח במונחי פוליטיקה אנגלית וכנראה שהכל עוד פתוח. ואם זה לא מספיק, קולות רבים יותר אינם מובילים בהכרח ליותר מושבים בבית הנבחרים הבריטי. בבחירות של 2017 נוספו למפלגה השמרנית 5% מקולות הבוחרים לעומת הבחירות של 2015, בעוד המפלגה קיבלה 13 מושבים פחות.

זאת משום שהבחירות בבריטניה כוללות הצבעה ישירה לנציג אזורי. מעבר לתוצאות הסקרים, השוק מתמחר הן את ניצחון השמרנים והן הגעה לעסקת ברקזיט מסודרת.

כשהוכרזו ההבנות בין הממלכה המאוחדת לאיחוד האירופי, שער הליש"ט קפץ מ־1.22 דולר לליש"ט לכיוון 1.3 דולר לליש"ט. ייתכן שנראה אפילו זינוק לכיוון מחירים שקדמו להצבעה המקורית על הברקזיט, כלומר ל־1.4 דולר לליש"ט.

המפלגה השמרנית תמכה באופן מסורתי בגישה מצמצמת להוצאה ממשלתית. אבל נראה שרוחות של שינוי נושבות במפלגה. במרץ 2019 שר האוצר פיליפ המונד טען שיש לשמור רזרבות תקציביות להתמודדות עם ברקזיט קשה. המונד החליט להפחית את ההוצאה הממשלתית השנתית ב־26 מיליארד ליש"ט, פחות מיעד הוצאה גירעוני של 2%.

אותו יעד הנו מספר אשר אינו קבוע בשום חוק, אלא תוצאה של משמעת עצמית של המפלגה השמרנית. זאת כאשר בעבר הפערים בין המפלגות היו גבוהים משמעותית, ויעד ההוצאה של השמרנים היה נמוך משמעותית מזה של מפלגת הלייבור.

והנה, שר האוצר הנוכחי סג'יד ג'ביד כבר התחייב להגדיל את ההוצאה הגירעונית ב־13 מיליארד ליש"ט, מחצית מהחיסכון השנתי המתוכנן ל־2019.

למעשה, מחקר של Resolution Foundation (קרן עצמאית שהוקמה במטרה לצמצם את הפגיעה בבעלי הכנסות נמוכות ובמעמד הביניים) מראה שיעד ההוצאות של המפלגה השמרנית עומד על 42%-41% מהתמ"ג בתוך חמש שנים, בעוד תוכניות מפלגת הלייבור עומדות על כ־43% הוצאות מהתמ"ג בתוך חמש שנים. זאת לעומת 37% לפני המשבר העולמי של 2008 או יעד של 44% בשנות השישים של המאה הקודמת, כאשר הממשלה היתה גדולה הרבה יותר.

השווקים הפיננסיים הגלובליים תולים את תקוותם בממשלות שיתחילו להוציא כספים ולהמריץ את הכלכלה העולמית. משקלה של בריטניה בשוקי ההון והחוב העולמיים אינו גדול, אבל שינוי ביחס למדיניות הפיסקאלית בממלכה יכול לאותת למדינות העולם שהגיע הזמן לצאת ממדיניות צנע למדיניות פיסקאלית מרחיבה והוצאות ממשלתיות מוגדלות.

התממשות האופציה הזו - ניצחון של גורף השמרנים בבחירות והעברת תקציב מרחיב - יכולה לגרום לשני לחצים שונים באותו כיוון בשוקי החוב העולמיים. הלחצים הדפלציוניים, מחד, יכולים לשנות כיוון ולהפוך ללחצים אינפלציוניים מאידך, זאת משום שדפלציה נובעת מירידה חדה בצריכה פרטית, ממשלתית או עסקית.

בעלי הכסף המלווים רודפים אחרי הלווים

ברגע שממשלות אירופיות נוספות ילכו בעקבות הממלכה המאוחדת, תהיה דרישה למשאבים, כוח אדם ועוד. דרישה מוגברת יוצרת אינפלציה שקובעי המדיניות כמהים לה. הלחץ השני שיכול להיווצר הוא על ריביות. הממלכה המאוחדת, כמו כל שאר ממשלות העולם, מנפיקה איגרות חוב לצורך מימון הוצאות ציבוריות. כשאין ביקוש לכסף, הריביות צונחות משום שבעלי הכסף, המלווים, רודפים אחרי הלווים.

בשנים האחרונות לא ראינו פעילות יתר של לווים, והריביות צנחו עד כדי ריביות שליליות בחלקים נרחבים בעולם. תוכניות ממשלתיות מרחיבות יכולות להכניס ביקוש לכסף ולגרום ללווים לרדוף אחרי המלווים ובכך ליצור עליית ריבית.

השורה התחתונה

אף שמשקלה של בריטניה בשוקי ההון והחוב העולמיים אינו גדול, היא עשויה להוות את הסמן לתחילת השינוי

דרור גילאון הוא כלכלן ראשי באזימוט בית השקעות ומתכנן פיננסי אישי ואורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות